האם חינוך הוא מדע?

ד"ר יפה בן עמי הציגה טיעון מעניין מאוד: החינוך הוא מדע !!! האומנם???
משחר ההיסטוריה שאף האדם להסביר את העולם. קרי לנסח בעזרת חוקים ותקנות את אשר חווה ובעזרתם להבין ולהסביר את המתרחש סביב ולחזות את הנולד ולשלוט בעתידו.

ובכן מהו מדע? עיון קצר בויקיפדיה הציג את ההגדרה הבאה - מדע, היא שיטה לאיסוף ידע אודות העולם באמצעות תצפית, ניסוי והסקה שיטתיים ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי. המדע הוא תהליך מתחדש ומתפתח תדיר ועל כל דור של מדענים לאשר את הידע הנצבר עד אליהם. מסיבה זו ידע שאין מטילים בו ספק ושאינו מתחדש עלול לאבד את תוקפו המדעי ואף להפוך לאמונה טפלה.

אנה פיאנקה הגדירה זאת יפה ואני מצטטת:"כפי שבתים עשויים לבנים כך עשוי המדע מעובדות. אבל ערימת אבנים אינה בית וערימת עובדות אינה מדע".

כדי לאמת את הטענה שחינוך הוא מדע, ניסינו לבדוק אילו מרכיבים אוניברסליים שניתנים למדידה ולביסוס מאפיינים חינוך? האם יש מגמות ,תפיסות עולם ואנשי מחקר שהשפיעו על החינוך? האם בכל העולם המערבי יוצגו וילמדו אותן תפיסות עולם ואותן תאוריות של גדולי הפלוסופים, המחנכים, והפסכולוגים?

אני אתחיל את סקירתי בפילוסוף היווני סוקרטס (399-469 לפנה"ס)שעיצב את דיוקן המורה המיילד. מורה המניח כי הידע קיים אצל כל תלמיד ועל המורה לסייע לו ללדת אותו באמצעות דיאלוג. אף מרטין בובר (1878-1965) דיבר על חשיבות הדיאלוג, שמטרתו לכוון את התלמיד לחקירה ממושכת.קולברג דיבר על המורה המוסרי החינוך המוסרי קידם את הלומד משלב נמוך לגבוה יותר בסולם ההתפתחות הקוגנטיבית אתית באמצעות הטלתם לדילמות מוסריות מטרידות. קארל רוג'רס(1902 - 1987) האמריקני, טען שיש לאפשר לתלמיד חופש ללמוד ולהתנסות בלמידה כתהליך קיומי של התמודדות אישית עם שאלות קיומיות. העמדת הילד במרכז אפיינה את תורתו של יאנוש קורצ'ק (1878-1942).

בדיקה קצרה של תאוריות חינוכיות מציגה ממצאים מעניינים. היא מראה שכל פלוסוף, הוגה דעות, מחנך או חוקר, ניסו לעצב ולחנך, כמובן לפי אמונתם, את אופיו של הלומד, לדמות האדם שנראתה אידיאלית. ריבוי התאוריות, למרות היותן אוניברסליות, וריבוי המחקרים שנעשו בנושאי חינוך מובילה אותי למחשבה שחינוך אינו מדע. הוא אוסף של תאוריות חולפות ומשתנות תלויות אדיאולוגיה ותרבות. תאוריות אילו אינן מצליחות בעקביות לחזור ולהוכיח את מה שהן היו אמורות להוכיח. וזאת בשל העובדה, שאנו עוסקים באנשים שכל אחד הוא עולם ומלואו. בעל סגנון למידה שונה, אשיות שונה, דרך מחשבה, פענוח והבנה שונים. לכן מה שמתאים לאחד אנו בהכרח מתאים גם לאחר. כשתאוריה אינה עובדת חוזרים לשולחן העבודה וכותבים אחרת חדשה - מודל הוא טוב, כל עוד הוא עובד. וכשדרך חנוכית אינה עובדת... מחפשים ומנסים אחרת. ריבוי התאוריות, ניסוי וטעייה לגבי המטרות והדרך, מציג את המורכבות והבעיתיות בתהליך החינוכי, בעולם כולו ובארצנו שלנו.

