רשמים משלומי

תקופה ארוכה מאוד לא כתבתי בבלוג.

לא האמנתי שאני אשוב לכתוב בו והנה אני חוזרת...

ובכן השבוע בליתי שלושה ימים עמוסים לעייפה בשלומי, כן כן בצפון על גבול לבנון.

הקורס שהשתתפתי בו נקרא "תיעוד מורשת בכילים דגיטליים".

אין כמו בלוג ככלי תיעודי. יש רגעים בחיים שאתה מבין שיש צורך אמיתי לתעד, לשמר, להשאיר משהו למען עצמך ולמען משפחתך. אולי המחשבה הזו החזירה אותי לכתיבה ולתעוד בבלוג.

ובכן ההשתלמות היתה מאוד מגוונת כרגיל כללה המון תקשוב אבל בשורה התחתונה למרות העומס היה מעניין.

סוף הוא תמיד התחלה...

בחרתי לפתוח את פוסט הסיכום דווקא במילות הסיום של הפוסט הראשון שכתבתי. אותן אני מצטטת:"המחשבה על הבלוג מעסיקה אותי מאוד, מעוררת בי המון שאלות, תהיות והתלבטויות... יש לי תחושה שאני יוצאת למסע ארוך...ואכן יצאתי למסע ארוך, מעניין, מרתק ומסקרן. מסע לתוך עולמי המקצועי לעולם החשיבה והדיבור הפנימי.
היום לאחר תשעה חודשים של התנסות במסע זה, אני שמחה ביותר על הבמה שניתנה לי להביע את מחשבותיי, להתלבט בכתב, לספר על התנסויותיי המקצועיות, לארגן את חוויותיי ולומר את מה שאני מאמינה בו. זה נהדר שיש לי כתובת מוגדרת לכך ומקום קבוע. מקום וכתובת בו מתועדים הדברים. אליהם אוכל תמיד לחזור, לעיין, לקרוא, להתרשם ואולי אף לשנות. כי החשיבה היא תהליך דינמי ומתפתח כל הזמן. נוכחתי שהעלאת מחשבות, פעילויות ועשיות לכתב עוזרת לי למקד ולארגן את הדברים. יתרה מזו, היא תורמת לביצוע מטה קוגניציה על התהליכים והתכנים שבחרתי להביע. ומאלצת אותי להיות יצירתית.
מעניין, שדווקא הפומביות ממנה נרתעתי בתחילה, היא אשר שמשה מנוף להתיעלותי הכתיבתית, ולהשבחת הכתיבה.היא חייבה בדיקת הניסוח, חיפוש מתמיד אחר חומרי כתיבה מעניינים ושיטוט אינסופי באינטרנט כדי למצוא סרטונים בנושאים נבחרים. אני נזכרת בהתרגשות שליוותה אותי בפעם הראשונה לה זכיתי לתגובה של משהו מבחוץ, עניתי מיד, חזרתי ופתחתי את הבלוג מספר פעמים ביום כדי לבדוק אם קבלתי מענה נוסף להמשך הדיאלוג שנוצר...אני חושבת שרק אז קלטתי את עוצמתו של הכלי.
חשיבות תגובות הקוראים והמבקרים בבלוג ותחושותיי לגביהן - חיכיתי בצפייה רבה למשוב, להתיחסות, לתגובה. הרי לשם כך הדברים נכתבו...כל תגובה והתיחסות באשר היא, שמחה אותי מאוד... אהבתי לקרוא על היבטים נוספים ולהגיב לקוראיי. עד כדי כך שאפילו נושא זה שימש לי חומר לפוסט הנושא את השם: "חשיבותו של משוב". התגובות המעניינות, יצרו אינטראקציה מעמיקה יותר עם נושאי הכתיבה. והוכיחו שוב ושוב עד כמה הכלי מאפשר שיח עמיתים מקצועי שיכול לקדם את הכותב ואת המגיב.
ובאשר לנושאי הכתיבה ולחשש שהבעתי כי לא יהיו לי נושאים לכתיבה שבועית - גם בכך התבדתי, נושאי כתיבה ורעיונות היו לי בשפע, הנושאים כולם תועלו לגיבוש זהותי המקצועית ולתאור עשיות מקצועיות בתחום התיקשוב. מידי שבוע מצאתי עצמי אוגרת רעיונות חדשים לכתיבת הפוסט הבא. מקפידה להביע את דעותיי ולהציגן במשלב לשוני היאה לכתיבה פומבית.
האפשרות לכתוב פוסט בשלבים, לשומרו כטיוטה כך שניתן יהיה להסתירו באופן זמני, עד להשלמתו. תרמה להשבחת התהליך.
באשר לשאלה האם אשלב בלוג בעשייה החינוכית שלי? אין לי ספק שכן. כבר במהלך ההתנסות שלי ערכתי ניסיון לשלב בלוג למידה בנושא "איכות הסביבה" (באחד הפוסטים שלי תעדתי את העשייה ואת רשמיי התלמידים שנטלו בכך חלק) לאור הצלחת השילוב אעשה זאת שנית.
לסיכום אומר, שלעולם לא אוכל לדעת כיצד ארגיש עד שלא אתנסה ואחווה בעצמי. לכן לאחר התנסות ממושכת אני חשה, שההתבטאות בבלוג, קידמה אותי מקצועית ואיפשרה לי להפעיל חשיבה על חשיבה שאולי לא הייתי מגיעה אליה לולא התנסות מרתקת ומעניינת זו.
לא אוכל לסיים ללא מילות תודה, בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחברתיי דורית ולאה עמיתותיי המלוות על התמיכה והעזרה, על התגובות וההתייחסות. ולחנה שותפתי לעשייה לחשיבה ולהתלבטויות.
תודה ענקית מיוחדת במינה לד"ר גילה קורץ על ההכוונה הבונה בתהליך היצירה, האמונה, העידוד והמילים החמות לאורך כל הדרך.

