רשמים משלומי

תקופה ארוכה מאוד לא כתבתי בבלוג.

לא האמנתי שאני אשוב לכתוב בו והנה אני חוזרת...

ובכן השבוע בליתי שלושה ימים עמוסים לעייפה בשלומי, כן כן בצפון על גבול לבנון.

הקורס שהשתתפתי בו נקרא "תיעוד מורשת בכילים דגיטליים".

אין כמו בלוג ככלי תיעודי. יש רגעים בחיים שאתה מבין שיש צורך אמיתי לתעד, לשמר, להשאיר משהו למען עצמך ולמען משפחתך. אולי המחשבה הזו החזירה אותי לכתיבה ולתעוד בבלוג.

ובכן ההשתלמות היתה מאוד מגוונת כרגיל כללה המון תקשוב אבל בשורה התחתונה למרות העומס היה מעניין.

סוף הוא תמיד התחלה...

בחרתי לפתוח את פוסט הסיכום דווקא במילות הסיום של הפוסט הראשון שכתבתי. אותן אני מצטטת:"המחשבה על הבלוג מעסיקה אותי מאוד, מעוררת בי המון שאלות, תהיות והתלבטויות... יש לי תחושה שאני יוצאת למסע ארוך...ואכן יצאתי למסע ארוך, מעניין, מרתק ומסקרן. מסע לתוך עולמי המקצועי לעולם החשיבה והדיבור הפנימי.
היום לאחר תשעה חודשים של התנסות במסע זה, אני שמחה ביותר על הבמה שניתנה לי להביע את מחשבותיי, להתלבט בכתב, לספר על התנסויותיי המקצועיות, לארגן את חוויותיי ולומר את מה שאני מאמינה בו. זה נהדר שיש לי כתובת מוגדרת לכך ומקום קבוע. מקום וכתובת בו מתועדים הדברים. אליהם אוכל תמיד לחזור, לעיין, לקרוא, להתרשם ואולי אף לשנות. כי החשיבה היא תהליך דינמי ומתפתח כל הזמן. נוכחתי שהעלאת מחשבות, פעילויות ועשיות לכתב עוזרת לי למקד ולארגן את הדברים. יתרה מזו, היא תורמת לביצוע מטה קוגניציה על התהליכים והתכנים שבחרתי להביע. ומאלצת אותי להיות יצירתית.
מעניין, שדווקא הפומביות ממנה נרתעתי בתחילה, היא אשר שמשה מנוף להתיעלותי הכתיבתית, ולהשבחת הכתיבה.היא חייבה בדיקת הניסוח, חיפוש מתמיד אחר חומרי כתיבה מעניינים ושיטוט אינסופי באינטרנט כדי למצוא סרטונים בנושאים נבחרים. אני נזכרת בהתרגשות שליוותה אותי בפעם הראשונה לה זכיתי לתגובה של משהו מבחוץ, עניתי מיד, חזרתי ופתחתי את הבלוג מספר פעמים ביום כדי לבדוק אם קבלתי מענה נוסף להמשך הדיאלוג שנוצר...אני חושבת שרק אז קלטתי את עוצמתו של הכלי.
חשיבות תגובות הקוראים והמבקרים בבלוג ותחושותיי לגביהן - חיכיתי בצפייה רבה למשוב, להתיחסות, לתגובה. הרי לשם כך הדברים נכתבו...כל תגובה והתיחסות באשר היא, שמחה אותי מאוד... אהבתי לקרוא על היבטים נוספים ולהגיב לקוראיי. עד כדי כך שאפילו נושא זה שימש לי חומר לפוסט הנושא את השם: "חשיבותו של משוב". התגובות המעניינות, יצרו אינטראקציה מעמיקה יותר עם נושאי הכתיבה. והוכיחו שוב ושוב עד כמה הכלי מאפשר שיח עמיתים מקצועי שיכול לקדם את הכותב ואת המגיב.
ובאשר לנושאי הכתיבה ולחשש שהבעתי כי לא יהיו לי נושאים לכתיבה שבועית - גם בכך התבדתי, נושאי כתיבה ורעיונות היו לי בשפע, הנושאים כולם תועלו לגיבוש זהותי המקצועית ולתאור עשיות מקצועיות בתחום התיקשוב. מידי שבוע מצאתי עצמי אוגרת רעיונות חדשים לכתיבת הפוסט הבא. מקפידה להביע את דעותיי ולהציגן במשלב לשוני היאה לכתיבה פומבית.
האפשרות לכתוב פוסט בשלבים, לשומרו כטיוטה כך שניתן יהיה להסתירו באופן זמני, עד להשלמתו. תרמה להשבחת התהליך.
באשר לשאלה האם אשלב בלוג בעשייה החינוכית שלי? אין לי ספק שכן. כבר במהלך ההתנסות שלי ערכתי ניסיון לשלב בלוג למידה בנושא "איכות הסביבה" (באחד הפוסטים שלי תעדתי את העשייה ואת רשמיי התלמידים שנטלו בכך חלק) לאור הצלחת השילוב אעשה זאת שנית.
לסיכום אומר, שלעולם לא אוכל לדעת כיצד ארגיש עד שלא אתנסה ואחווה בעצמי. לכן לאחר התנסות ממושכת אני חשה, שההתבטאות בבלוג, קידמה אותי מקצועית ואיפשרה לי להפעיל חשיבה על חשיבה שאולי לא הייתי מגיעה אליה לולא התנסות מרתקת ומעניינת זו.
לא אוכל לסיים ללא מילות תודה, בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחברתיי דורית ולאה עמיתותיי המלוות על התמיכה והעזרה, על התגובות וההתייחסות. ולחנה שותפתי לעשייה לחשיבה ולהתלבטויות.
תודה ענקית מיוחדת במינה לד"ר גילה קורץ על ההכוונה הבונה בתהליך היצירה, האמונה, העידוד והמילים החמות לאורך כל הדרך.