יעדי מערכת החינוך - בעידן המידע.

הסמסטר האחרון נפתח בקול תרועה רמה. עם מגוון עשיר של מטלות ומשימות. בסמסטר זה אנו נתוודע בין השאר אל תאוריות למידה שונות, שהתפתחו החל מהמאה ה- 19 ועד ימינו אנו.
אין לי ספק, שלא רק בתאוריות חלו שינויים מהותיים אלא גם בתפיסת מקומם של המורה ושל הלומד בתהליכי הלמידה וההוראה. ללא ספק הזמנים השתנו ועימם גם יעדי הלמידה.

היום בעידן המידע והתקשורת העולם מוצף בים של אינפורמציה המתרוצצת ברשת. המידע נגיש לכל, זמין, פתוח, חשוף אך גם פרוץ ובלתי מבוקר.

מהפכת המידע העוברת עלינו כסערה, טומנת בחובה כוחות אדירים שאי אפשר לעצרם, כוחות שיש בהם תנופה של התהוות חדשה, היא נושאת עימה כוח להיטיב ולהועיל אך יש בה גם כוח להזיק ולהשחית.

אחד מיעדיה החשובים של מערכת החינוך בעידן המידע הוא להכשיר את התלמידים לחיים בחברת עתירת מידע ואפופת תקשורת, ללמדם להפיק תועלת מהמידע ולחנכם להישמר מהסכנות הטמונות בשטפון המידע הבלתי מבוקר.
בעולם עתיר מידע צריכה מערכת החינוך לפתח בתלמידיה את היכולת לאתר מידע הנחוץ להם, בתוך ים המידע . ללמד אותם להעריך מידע, שסמכות מקורותיו הולכת ומטשטשת. הם צריכים לדעת למיין את המידע, לארגנו בצורה מושכלת, לעבד אותו, ליצור ממנו ידע חדש ולהציגו בדרך בהירה ומשכנעת.
תהליכים מידעניים אילו אין בהם חדש הם אינם תולדה של טכנולוגיות התקשוב. אולם חשיבותם הולכת וגוברת הודות לארבעה מאפיינים של טכנולוגיות המידע והתקשורת.
כמות המידע - התפתחות רשת התקשורת הדיגיטלית והתרחבותה העצומה של תשתיות לאגירת מידע הביאו לגידול אדיר, מהיר ובלתי פוסק בכמויות המידע המופץ בעולם באמצעים שונים. תשתיות התקשורת הדיגטלית מאפשרות כיום לכל אחד לאתר מידע משלו ולשלוח אותו מיד לכל קצוות תבל.

זמינות המידע - מנועי החיפוש למניהם הפכו,למהירים, נוחים וקלים לשימוש הם מאפשרים לגולש לסרוק כמויות אדירות של מידע במהירות רבה ולהגיע למידע בכל עת, מכל מקום מבלי לקום מהכיסא.

העדר מערכת בקרה וסינון - המידע, מאגריו וערוצי העברתו פתוחים ופרוצים לכל. מי שרוצה יכול להכניס מידע ולהפיצו ברשת. אין מי שמנהל את המידע ברשת, אין מי שבוחן ומבקר ממיין או מדרג. מכאן שהמידע אומנם עשיר ומגוון אך לעיתים אינו מדוייק, או אמין ולעיתים פוגע ומזיק.

מיגוון אפשרויות יצוג המידע- המידע מוצג באמצעים ויזואליים וקוליים עשירים ומגוונים.

אין לי ספק שחינוך המכוון להכשיר את התלמידים להפעיל תהליכים מידעניים צריך להתחיל בגיל צעיר.

בתהליך זה הלומד אקטיבי, הוא מתמודד עם שאלות ודילמות שאין להם תשובה מן המוכן ולעיתים אין להם תשובות חד משמעיות. על התלמיד לפתח לעצמו אסטרטגיות נכונות שיובילו אותו לתשובות ראויות. לשם כך עליו לאתר מידע החסר לו, למיינו, לסננו, לארגן אותו, לערוך אותו, לעבדו. לאתר מידע נוסף, לעמת אותו עם ידע קודם, להעריכו באופן ביקורתי, להסיק מסקנות וכך להמשיך עד למציאת פתרון יצירתי מבוסס ומנומק.