רגע לפני סיום...

רגע לפני סיום הסמסטר האחרון, בעיצומם של המבחנים ועבודות הסיכום אני עוצרת לרגע כדי לעשות חשבון נפש ולבדוק במה הלמידה העשירה אותי ושינתה את תפיסת עולמי המקצועית?

כשאני מתבוננת אחורה אני נזכרת בהרבה מאוד פדגוגיה. נחשפתי לתאוריות חינוכיות שבחלקן חדשות ובחלקן הגדול מוכרות וידועות לי. תאוריות שאפיינו ומאפינות עד עצם היום הזה את המערכת הגדולה והמורכבת- מערכת החינוך. התאוריה החינוכית שהתחברתי אליה במיוחד היא התאוריה הקונסטרוקטיביסטית, שכל כך מתאימה לפדגוגיה המתוקשבת. כי היא מאפשרת "למידה טובה"- למידה מבוססת הנעה פנימית, סקרנות ועניין ולכן היא מניבה הבנה של הנושאים הנלמדים. יעודה של הפדגוגיה המתוקשבת הוא לממש תפיסות פדגוגיות מתקדמות על הוראה, למידה, ידע, תפקיד המורה, תפקיד ביה"ס. הבנה של מבנה הידע האנטוגנטי והפילוגנטי, שמסתמכת על מחקרים חדשניים על מבנה המוח, תהליכי הלמידה, זכירה והבנה המתרחשים בו, והגנום האנושי.
אין לי ספק כי ההוראה חייבת להשתנות, אין עוד מקום למורה כמקור ידע. כי הידע הוא אינסופי... על קובעי המדיניות להחליט מהם הנושאים הרלוונטיים ממצבור הידע האנושי בדיספלינה מסויימת, אותם יש ללמד את התלמידים ובעיקר איך לצייד את התלמידים במיומנויות חיפוש, מיון, עיבוד מידע, ניתוח, מיזוג והסקת מסקנות, כדי שיוכלו לבנות את הידע בעצמם.