רגע לפני סיום...

רגע לפני סיום הסמסטר האחרון, בעיצומם של המבחנים ועבודות הסיכום אני עוצרת לרגע כדי לעשות חשבון נפש ולבדוק במה הלמידה העשירה אותי ושינתה את תפיסת עולמי המקצועית?

כשאני מתבוננת אחורה אני נזכרת בהרבה מאוד פדגוגיה. נחשפתי לתאוריות חינוכיות שבחלקן חדשות ובחלקן הגדול מוכרות וידועות לי. תאוריות שאפיינו ומאפינות עד עצם היום הזה את המערכת הגדולה והמורכבת- מערכת החינוך. התאוריה החינוכית שהתחברתי אליה במיוחד היא התאוריה הקונסטרוקטיביסטית, שכל כך מתאימה לפדגוגיה המתוקשבת. כי היא מאפשרת "למידה טובה"- למידה מבוססת הנעה פנימית, סקרנות ועניין ולכן היא מניבה הבנה של הנושאים הנלמדים. יעודה של הפדגוגיה המתוקשבת הוא לממש תפיסות פדגוגיות מתקדמות על הוראה, למידה, ידע, תפקיד המורה, תפקיד ביה"ס. הבנה של מבנה הידע האנטוגנטי והפילוגנטי, שמסתמכת על מחקרים חדשניים על מבנה המוח, תהליכי הלמידה, זכירה והבנה המתרחשים בו, והגנום האנושי.
אין לי ספק כי ההוראה חייבת להשתנות, אין עוד מקום למורה כמקור ידע. כי הידע הוא אינסופי... על קובעי המדיניות להחליט מהם הנושאים הרלוונטיים ממצבור הידע האנושי בדיספלינה מסויימת, אותם יש ללמד את התלמידים ובעיקר איך לצייד את התלמידים במיומנויות חיפוש, מיון, עיבוד מידע, ניתוח, מיזוג והסקת מסקנות, כדי שיוכלו לבנות את הידע בעצמם.