על מנת שיוכל הלומד לבצע תהליכים מידעניים אילו, אנו מוריו, צריכים לציידו במיגוון מיומנויות. לפתח בו כישורי חשיבה מסדר גבוה, כמו הערכה בקורתית וניתוח מושכל, שאילת שאלות וניסוח דילמות, חיפוש פתרונות יצרתיים ויכולת לפעול באופן אוטונומי, כדי למצוא תשובות מבוססות.

ללא ספק, משימות לגמרי לא פשוטות!!!

על המורה למלא תפקיד של מעורר סקרנות ומספק אתגרים. שיניעו את תלמידיו לשאול שאלות ולחפש להן תשובות.
עליו לעודדם לחשוב בעצמם, להעריך, לשקול ולקבל החלטות. להגיע למסקנות ולגבש דרך להציג את הידע החדש בצורה משכנעת.

טכנולוגיה ופדגוגיה - רומן קשה

כמורה בכיתה רגילה, אני ניצבת בפני מספר בעיות המקשות ביותר על יעילות תהליך ההוראה. הראשונה שבהם היא שונות בין הלומדים -הכתות הן הטרוגניות. עובדה המקשה מאוד על לימוד כל התלמידים, חומרי לימוד אחידים.
רלוונטיות - הילדים של היום מוקפים בעולם דיגיטלי, וירטואלי, אינטראקטיבי שמרתק ומפעיל אותם. תכני הלימוד והאמצעים הדידקטיים שבאמצעותם הם מתווכים בכיתה, ברוב המקרים אינם כאילו.
מעקב - קשה לעקוב, לתת משוב בונה, לסייע ולקדם את הזקוקים ביותר לקידום, בכיתה המונה כ-35 תלמידים.
מפיאז'ה מוויגוצקי וממשיכיהם למדנו שלמידה משמעותית אינה תוצר של הרצאה שבה המורה מעביר ידע למוח פסיבי של התלמיד, אלא שידע נבנה בתהליך קונסרוקטיביסטי שבו התלמיד פועל מנסה, מסיק מסקנות, ובעיקר חושב.
וכאן לטכנולוגיה תפקיד מרכזי כמסייעת למורה להתגבר על הקשיים הללו?
אולם, ההסטוריה הקצרה של חינוך באמצעות טכנולוגיה, רצופה כוונות טובות ותוצאות מאכזבות. הנסיון הראשון התבצע בארץ, באמצעות מערכת "תואם"- מקבץ שאלות סגורות שהתלמיד קיבל עליהן משוב מידי. הרעיון התבסס על "מכונות למידה".
בשנות השבעים שמונים הגיעו ה"לומדות". תוכנת מחשב המתפקדת כמורה פרטי אוטומטי. שהציגה לתלמיד מידע ושאלה עליו, תוך כדי מתן משוב והנחיה.
גם מערכת "תואם" וגם "הלומדות" הניחו שמחשבים יכולים לשמש, מורה פרטי ושיש להקצות למורה האנושי תפקיד שולי בתהליך החינוכי. עובדה שלא יצרה שיתוף פעולה מצד המורים.
השכלול והנגישות של המחשב האישי והאינטרנט בשנות התשעים החזירו את הטכנולוגיה לחינוך. התפיסה השלטת תמכה בהקמת מרכז מחשבים וחיבור לאינטרנט בכל בית ספר ובהזמנת המורים לעשות בהם שימוש ולפתח תכנים. התפיסה היתה ששילוב מושכל של - מחשבים ומורים עתירי יכולת וזמן פנוי - יעשו את העבודה החינוכית. לצערינו גם הפעם התוצאה הייתה, שהמחשב כמעט לא שולב בהוראה ובלמידה. המורים לא הרימו את הכפפה מסיבות רבות, חוסר מיחשוב, העדר הכשרה פדגוגית וטכנית מתאימה, חוסר שיתוף פעולה של ההנהלה...והרשימה עוד ארוכה מאוד. יתרה מזו, נשמעו אפילו קולות, שקראו למערכת החינוך לוותר אחת ולתמיד על הנסיון לשלבו בעבודה הבית ספרית.