ככל שאני מעמיקה לדון ולחשוב על הנושאים הללו, אני משוכנעת יותר ויותר כי הפדגוגיה המתוקשת מספקת התנסויות לתהליכי הבניית ידע. מאפשרת לראות נושאים מנקודות מבט שונות, ממקדת את הלמידה בהקשר הרלוונטי, מעודדת את ה"בעלות" של התמידים על תהליך הלמידה וכמובן מאפשרת ייצוגי ידע בדרכים שונות ומגוונות, בכך נותנת מענה לשונות הבינאישית. אמצעי התקשוב מאפשרים לעשות את כל הדברים הללו ואף יותר. לכן הרציונאל של שימוש בתקשוב בבית הספר הוא לא טכנולוגי אלא פדגוגי.
ובכך בעצם הועשרתי. אם קודם לכן היתה זו איטואיציה שיש לזרום עם הקדמה ולהחדירה בכל דרך גם לבתי הספר, היום יש לכך צידוק פדגוגי, שהתגבש והתעצם בזכות הלמידה. כל קורס וקורס הוסיף נדבח נוסף חיזק וגיבש את דעתי המקצועית.
אולם לא רק בפדגוגיה הועשרתי אלא גם בטכנולוגיה. נחשפתי לשימוש בויקי, כדרך למידה שיתופית. התנסתי בחוויה האתגרית של בניית יחידת לימוד מתוקשבת. פתחתי בלוג לימודי המתעד את התפתחותי המקצועית, בניתי משחקים מתוקשבים ויצרתי סביבת למידה מתוקשבת. מכל התנסות כזו הרווחתי המון והעשרתי את נסיוני בחוויות מרתקות ובתובנות חדשות ומעניינות, אותן אקח לעולמי המקצועי והאישי. אכן זכיתי!!!

ב"נעלי קולומבוס" - חוויה של סביבת למידה דגיטלית.

בשעור של ד"ר אלון הסגל הצגנו חברותיי: חנה, לי, מיכל ואנוכי אפיון של סביבת למידה דגיטלית. הסביבה יצרה הדמיה של מציאות מדומה המציגה את מסעו של קולומבוס לגילוי אמריקה. מטרת הפעילות שלנו היתה שהתלמיד יחווה, ב"נעלי קולומבוס" את מסעו, ילמד תוך כדי כך על התקופה ומאפייניה, יתמודד עם פתרון בעיות ויעבוד בשיתוף עם חבריו על מנת לפותרן.

חזרנו בזמן אל המאה ה-15 .ליתר דיוק אוגוסט 1498 . קולומבוס, לאחר מאמצי שכנוע רבים קיבל מהמלך פרדיננד והמלכה איזבלה מלכי ספרד, כתב מינוי בו הם נתנו הסכמתם לממן לו מסע של שלוש ספינות כשעל סיפונו כ- 90 אנשי צוות כדי לגלות דרך קצרה יותר למזרח האקזוטי. התלמיד המגלם את דמותו של קולומבוס חווה במסעו דילמות, חוויות קוליות וויזואליות. הסטואציה מתרחשת על פני מפת העולם, בין ספרד למרכז אמריקה כשהמצלמה משוטטת בזום אוט על האזור הגאוגרפי ובזום אין, על ההתרחשות בתחנה ספציפית. בכל תחנה הוצגה בפני התלמיד דילמה מחשבתית, או דילמה מוסרית ועליו להחליט כיצד לפעול. אם ענה נכון הוא מתוגמל ע"י מעבר לתחנה הבאה , לא הצליח הוא חוזר לתחנה הקודמת. דוגמה לדילמה שהוצגה - באילו אמצעים ניתן היה לשמר מזון לאורך זמן? (להזכירכם, בתקופה זו לא הומצאו עדיין אמצעי קירור) בכדי לענות על דילמה זו עמדו בפני המשחק צרור עצות המקשרות אותו למקורות מידע ואפשרות להיוועץ בחבריו ע"י שימוש בצ'אט כתוב, או קולי.

תכנון סביבת למידה חוויתית זו מאפשרת לי לסקור בהרחבה את יתרונותיה של סביבה מתוקשבת.