ככל שאני מעמיקה לדון ולחשוב על הנושאים הללו, אני משוכנעת יותר ויותר כי הפדגוגיה המתוקשת מספקת התנסויות לתהליכי הבניית ידע. מאפשרת לראות נושאים מנקודות מבט שונות, ממקדת את הלמידה בהקשר הרלוונטי, מעודדת את ה"בעלות" של התמידים על תהליך הלמידה וכמובן מאפשרת ייצוגי ידע בדרכים שונות ומגוונות, בכך נותנת מענה לשונות הבינאישית. אמצעי התקשוב מאפשרים לעשות את כל הדברים הללו ואף יותר. לכן הרציונאל של שימוש בתקשוב בבית הספר הוא לא טכנולוגי אלא פדגוגי.
ובכך בעצם הועשרתי. אם קודם לכן היתה זו איטואיציה שיש לזרום עם הקדמה ולהחדירה בכל דרך גם לבתי הספר, היום יש לכך צידוק פדגוגי, שהתגבש והתעצם בזכות הלמידה. כל קורס וקורס הוסיף נדבח נוסף חיזק וגיבש את דעתי המקצועית.
אולם לא רק בפדגוגיה הועשרתי אלא גם בטכנולוגיה. נחשפתי לשימוש בויקי, כדרך למידה שיתופית. התנסתי בחוויה האתגרית של בניית יחידת לימוד מתוקשבת. פתחתי בלוג לימודי המתעד את התפתחותי המקצועית, בניתי משחקים מתוקשבים ויצרתי סביבת למידה מתוקשבת. מכל התנסות כזו הרווחתי המון והעשרתי את נסיוני בחוויות מרתקות ובתובנות חדשות ומעניינות, אותן אקח לעולמי המקצועי והאישי. אכן זכיתי!!!

ב"נעלי קולומבוס" - חוויה של סביבת למידה דגיטלית.

בשעור של ד"ר אלון הסגל הצגנו חברותיי: חנה, לי, מיכל ואנוכי אפיון של סביבת למידה דגיטלית. הסביבה יצרה הדמיה של מציאות מדומה המציגה את מסעו של קולומבוס לגילוי אמריקה. מטרת הפעילות שלנו היתה שהתלמיד יחווה, ב"נעלי קולומבוס" את מסעו, ילמד תוך כדי כך על התקופה ומאפייניה, יתמודד עם פתרון בעיות ויעבוד בשיתוף עם חבריו על מנת לפותרן.

חזרנו בזמן אל המאה ה-15 .ליתר דיוק אוגוסט 1498 . קולומבוס, לאחר מאמצי שכנוע רבים קיבל מהמלך פרדיננד והמלכה איזבלה מלכי ספרד, כתב מינוי בו הם נתנו הסכמתם לממן לו מסע של שלוש ספינות כשעל סיפונו כ- 90 אנשי צוות כדי לגלות דרך קצרה יותר למזרח האקזוטי. התלמיד המגלם את דמותו של קולומבוס חווה במסעו דילמות, חוויות קוליות וויזואליות. הסטואציה מתרחשת על פני מפת העולם, בין ספרד למרכז אמריקה כשהמצלמה משוטטת בזום אוט על האזור הגאוגרפי ובזום אין, על ההתרחשות בתחנה ספציפית. בכל תחנה הוצגה בפני התלמיד דילמה מחשבתית, או דילמה מוסרית ועליו להחליט כיצד לפעול. אם ענה נכון הוא מתוגמל ע"י מעבר לתחנה הבאה , לא הצליח הוא חוזר לתחנה הקודמת. דוגמה לדילמה שהוצגה - באילו אמצעים ניתן היה לשמר מזון לאורך זמן? (להזכירכם, בתקופה זו לא הומצאו עדיין אמצעי קירור) בכדי לענות על דילמה זו עמדו בפני המשחק צרור עצות המקשרות אותו למקורות מידע ואפשרות להיוועץ בחבריו ע"י שימוש בצ'אט כתוב, או קולי.

תכנון סביבת למידה חוויתית זו מאפשרת לי לסקור בהרחבה את יתרונותיה של סביבה מתוקשבת.

ובכן זוהי סביבה למידה המאפשרת ללומד להשתמש בעושר רב של חושים. ובכך היא עונה לשונות בין הלומדים. היא דינמית מוחשית, מתפתחת ומשתנה. הסביבה מספקת מצבים לניסוי וטעיה, מאפשרת למידה רב תחומית, כמו: גאוגרפיה, הסטוריה, ניווט ימי, אסטרונמיה. היא מאפשרת חזרה בזמן ושיחזור חוויה שהתרחשה בעבר שוב ושוב. היא מעודדת אינטראקציה, שיתופיות, עבודת צוות, פתרון בעיות משותף, ויצירת תובנות משותפות- מה שמוגדר כ"חכמת ההמון". אכן, אין לי ספק שלסביבה דגיטלית הרבה מאוד יתרונות על פני למידה מסורתית. ניצול נכון שלה מאפשר אינטראקציה בין לומדים,שהיא כשלעצמה חשובה ביותר( עלינו לזכור שלעיתים הדינמיקה בין האנשים חשובה לא פחות מאשר המטרה שלשמה הם התכנסו). היא תורמת להבניית ידע, ללמידת חקר וגילוי, חוויתית וסוחפת.