בימינו מתהווה גישה חדשה הנותנת לרומן עתיר האכזבות בין טכנולוגיה לפדגוגיה, בין תקשוב לחינוך, תפנית אופטימית. הגישה חותרת לשלב את המחשב והתכנים הדגיטליים בסביבת הלמידה הבית ספרית שילוב כולל ומשמעותי. התכנים הדגיטלים שנזנחו בעשור הקודם, חוזרים לקדמת הבמה החינוכית, אך הפעם בלי יומרה כמורה פרטי אוטומטי, אלא כאמצעי טכנולוגי אינטראקטיבי המאפשר למורה להניע למידה משמעותית בכיתה.אני חוזרת ומדגישה שהאמצעים המתוכחמים אינם באים להחליף את המורה אלא לסייע בידו. הצירוף של מורה חכם וטכנולוגיה חכמה מייצר כיתות חכמות.
אני מרבה לתהות מה צריכה מערכת החינוך לעשות הפעם אחרת, כדי להצליח?
בראש ובראשונה לספק תשתית טכנולוגית -מחשב אישי לכל תלמיד ולכל מורה ותשתית תקשורת מתאימה בבית הספר.
תכנים אינטראקטיביים- תכנים המבוססים על פדגוגיה מקדמת למידה משמעותית ומפתחת הבנה וחשיבה.
תוכנת ניהול למורה- שמאפשרת תיכנון וניהול של תהליכי הוראה, למידה והערכה. תפקידה לסייע למורה בניהול שיעור, ע"י שימוש ביישומיי ווב 2 כמו בלוג, פורום, ויקי, פורטל בית ספרי.
במעקב אחר ביצועי הלומדים ע"י מתן משוב מידי לכל השותפים בתהליך הלמידה.
תמיכה פדגוגית למורים- הנחיה צמודה למורים ממנחה המתמחה בפדגוגיה המתוקשבת של תחום הדעת שהוא מלמד.
תמיכה טכנית- לצוות המורים. או לחילופין הכשרת איש צוות, לביצוע תמיכה צמודה לכל אורך יום הלימודים.
זהו פתרון מערכתי שיש בו שותפות בין המורה לבין הסביבה הטכנולוגית. למחשב תפקיד בהפעלת התלמיד, בהמחשה, בסיפוק המידע בדרכים מגוונות ולמורה תפקיד הובלה, קבלת החלטות המבוססות על דוחות הערכה, זמן פנוי יותר, לנווט, לכוון, לתמוך בקבוצות קטנות של תלמידים.
המחשב אינו תחליף למורה אלא נוסף אליו ונותן לו עוצמה ואיכות חדשה.
במהלך שיטוטי באינטרנט ועיון ב"דה מרקר" נחשפתי לסביבת "עת הדעת" (חברת סרארט אפ שמטרתה לשנות באופן יסודי את מערכת החינוך בעולם) אהבתי את העיקרון הפדגוגי העומד ביסודה - שיש בו יצירת למידה משמעותית העונה גם על הקשיים עליהם דברתי בראשית דבריי, הקושי בשונות הלומדים, רלוונטיות של התכנים והקושי במעקב אחר התקדמות הלומדים. הסביבה יוצרת סינרגיה בין שלושה יסודות.
למידה פעילה שבה הידע נבנה ומיושם בהכוונת המורה. הסביבה הממוחשבת מפעילה את התלמידים, מטפחת את הסקרנות והחקרנות שלהם, ממחישה להם מושגים מופשטים, מנחה בביצועי הבנה ומתרגלת.
למידה שיתופית הסביבה הממוחשבת מאפשרת למידה וחשיבה מבוזרות, שבהן משתתפים מורים ותלמידים. היא מתפקדת כמדיום להעברת מידע, להצגה פומבית שלו ולהפיכתו לאובייקט משותף של למידה וחקירה.
למידה מותאמת הסביבה הממוחשבת מתאימה עצמה לקצב הלמידה של כל תלמיד ותומכת בו באמצעות משובים.