ובכן זוהי סביבה למידה המאפשרת ללומד להשתמש בעושר רב של חושים. ובכך היא עונה לשונות בין הלומדים. היא דינמית מוחשית, מתפתחת ומשתנה. הסביבה מספקת מצבים לניסוי וטעיה, מאפשרת למידה רב תחומית, כמו: גאוגרפיה, הסטוריה, ניווט ימי, אסטרונמיה. היא מאפשרת חזרה בזמן ושיחזור חוויה שהתרחשה בעבר שוב ושוב. היא מעודדת אינטראקציה, שיתופיות, עבודת צוות, פתרון בעיות משותף, ויצירת תובנות משותפות- מה שמוגדר כ"חכמת ההמון". אכן, אין לי ספק שלסביבה דגיטלית הרבה מאוד יתרונות על פני למידה מסורתית. ניצול נכון שלה מאפשר אינטראקציה בין לומדים,שהיא כשלעצמה חשובה ביותר( עלינו לזכור שלעיתים הדינמיקה בין האנשים חשובה לא פחות מאשר המטרה שלשמה הם התכנסו). היא תורמת להבניית ידע, ללמידת חקר וגילוי, חוויתית וסוחפת.

מחשבים בכיתה... אך היכן המורה?

בשני העשורים האחרונים נעשו רפורמות רבות התחום התיקשוב בחינוך ובצדק, כי טכנולוגיות המידע והתקשורת שינוי את פני החברה ותרבותה. בית הספר שעיקר תפקידו להכין את הלומדים להשתלב ולחיות כראוי בעולם עתיר טכנולוגיות מידע ותקשורת , צריך להתאים את מטרותיו והתנהלותו לעולם זה.
מדוע הרפורמות הרבות בתחום התיקשוב אינן מצליחות לגשר על הפער בין מערכות החינוך לבין המבנה והתרבות של החברות שבתוכן הן פועלות?

פוסט זה, שהושפע מאוד ממאמרו של ד"ר עוזי מלמד (המנהל האקדמי של התוכנית הלאומית לתקשוב בחינוך).ופורסם בהד החינוך דצמבר 2010, יבחן מספר חסמים עיקריים העומדים בפני המורה המבקש לשלב תיקשוב בהוראתו. אחד החסמים לדעתו של ד"ר מלמד ואני מסכימה עימו, הוא העדר שליטה בטכנולוגיות תקשוב מתקדמות - כדי לשלב את כלי התיקשוב בהוראה ובלמידה שליטת המורה בכלים אילו חייבת להיות רחבה הרבה יותר מאשר שימוש במעבד תמלילים ובגליון האלקטרוני. כדי להפעיל למידה שיתופית על המורה להכיר כלים לשיתוף מידע ומסמכים ולדעת לנהל קבוצות ברשתות חברתיות. כדי לפתח חשיבה אנליטית עליו להכיר תוכנות של מיפוי מושגים ומפות חשיבה. כדי להנחות את תלמידיו בתהליכים של למידה אוטונומית עליו להכיר מערכות לניהול למידה. כדי להדריך את תלמידיו בלמידת חקר עליו להכיר כלי חיפוש מתקדמים, כילים לארגון ולעיבוד מידע. משחקים אסטרטגיים, עולמות וירטואלים. רוב כלי התקשוב המתפתחים לא נוצרו לצרכים חינוכיים אבל דווקא בהם טמון פוטנציאל חינוכי אדיר. מעט הכילים המתוקשבים שנועדו לחינוך כמו מצגות, לוח אינטראקטיבי, עצמי למידה וההוראה מרחוק, מקבעים למעשה את דרכי ההוראה הפרונטלית המבוססת על העברה חד סיטרית של מידע מובנה ומאורגן מראש ממקור חיצוני(לרוב המורה) לתלמידים. לעומת זאת מנועי חיפוש משוכללים,ספק תוכן מוזמן(RSS) ויקי, רשתות חברתיות, משחקים, עולמות וירטואליים, כל אלו יכולים לשמש ללמידה אוטונומית, ללמידה שיתופית, ללמידת חקר, להתנסויות חווייתיות, לפתרון דילמות ולאסטרטגיות הוראה אחרות, שמשנות את פני ההוראה ומפתחות בתלמיד כישורי חשיבה, המצאה, יוזמה, קריאה בקורתית, שיתוף, הצגת טיעונים מבוססים החורגים הרבה מעבר ליכולת השינון. הדרכים לשלב בתהליכים חינוכיים את כלי התקשוב שלא נוצרו לצרכים חינוכיים אינן מובנות מאליהן. מורים צריכים בראש ובראשונה להכירם ולדעת את מגבלותיהם. עליהם לדעת מודלים, או לפתח בעצמם מודלים לשילובם של כילים אילו בתהליכי הלמידה בזמן הנכון, במינון הנכון ובדרכים נכונות.
חסם נוסף הוא מטרות חינוכיות חדשות - בעולם שבו הידע זמין לכול, מטרת החינוך חייבת לחרוג מהספקת גופי ידע לתלמידים ולכלול יעדים חדשים. כיום יש לסייע לתלמידים להשיג בכוחות עצמם מידע רלוונטי, כדי לפתור בעיה מטרידה. הם צריכים ללמוד לבקר את המידע, לארגן אותו, להסיק מסקנות ,להציגן בצורה ברורה, מבוססת ומשכנעת. עליהם לדעת לעבוד בצוות, הם זקוקים למיומנויות חשיבה. האם מורים מסוגלים לתרגם את מיומנויות המאה ה-21 לשיטות הוראה חדשות הנחוצות?
כדי שמורים יאמצו פדגוגיות אלו עליהם להבין את מיומנויות המאה ה-21, ולהכיר מודלים לדידקטיקות המפתחות אותן. לצערנו, רוב המורים אינם נחשפים למודלים אילו. גם סטודנטים להוראה באוניברסיטאות ובמכללות אינם מתנסים בפדגוגיה מתאימה לכך. רוב המרצים מקנים את תורתם הסדורה "מן הקתדרה"...הוראתם פרונטלית לעיתים בשילוב מצגת והתלמידים קשובים למוצא פיהם. לכן, מהיכן ילמדו הסטודנטים משהו אחר?..
חסם אחר- מדיניות ומציאות-איך מתמודדים עם פער הקיים בין קווי המדיניות והיעדים הכללים של החינוך לבין יעדי התקשוב? היעד השולט במדיניות החינוך הוא שיפור השגים לימודיים ולא בזה כוחו של המחשב. מורה אינו יכול לעורר סקרנות אצל תלמידים במה שנוגע לעולמם כשהוא חייב להצמד לתוכנית לימודים חצובה בסלע. מורה כמעט לא יכול לעסוק בתכנים רלוונטים למציאות משתנה כאשר התכנים שעליו ללמד קבועים מראש וקשוחים. המורה לא ימצא זמן לעסוק בדילמות אם בסופו של דבר תלמידיו נבחנים על כמות המידע שצברו בנושא מוכתב מראש.