מחשבים בכיתה... אך היכן המורה?

בשני העשורים האחרונים נעשו רפורמות רבות התחום התיקשוב בחינוך ובצדק, כי טכנולוגיות המידע והתקשורת שינוי את פני החברה ותרבותה. בית הספר שעיקר תפקידו להכין את הלומדים להשתלב ולחיות כראוי בעולם עתיר טכנולוגיות מידע ותקשורת , צריך להתאים את מטרותיו והתנהלותו לעולם זה.
מדוע הרפורמות הרבות בתחום התיקשוב אינן מצליחות לגשר על הפער בין מערכות החינוך לבין המבנה והתרבות של החברות שבתוכן הן פועלות?

פוסט זה, שהושפע מאוד ממאמרו של ד"ר עוזי מלמד (המנהל האקדמי של התוכנית הלאומית לתקשוב בחינוך).ופורסם בהד החינוך דצמבר 2010, יבחן מספר חסמים עיקריים העומדים בפני המורה המבקש לשלב תיקשוב בהוראתו. אחד החסמים לדעתו של ד"ר מלמד ואני מסכימה עימו, הוא העדר שליטה בטכנולוגיות תקשוב מתקדמות - כדי לשלב את כלי התיקשוב בהוראה ובלמידה שליטת המורה בכלים אילו חייבת להיות רחבה הרבה יותר מאשר שימוש במעבד תמלילים ובגליון האלקטרוני. כדי להפעיל למידה שיתופית על המורה להכיר כלים לשיתוף מידע ומסמכים ולדעת לנהל קבוצות ברשתות חברתיות. כדי לפתח חשיבה אנליטית עליו להכיר תוכנות של מיפוי מושגים ומפות חשיבה. כדי להנחות את תלמידיו בתהליכים של למידה אוטונומית עליו להכיר מערכות לניהול למידה. כדי להדריך את תלמידיו בלמידת חקר עליו להכיר כלי חיפוש מתקדמים, כילים לארגון ולעיבוד מידע. משחקים אסטרטגיים, עולמות וירטואלים. רוב כלי התקשוב המתפתחים לא נוצרו לצרכים חינוכיים אבל דווקא בהם טמון פוטנציאל חינוכי אדיר. מעט הכילים המתוקשבים שנועדו לחינוך כמו מצגות, לוח אינטראקטיבי, עצמי למידה וההוראה מרחוק, מקבעים למעשה את דרכי ההוראה הפרונטלית המבוססת על העברה חד סיטרית של מידע מובנה ומאורגן מראש ממקור חיצוני(לרוב המורה) לתלמידים. לעומת זאת מנועי חיפוש משוכללים,ספק תוכן מוזמן(RSS) ויקי, רשתות חברתיות, משחקים, עולמות וירטואליים, כל אלו יכולים לשמש ללמידה אוטונומית, ללמידה שיתופית, ללמידת חקר, להתנסויות חווייתיות, לפתרון דילמות ולאסטרטגיות הוראה אחרות, שמשנות את פני ההוראה ומפתחות בתלמיד כישורי חשיבה, המצאה, יוזמה, קריאה בקורתית, שיתוף, הצגת טיעונים מבוססים החורגים הרבה מעבר ליכולת השינון. הדרכים לשלב בתהליכים חינוכיים את כלי התקשוב שלא נוצרו לצרכים חינוכיים אינן מובנות מאליהן. מורים צריכים בראש ובראשונה להכירם ולדעת את מגבלותיהם. עליהם לדעת מודלים, או לפתח בעצמם מודלים לשילובם של כילים אילו בתהליכי הלמידה בזמן הנכון, במינון הנכון ובדרכים נכונות.
חסם נוסף הוא מטרות חינוכיות חדשות - בעולם שבו הידע זמין לכול, מטרת החינוך חייבת לחרוג מהספקת גופי ידע לתלמידים ולכלול יעדים חדשים. כיום יש לסייע לתלמידים להשיג בכוחות עצמם מידע רלוונטי, כדי לפתור בעיה מטרידה. הם צריכים ללמוד לבקר את המידע, לארגן אותו, להסיק מסקנות ,להציגן בצורה ברורה, מבוססת ומשכנעת. עליהם לדעת לעבוד בצוות, הם זקוקים למיומנויות חשיבה. האם מורים מסוגלים לתרגם את מיומנויות המאה ה-21 לשיטות הוראה חדשות הנחוצות?
כדי שמורים יאמצו פדגוגיות אלו עליהם להבין את מיומנויות המאה ה-21, ולהכיר מודלים לדידקטיקות המפתחות אותן. לצערנו, רוב המורים אינם נחשפים למודלים אילו. גם סטודנטים להוראה באוניברסיטאות ובמכללות אינם מתנסים בפדגוגיה מתאימה לכך. רוב המרצים מקנים את תורתם הסדורה "מן הקתדרה"...הוראתם פרונטלית לעיתים בשילוב מצגת והתלמידים קשובים למוצא פיהם. לכן, מהיכן ילמדו הסטודנטים משהו אחר?..
חסם אחר- מדיניות ומציאות-איך מתמודדים עם פער הקיים בין קווי המדיניות והיעדים הכללים של החינוך לבין יעדי התקשוב? היעד השולט במדיניות החינוך הוא שיפור השגים לימודיים ולא בזה כוחו של המחשב. מורה אינו יכול לעורר סקרנות אצל תלמידים במה שנוגע לעולמם כשהוא חייב להצמד לתוכנית לימודים חצובה בסלע. מורה כמעט לא יכול לעסוק בתכנים רלוונטים למציאות משתנה כאשר התכנים שעליו ללמד קבועים מראש וקשוחים. המורה לא ימצא זמן לעסוק בדילמות אם בסופו של דבר תלמידיו נבחנים על כמות המידע שצברו בנושא מוכתב מראש.