הסרטון הבא יחשוף את תרומתה של המערכת הטכנולוגית של "עת הדעת" הקרויה באנגלית" Time To Knew"

הפיכת "copy paste" לתהליך לימודי

כמורה המרבה במתן משימות מתוקשבות אני נתקלת לא אחת בכך, שתלמידי מבצעים קיצורי דרך ומשתמשים בנפלאות המחשב לצורך העתקה והדבקה מהאינטרנט ובכך מסיימים את עבודתם. האם לפעולה זו יש ערך לימודי עבור התלמידים? האם הם באמת למדו את הנושא, או רק כתבו עבודה כי נדרשו לכך... ועשו זאת כדי לצאת ידי חובה?
תגובתי הראשונית היתה - לא התרחש כאן כל תהליך לימודי. יתרה מזו, סרבתי בתוקף לקבל עבודות כאילו.
אני מודעת לכך שעבודות הן מטלות תובעניות של מיזוג מידע וכרוכות בשימוש באסטרטגיות כמו השוואה, הנגדה והכללה ויש ללמד תלמידים איך עושים זאת.

ובכן השאלה שהעסיקה אותי מאוד היתה איך הופכים פעולה טכנית פשוטה שאינה דורשת שום חשיבה אלא רק שליטה במיומנות פשוטה, לתהליך חשיבתי, יצירתי ובונה? איך הופכים אותו לתהליך לימודי?
כדי לענות על שאלה זו, אציג מעין תבנית בעלת מספר שלבים שבה אני נוהגת להשתמש עם תלמידיי.
שלב ראשון: הצגת בעיה בפני התלמידים ומתן הנחייה לחיפוש חומר באינטרנט העונה על הבעיה המוצגת.
שלב שני: העתקת משפטים כלשונם מהאינטרנט העונים על הבעיה שהוצגה.
שלב שלישי: הצגת הקטעים המועתקים תוך ציון מקורם, האתר ממנו נלקחו ונימוק- מדוע נבחר קטע זה דווקא.
שלב רביעי: בדיקת הקטעים ע"י עמיתים (בזוגות או במליאה) תוך שימת דגש על שני קריטריונים:
1. באיזו מידה הקטע שהוצג קשור למטלה?

2. מידת איכות הקטע- עד כמה הוא ברור? מעניין? מנומק?
שלב חמישי: (בצוותים או במליאה) יתרונות וחסרונות שיטת העתק והדבק.
ניתן להרחיב את התהליך ולבקש מהתלמידים לנקוט עמדה נוגדת לבחירתם הראשונית, להציג נימוקים לעמדה זו ובכך לבחון או להאיר את הבעיה, מנקודות מבט שונות.
כמובן השמיים הם הגבול... וככל שנחשוב על כך יותר, נדלה רעיונות יצירתיים נוספים.

לסיכום: העתק הדבק אינה מילת גנאי, גם בפעולה זו תתרחש למידה כאשר ננווט את תלמידינו להציג טיעונים חדשים, לבנות אחרת את הדברים, לנסח מחדש את רעיונותיהם והגיגיהם וליצור מתוך הקיים - משהו משלהם.
אני חייבת לציין שתהליך העבודה אינו פשוט כלל וכלל. דרכם של תהליכים שהם ממושכים מייגעים ולעיתים אפילו מייאשים... אך התוצאה בסופו של דבר כדאית מאוד!!!
אסיים פוסט זה בנימה מחוייכת יותר, צפו להנאתכם בפרודיה על גוגל...

לומדים פונקציות בעזרת הטלפון הסלולרי.

בשיעור של ד"ר חגית מישר- טל "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה: הבטים בינלאומיים"

נזרקה לחלל האויר אמירה, שבמקומות דלי אמצעים יוכל הטלפון הסלולרי להחליף את המחשב, בתהליכי הוראה ולמידה. וזאת בשל מספר סיבות: הוא זמין, רוב התשתיות קיימות בעולם, והוא זול יותר ממחשב. המשכתי להרהר באמירה זו והשתעשעתי ברעיון, שפערים דגיטליים רבים יוכלו להצטמצם בזכות אותו מכשיר פלאים.