לסיכום, מורים הרוצים להתמודד עם האתגר ולאמץ את אמצעי התקשוב נדרשים למאמץ לא מבוטל. עליהם להשקיע זמן רב בלימוד בלתי פוסק של טכנולוגיות תקשוב המתחדשות תדיר. כלומר להיות מעודכנים בחידושים הטכנולוגיים. הם צריכים לדעת, להבין ולהפנים את היעדים החדשים של החינוך במאה ה- 21. הם צריכים להכיר ולפעמים לפתח בעצמם, אסטרטגיות הוראה חדשות. להכיר את סביבות הלמידה הקיימות על מעלותיהן וחסרונותיהן.לפתח סביבות למידה חדשות המתאימות לצרכיהן. עליהם להשקיע משאבים אדירים של זמן, מחשבה,עבודת צוות כדי להכין את החומרים הדידקטיים הנחוצים. האם בתנאים הנוכחיים אפשר לעמוד בכך???

נקודה חשובה נוספת היא, כשהמחשב משמש כלי לפעילות לימודית משמעותית, התקשורת בין השותפים בתהליך הלמידה צריכה להיות מהירה ומידית. המורה צריך להיות מעורב בדיונים המתנהלים ברשת. עליו להיות זמין להשיב לשאלות התלמידים, לוודא שהאתר הלימודי יהיה פעיל ועשיר, להכין דלמות רלוונטיות, בעיות שיהוו כוח מניע ללמידה עצמית ושיתופית. כל זה דורש כמובן שעות של השקעה מחוץ לשעות עבודתו. שעות ,שכיום אינן מתוגמלות כלל!!!
אני חוזרת ומדגישה תפקידו של המורה במהפכה זו קריטי. רק באמצעות חריצותו, נחישותו, פתיחותו לחידושים ונכונותו להשקיע זמן ומשאבים, נוכל לעבור את המהפכה בהצלחה.לכן יש להשקיע במורים ולא לצאת מתוך הנחה שגויה, שהוא יעשה זאת בעצמו, ללא תגמול מתאים ועל חשבון זמנו הפרטי.