לסיכום, מורים הרוצים להתמודד עם האתגר ולאמץ את אמצעי התקשוב נדרשים למאמץ לא מבוטל. עליהם להשקיע זמן רב בלימוד בלתי פוסק של טכנולוגיות תקשוב המתחדשות תדיר. כלומר להיות מעודכנים בחידושים הטכנולוגיים. הם צריכים לדעת, להבין ולהפנים את היעדים החדשים של החינוך במאה ה- 21. הם צריכים להכיר ולפעמים לפתח בעצמם, אסטרטגיות הוראה חדשות. להכיר את סביבות הלמידה הקיימות על מעלותיהן וחסרונותיהן.לפתח סביבות למידה חדשות המתאימות לצרכיהן. עליהם להשקיע משאבים אדירים של זמן, מחשבה,עבודת צוות כדי להכין את החומרים הדידקטיים הנחוצים. האם בתנאים הנוכחיים אפשר לעמוד בכך???

נקודה חשובה נוספת היא, כשהמחשב משמש כלי לפעילות לימודית משמעותית, התקשורת בין השותפים בתהליך הלמידה צריכה להיות מהירה ומידית. המורה צריך להיות מעורב בדיונים המתנהלים ברשת. עליו להיות זמין להשיב לשאלות התלמידים, לוודא שהאתר הלימודי יהיה פעיל ועשיר, להכין דלמות רלוונטיות, בעיות שיהוו כוח מניע ללמידה עצמית ושיתופית. כל זה דורש כמובן שעות של השקעה מחוץ לשעות עבודתו. שעות ,שכיום אינן מתוגמלות כלל!!!
אני חוזרת ומדגישה תפקידו של המורה במהפכה זו קריטי. רק באמצעות חריצותו, נחישותו, פתיחותו לחידושים ונכונותו להשקיע זמן ומשאבים, נוכל לעבור את המהפכה בהצלחה.לכן יש להשקיע במורים ולא לצאת מתוך הנחה שגויה, שהוא יעשה זאת בעצמו, ללא תגמול מתאים ועל חשבון זמנו הפרטי.

הפייסבוק

עד כמה הפייסבוק מסוכן?

אני כותבת פוסט זה בעקבות התאבדותו של נער צעיר כתוצאה מחרם, השפלות והתעללויות של בני כיתתו כלפיו, בפייסבוק ובעקבות אונס של נערה צעירה ע"י בת 12 ע"י חבורת צעירים ובגיר אותם הכירה באמצעות הפייסבוק. נכון לרשת חברתית כוח רב, התפוצה שלה אדירה, הדברים נכתבים על הקיר ומשמשים תיעוד רשום שאי אפשר לברוח ממנו.