והנה ניתקלתי בכותרת מרתקת: "לומדים מתמטיקה בסלולרי" כמורה למתמטיקה מיד הסתקרנתי...

הטלפון הסלולרי, שנחשב בעיני אנשי חינוך רבים למפגע, משמש אמצעי הוראה מהמעלה הראשונה? היתכן??? מסתבר שכן!!!

מניסוי שנערך זו השנה השלישית בשתי חטיבות ביניים- אחת בנצרת שנקריאת "נזירות המושיע" והשניה "מועאוויה" שבכפר מועאוויה בוואדי ערה.

הניסוי התאפשר הודות ליישומים של סביבת למידה סלולרית שפותחו במכון לחקר אלטרנטיבות בחינוך בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה.

בשנה הראשונה לניסוי נבחרו בכל בית ספר כ-20 תלמידי כיתות ט' בעלי טלפונים סלולריים מדור 3, שאליהם אפשר להוריד את האפליקציות הנחוצות לניסוי. התלמידים לא נבחרו על בסיס יכולתם המתמטית. בשנה השנייה השתתפה בניסוי כיתה ט' אחת שלמה מכל בית ספר והשימוש בטלפונים הסלולריים נעשה במסגרת השיעורים הרגילים, בתוך הכיתה ומחוצה לה. "הרעיון" מסביר ד"ר וגיה דאהר מפעיל הניסוי, היה להמחיש לתלמידים את מושג הפונקציה באמצעות מניפולציה על גרף. לדעתו התגלית החשובה ביותר של הניסוי היא שהטלפון הסלולרי הוא אמצעי הוראה רב השפעה דווקא מחוץ לכותלי כיתה:"הוא מאפשר לתלמידים ללמוד מתמטיקה תוך כדי מילוי מטלות יום יומיות. כאשר הם יוצאים החוצה, מגדירים תופעות ומציגים אותן באמצעות צג הטלפון, הם מבינים למה צריכים את המתמטיקה, ולמה הם צריכים ללמוד אותה".

הראיה להצלחת הניסוי היא שבכל בית ספר שהשתתף בו, מעוניינים המנהלים והמורים להמשיך להפעילו גם השנה הבאה.

לדעת המורים והמנהלים, נוצרה חווית למידה חיובית, ניתן להפוך בעזרתו את המתמטיקה מדבר אבסטרקטי לדבר מוחשי. נוצרה תקשורת יעילה בין המורה לתלמיד, נושא חשוב בתהליכי למידה. התלמיד פעל כחוקר. האווירה בכיתה היתה נינוחה יותר. התלמידים עסקו בתופעות מהחיים ונתנו להן ייצוג ויזואלי, לדוגמה הם עקבו אחר תנועת מכוניות בכביש ותארו אותה בגרף. גם תלמיד שלא נכח בשיעור יכול היה להשתתף. התלמידים חוו למידה שונה.

העבודה בסביבת הסלולרי יכולה לפתח חשיבה יצירתית וחקירה אותנטית של המתמטיקה. אל לנו לשכוח עובדה חשובה, הכל תלוי במוטיבציה ובהכשרה של המורה. כי הוא נדרש להרבה מאוד השקעה בהכנת חומרי הלמידה כדי שיתאימו לפדגוגיה החדשה.

אני אמשיך לעקוב אחרי ניסוי זהו. כולי תקווה, שתבדק גם הסוגיה - איך למידה בעזרת סלולרי משפיעה על חשיבת התלמידים והישגיהם הלימודיים?

תוצאות מספקות בניסוי זה יחשפו את המורים והתלמידים לכלי טכנולוגי נוסף זמין ונוח לשרות ההוראה.

"המוח והבית "

במסגרת שיעורי הפסיכולוגיה הכל כך מעניינים של ד"ר מסאלחה שאפיק עסקנו בשאלת יחסי הגומלין בין התורשה לסביבה והשפעתן על יכולות הלמידה של הילד. אין לי ספק, לאור ניסיוני העשיר בעבודה עם ילדים, שילד שנולד אם גנטיקה פחות טובה וגדל במשפחה תומכת, מסייעת, מאפשרת, היוצרת גרויים אינטלקטואליים ותרבותיים יוכל להתקדם ולהגיע להישגים גבוהים ומרשימים.