הפייסבוק

עד כמה הפייסבוק מסוכן?

אני כותבת פוסט זה בעקבות התאבדותו של נער צעיר כתוצאה מחרם, השפלות והתעללויות של בני כיתתו כלפיו, בפייסבוק ובעקבות אונס של נערה צעירה ע"י בת 12 ע"י חבורת צעירים ובגיר אותם הכירה באמצעות הפייסבוק. נכון לרשת חברתית כוח רב, התפוצה שלה אדירה, הדברים נכתבים על הקיר ומשמשים תיעוד רשום שאי אפשר לברוח ממנו.

אבל אין צורך להאשים בכך את הרשת החברתית, לא היא גרמה לתופעה. היא אולי עודדה פעם נוספת את הציבור הרחב, הורים, מחנכים וילדים לשוחח ולדון בנושא.ולהעלות אותו למודעות. שהרי חרם, התעללות והשפלה קימים גם בין ילדים בעולם המציאותי. לעיתים, בעולם המציאותי קל למורים להורים, או לכל מבוגר אחראי לגלות זאת, לטפל, לעזור ,לשוחח, להעניש. אך גם בעולם המציאותי, יתכן שהתנהגויות אילו נעשות בסתר בקשר של שתיקה שגם אותם קשה לגלות. אני מסכימה שברשת חברתית קל יותר להעצים את התופעה והיא עלולה לגדול ולהתפוח לממדים מפלצתיים וזוהי הסכנה. לכן אין לי ספק בכך, שעל ההורים בראש ובראשונה לפתח החל מגיל צעיר מערכת אימון ופתיחות עם ילדיהם שתאפשר תקשורת אמיתית וגלויה על דברים כואבים. אנחנו יודעים שבגיל ההתבגרות כוחה של קבוצת השווים חזק יותר מהשפעת ההורים ושם בדיוק הסכנה. לכן על ההורים למצוא דרכים יצירתיות כדי לדעת מה עובר על ילדיהם, מה הם עושים ברשת, אם מי הם משוחחים. כל הורה מחוייב ללמד את ילדיו על סכנותיה של הרשת. להלן מספר סרטונים בנושא
http://www.safe.org.il/content/view/92/62

עלינו לזכור שיחסית הפייסבוק היא תופעה חדשה בעולמנו ואנו צריכים ללמוד להתמודד איתה עם סכנותיה ועם נפלאותיה וכפי שמחנכים ומלמדים ילדים איך לחצות כביש בבטחה, איך להתנהג בנושאים אחרים -גם נושא זה מחייב לימוד.

פנסים להוראה

שיטוט באינטרנט חשף בפני סרטון מעניין, שמאוד התחברתי אליו. הסרטון הוא של חברת TED החושפת ונותנת ביטוי לחדשות .
הסרטון דיבר על יצירתיות כאבי כל פיתוח וחדשנות. הוא דיבר על הקשר בין יצירתיות לטעויות והדגיש עובדה מעניינת, שבמקום שבו מתיחסים לטעויות בנוקשות תלמידים ואחר כך בוגרים, אינם מעיזים לנסות משהו אחר מחשש לטעות ולתגובה קשה של המערכת בעקבותיה. ואילו במקום בו מתיחסים לטעויות בסלחנות ילדים / בוגרים יעיזו לנסות, ליזום, ליצור, לא ללכת בתלם, וכך יהיה סיכוי לפיתוח משהו אחר. האמירה שמטעויות לומדים מתעצמת יותר ויותר.