אבל אין צורך להאשים בכך את הרשת החברתית, לא היא גרמה לתופעה. היא אולי עודדה פעם נוספת את הציבור הרחב, הורים, מחנכים וילדים לשוחח ולדון בנושא.ולהעלות אותו למודעות. שהרי חרם, התעללות והשפלה קימים גם בין ילדים בעולם המציאותי. לעיתים, בעולם המציאותי קל למורים להורים, או לכל מבוגר אחראי לגלות זאת, לטפל, לעזור ,לשוחח, להעניש. אך גם בעולם המציאותי, יתכן שהתנהגויות אילו נעשות בסתר בקשר של שתיקה שגם אותם קשה לגלות. אני מסכימה שברשת חברתית קל יותר להעצים את התופעה והיא עלולה לגדול ולהתפוח לממדים מפלצתיים וזוהי הסכנה. לכן אין לי ספק בכך, שעל ההורים בראש ובראשונה לפתח החל מגיל צעיר מערכת אימון ופתיחות עם ילדיהם שתאפשר תקשורת אמיתית וגלויה על דברים כואבים. אנחנו יודעים שבגיל ההתבגרות כוחה של קבוצת השווים חזק יותר מהשפעת ההורים ושם בדיוק הסכנה. לכן על ההורים למצוא דרכים יצירתיות כדי לדעת מה עובר על ילדיהם, מה הם עושים ברשת, אם מי הם משוחחים. כל הורה מחוייב ללמד את ילדיו על סכנותיה של הרשת. להלן מספר סרטונים בנושא
http://www.safe.org.il/content/view/92/62

עלינו לזכור שיחסית הפייסבוק היא תופעה חדשה בעולמנו ואנו צריכים ללמוד להתמודד איתה עם סכנותיה ועם נפלאותיה וכפי שמחנכים ומלמדים ילדים איך לחצות כביש בבטחה, איך להתנהג בנושאים אחרים -גם נושא זה מחייב לימוד.

פנסים להוראה

שיטוט באינטרנט חשף בפני סרטון מעניין, שמאוד התחברתי אליו. הסרטון הוא של חברת TED החושפת ונותנת ביטוי לחדשות .
הסרטון דיבר על יצירתיות כאבי כל פיתוח וחדשנות. הוא דיבר על הקשר בין יצירתיות לטעויות והדגיש עובדה מעניינת, שבמקום שבו מתיחסים לטעויות בנוקשות תלמידים ואחר כך בוגרים, אינם מעיזים לנסות משהו אחר מחשש לטעות ולתגובה קשה של המערכת בעקבותיה. ואילו במקום בו מתיחסים לטעויות בסלחנות ילדים / בוגרים יעיזו לנסות, ליזום, ליצור, לא ללכת בתלם, וכך יהיה סיכוי לפיתוח משהו אחר. האמירה שמטעויות לומדים מתעצמת יותר ויותר.

הסרטון מדגיש את חשיבותה של היצירתיות כמנוף להתפתחות. ואני שואלת האם מערכת החינוך מדכאת את היצירתיות? אני סבורה שכן. בדיקה קצרה של מספר השעות המוקצות ללימודי מתמטיקה, מדעים ואנגלית לעומת מספר השעות הדל ועיתים כלל לא, שמוקדש לאומנויות שונות, תתן את התשובה המתבקשת. כשאנו כמחנכים וכהורים מדגישים את חשיבות מקצועות הליבה ומאדירים את מקומם של מקצועות הללו. אנו בעצם אומרים לילדים ולהוריהם רק המקצועות הללו חשובים - כל השאר פחות חשוב. לכן מי ירצה ללמוד מה שפחות חשוב???

אני מתחברת לאמירתו של סר רובינזון שיצירתיות חשובה כמו ידיעת קרוא וכתוב לכן אנו כאנשי חינוך צריכים לתת גם לה מקום של כבוד, לחשוף אליה, לעזור לתלמיד לזהות תחומי עניין מגוונים, לעודד תלמיד ליצור ולשלב מיומנויות של פיתוח יצירתיות בכל נושא נלמד. בכך נאפשר לכל לומד ללמוד גם את מה שהוא מתחבר אליו באופן טבעי. אני מאמינה שניתן לפתח חשיבה יצירתית גם במקצועות הראליים. כי מהי בעצם חשיבה יצירתית? אירגון מחדש, עיצוב ופיתוח מקורי של רעיונות.דרכים חדשות להתבוננות בדברים. מציאת קשר בין רעיונות אשר קודם לכך לא היה קשר בניהם.