אך מה קורה בקרב ילד הגדל במשפחה בעלות מעמד סוציאו אקונומי נמוך?
(מעמד סוציאו אקונומי מוגדר על פי הכנסה, משלוח יד, השכלה)
כאשת חינוך, המגלה עניין רב בקשר שבין מצב סוציאו- אקונומי שילדים גדלים בו ובהשפעתו על תפקודם הלימודי, קראתי מחקר אורך שמאוד עניין אותי. את המחקר יזמה פסיכולוגית אמריקאית בשם אמי וורנר והוא המקיף ביותר שתועד במהלך המאה ה-20 .

המחקר בדק 698 ילדים שנולדו באי קאוי ב-1955 והתפרש על פני 40 שנה. הוא כלל נתונים דמוגרפיים וסוציאו אקונומיים על משפחות, מפגש עם ההורים בזמן ההריון, ראיונות עם אנשי מקצוע שליוו את המשפחות ומפגשים עם הילדים בהיותם בגיל הגן, גיל בי"ס, לאחר סיום לימודיהם, בגיל 32 ו-40.

כשליש מהמשתפים במחקר נולדו וגדלו במשפחות ממעמד סוציאו אקונומי נמוך-בתנאים של עוני והעדר הורות יציבה. שני שלישים מהילדים בקבוצה זו, פיתחו ליקויי למידה או הפרעות התנהגות עד גיל 10 וסבלו מהפרעת נפש או היתקלות עם החוק עד גיל 18. כשהגיעו לבגרות הצליחו רובם לנהל חיי משפחה ולהתפרנס, אולם שיעורי התמותה והאבטלה בקרבם היה גבוה ביחס לשאר המשתתפים במחקר.

הממצאים על יכולות אקדמיות נמוכות מתיישבים עם ממצאים אחרים המראים שילדים שגדלו במשפחות ממעמד סוציו אקונומי נמוך מצליחים פחות בלימודים לעומת בני גילם ממשפחות ממעמד סוציו אקונומי בינוני וגבוה. כלומר קיים קשר בין מעמד סוציאו-אוקונומי ובין יכולת למידה אקדמית. ועל קשר זה ארצה להרחיב את הדיבור.

חשוב לזכור, שילדים ומתבגרים טרם פיתחו מעמד סוציאו-אקונומי משל עצמם, מעמדם נקבע באמצעות מעמד ההורים שלהם. מעמד ההורים עלול להשפיע על התפתחותם - על תפקוד המוח שלהם, ועל יכולותיהם בעתיד.ילדים הגדלים במשפחות דלות אמצעים נחשפים פחות לגרויים קוגנטיביים בסביבתם, כגון חומרי יצירה ולמידה, פחות לחוויות תרבות מעשירות כגון ביקור במוזיאונים או תאטראות. ההורים פחות מקריאים להם ספרים ומנהלים עימם שיחות מעשירות.

מכאן נובע, שדחק כלכלי ועושר סביבתי ממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות מוחית. אך חשוב לזכור, לאור ממצאים, שהשפעתן הפיכה. כלומר חוויה סביבתית מתקנת יכולה להפוך את ההשפעה של אירועי חיים מזיקים בגיל צעיר. (Francis et al.,2002)

כדי לבדוק את היותו של נתון זה הפיך, דאגו וורנר ועמיתיה להעביר את הילדים והוריהם תוכנית התערבות. שסייעה רבות לקידום יכולות קוגנטיביות יכולות ניהוליות, ויכולות שפתיות. התוצאה המעניינת היתה, ששליש מילדי המעמד הסוציאו אקונומי הנמוך גדלו להיות מבוגרים יצרניים ובעלי בטחון. עובדה מעודדת ביותר!!!