הסרטון מדגיש את חשיבותה של היצירתיות כמנוף להתפתחות. ואני שואלת האם מערכת החינוך מדכאת את היצירתיות? אני סבורה שכן. בדיקה קצרה של מספר השעות המוקצות ללימודי מתמטיקה, מדעים ואנגלית לעומת מספר השעות הדל ועיתים כלל לא, שמוקדש לאומנויות שונות, תתן את התשובה המתבקשת. כשאנו כמחנכים וכהורים מדגישים את חשיבות מקצועות הליבה ומאדירים את מקומם של מקצועות הללו. אנו בעצם אומרים לילדים ולהוריהם רק המקצועות הללו חשובים - כל השאר פחות חשוב. לכן מי ירצה ללמוד מה שפחות חשוב???

אני מתחברת לאמירתו של סר רובינזון שיצירתיות חשובה כמו ידיעת קרוא וכתוב לכן אנו כאנשי חינוך צריכים לתת גם לה מקום של כבוד, לחשוף אליה, לעזור לתלמיד לזהות תחומי עניין מגוונים, לעודד תלמיד ליצור ולשלב מיומנויות של פיתוח יצירתיות בכל נושא נלמד. בכך נאפשר לכל לומד ללמוד גם את מה שהוא מתחבר אליו באופן טבעי. אני מאמינה שניתן לפתח חשיבה יצירתית גם במקצועות הראליים. כי מהי בעצם חשיבה יצירתית? אירגון מחדש, עיצוב ופיתוח מקורי של רעיונות.דרכים חדשות להתבוננות בדברים. מציאת קשר בין רעיונות אשר קודם לכך לא היה קשר בניהם.

האם הוראה טובה ניתנת ללמידה?

מאמר שפורסם לראשונה ב"ניו יורק טיימס" במרץ 2010 עורר את התעניינותי וסקרנותי. במאמר טענו שני חוקרים אמריקאים, דאב למוב ודבורה לוונברג בול, שהוראה טובה עשויה משיטות חכמות ולכן אפשר להכשיר אליה. המאמר מדגיש את השפעתו המכרעת של המורה ואיכות ההוראה שלו על למידת תלמידים. המחקר מראה שלמורה יש אפקט עצום ומכריע על למידת התלמידים הרבה מעבר לאפקט של כל גורם אחר שבשליטת בית הספר.
אם כן, מהם אותם רכיבי קסם של הוראה טובה וכיצד מכשירים אליה? למוב התמודד עם בעיה זו בדרך מעניינת הוא אסף במשך חמש שנים את המורים הטובים ברחבי ארה"ב כפי שהם מוגדרים(לפחות חלקית) על פי הציונים של תלמידיהם במבחנים הסטנדרטים ולמד מהם. לדוגמה, אם בית ספר מסויים קיבל ציונים גבוהים בלשון בכיתה ו' הוא בחן את המורים שתרמו לכך, ע"י ביקור בשעורים של אותם מורים עם צלם מקצועי וצילום שעוריהם. במהלך ניתוח הצילומים הגיע למוב לממצא מרכזי וחשוב: שתלמידים אינם מסוגלים ללמוד אלא אם כן המורה מצליח לעורר את תשומת ליבם, לעניין אותם, לרכזם ולהביאם לבצע את ההוראות שלו. למוב גילה, שהתכונה החיונית של הבאת התלמידים לריכוז היא מיומנות של המורה. זוהי מיומנות שאפשר להתאמן עליה ולרכוש אותה. עוד גילו החוקרים שידע של תחום תוכן מסויים אינו מספיק להוראה יעילה שלו, הכרחי גם ידע פדגוגי של איך ללמד את אותו נושא. המחקר הראה בודאות שמורים מעולים אינם נולדים כאילו אלא נעשים כאילו, ושאפשר ללמוד איך להתפתח להיות מורה מעולה.
פרופ' נירה חטיבה ראש המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת ת"א לקחה מאמר זה המבוסס על מחקם של לומב ובול והציעה איך להקנות מיומנויות של הוראה טובה באמצעות מספר מרכיבי ידע.
1. ידע תחום התוכן- ידע של נושאים שהמורה מלמד ושל התחום (דיסיפלינה שלהם)
2.ידע פדגוגי כללי- ידע של הליכים ושיטות כלליות של הוראה הניתנים ליישום בכל תחומי הידע.
3.ידע פדגוגי שח תחום התוכן- ידע של הליכים ושיטות הוראה של תחום ידע מסויים
4. ידע תוכנית הלימודים- הכרת מגוון חלופות אפשריות בהוראת נושא מסויים, הכרת מיגוון חומרי למידה ודרכי השימוש בהם והכרת הנושאים שהתלמידים למדו או לומדים באותו זמן במקצועות אחרים הרלוונטיים לנושא הנלמד. ידע זה מאפשר למורים לבחור את חומרי הלמידה המתאימים לתלמידים שלהם. ומאפשר לתלמידים לבצע העברה שהיא כה חיוני בתהליכי למידה.
5.ידע הלמידה והלומדים- ידע של תאוריות למידה, הנעה ,חשיבה והתפתחות, ידע של השונות בין התלמידים על רקע חברתי- כלכלי, תרבותי,עדתי מגדרי ויכולות למידה. ידע על לקויות למידה וצרכים מיוחדים של התלמידים.
6.ידע של מטרות וערכים של החינוך וההוראה- כפי שעוצבו וניסחו מתכנני תכנית הלימודים.
ולטענתי אין לי ספק שעל מורה לדעת את אותם מרכיבי ידע כפי שהוגדרו. אך אין בכך די, עלינו לזכור שמיומנויות ושיטות הוראה שמצליחות במקום אחד עם תלמידים מסוימים לא בהכרח מצליחות במקום אחר עם תלמידים אחרים. ולראיה אביא דוגמא אישית. אני מלמדת אותו נושא בשלוש כיתות מקבילות באותה שכבת גיל. משמע אותה מורה, אותו תוכן, אך הרכב כיתה שונה. נתון חשוב זה משנה לא אחת את כל התמונה. הוא מחייב אותי,לא אחת, ללמד אחרת. לכן מורים שנוהגים על פי דפוסי הוראה מקובלים עלולים להיכשל, ואילו מורים ש"סוטים" מדפוסי הוראה מקובלים עשויים להצליח. לאור נסיוני העשיר בהוראה אני יכולה לומר, שהכרותי המעמיקה עם תלמידיי על תחומי העניין שלהם, כלומר בניית מערכת קשרים של הערכה הדדית, אימון ובטחון בין מורה לתלמיד עוזרים מאוד, הן למורה והן לתלמיד בתהליכי הוראה ולמידה אפקטיביים.