הם לא סבלו מלקויות למידה או בעיות התנהגות, הצליחו בלימודים ובגיל 40 היו בעלי פרנסה ומשפחה.(Wernr,2005)

לאור כל האמור לעיל, הממצאים הקושרים בין מעמד סוציו-אקונומי ליכולות אקדמיות מדגישים שגם הסביבה החברתית והכלכלית המקיפה את הפרט קובעת את תיפקודו, ולא רק התכנית הגנטית שירש מהוריו. על כן האחריות לפיתוחו נתונה במידה מסויימת גם בידי הוריו וגם בידי החברה. כחברה אנו מחויבים להמשיך ולאפשר לכל ילד, ללא תלות ברקע הסוציאו אקונומי שממנו הגיע, להשיג את החינוך הטוב ביותר. גם אם זה כולל תוכניות התערבות רחבות היקף. כי רק כך נוכל להביא לעצירת מעגל העוני והשפעותיו ההרסניות על החברה בה אנו חיים.

מהי הדרך החינוכית הנכונה?...שאלת מיליון הדולר!!!

השבוע קראתי את מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי על "מערכת החינוך בישראל".

המאמר סוקר ברהיטות רבה את השינויים במגמות החינוך כפי שנקבעו ע"י קובעי המדיניות. הוא מציג תפיסות חינוכיות שונות מאז קום המדינה ועד ימינו אילו... והשלכותיהם על החינוך. אין לי ספק שהוא מציג תמונה כוללת מאוד, המושפעת מתהליכים המתרחשים בארץ ובעולם כולו.

ובכן מהן אותן תפיסות פדגוגיות עליהן מדבר המאמר? תפיסת הסטנדרטים - מדברת על הצורך בסטנדרטים אחידים, אותם ידע כל בוגר מערכת החינוך, עליהם הוא יבחן, ומידת הצלחתו בבחינות תקבע את ציוניו ואת המשך לימודיו. מצד אחד זה נהדר, כל איש חינוך ידע לאן עליו לכוון את תלמידיו וכל תלמיד ידע מה נדרש ממנו. אך מה יעשו החלשים שבנינו, אילו שאינם יכולים לעמוד בסטנדרטים הללו? הם ילמדו בבתי ספר המתאימים ליכולותיהם. זהו פתרון נהדר, הרי לא כולם אמורים ללמוד באוניברסטאות...

התפיסה האחרת שהונהגה בארץ, היתה תפיסת "הילד במרכז". על הילד לחוות הצלחות, התלמיד המתקשה יקבל התאמות הכוללות הפחתה בכמות החומר, ילמד יחידה מצומצמת ובלבד שילמד. זכויות הילד נתפסו ע"י התלמיד והוריו כאסור מוחלט של כל ענישה, גערה, התוצאה, הכל מותר... הרבה מאוד תלמידים הבינו שאין מה להתאמץ יתר על המידה, תמיד אפשר לבקש ולקבל הקלות. תפיסה פדגוגית זו גרמה להתערבות מוחלטת של ההורים במערכת החינוך ופתחה פתח להתנהגויות חצופות ביותר כלפי מורים ורמיסת כבודם. מעמד המורה הלך ונשחק. תוצאה: ישראל דורגה במקום נמוך במבחנים הבינלאומיים.


כאשת חינוך המתמודדת יום יום עם בעיות אילו, אני יודעת בוודאות כי זו לא הדרך. אך מהי ,בכל זאת, הדרך הנכונה...זוהי שאלת מיליון הדולר. יתכן שהפתרון נמצא באקדמיה, בהעשרת מורים ...אך לא רק בכך, אני חושבת שעל מערכת החינוך להציב סטנדרטים אחידים במקצועות הליבה, להבין שזמנים השתנו ולשלב טכנולוגיות חדשניות בהוראה ובלמידה. שילוב מקצועי ונכון יניב תוצאות רצויות. יצור עניין ומוטיבציה גם בקרב אילו שלא אוהבים ללמוד. השילוב אינו יכול להיות יוזמה מקומית של המשוגעים לשינוי, אלה תוכנית מובנית מחייבת בכל בתי הספר בארץ. עלינו לזכור כי בחינוך תלוי עתידנו.

קישור למאמרו של פרופ' וולנסקי.

http://http//hl.mla.ac.il/info/Course/201020003204000310103401105_Z12910684864674528.pdf