בעולמי המקצועי- משולחן עבודתי

ובכן, הפעם בחרתי לספר על תהליך למידה לו היו שותפים תלמידי כיתה ה' בנושא קשר בין תאריכים לארועים הסטוריים. בכל חודש אני נוהגת להציג בפני תלמידי את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו באותו חודש. היום לפני...כך קרויה הפינה.

החודשים נובמבר ודצמבר ספקו בידי שפע של רעיונות בנושאים היסטוריים, שהתרחשו בעבר וקידמו אותנו לקראת הקמת מדינה ובנייתה של חברה צודקת.
הארועיים שזימנו לי חודשים אילו הם: 15 שנים לרצח רבין, 93 שנים להצהרת בלפור, 37 שנים לפטירתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל- דוד בן גוריון. וציון-כ"ט בנובמבר- יום ההחלטה באו"ם על חלוקת הארץ בין אוכלוסיה יהודית לערבית.

כדי לקרב את תלמידי להכרת ההיסטוריה שלנו כעם, אני סבורה ומאמינה שחשוב להקנות להם וללמדם כבר בגלאים הצעירים למען יכירו,ידעו, יפנימו ויבינו כי ההמצאות שלנו בארצינו אינה דבר מובן מאליו, המדינה לא ניתנה לנו על מגש של כסף והדור שלהם, בדיוק כמו קודמיו, מחוייב לשמור ולהגן עליה. עד כאן הרציונאל ...האם תתפלאו שאספר שאין כמו הטכנולוגיה המאפשרת נגיעה בהסטוריה בדרכים מוחשיות, מקרבות ומעניינות? כדי להכנס לתקופה ולהבין מה חשבו האנשים באותם רגעים היסטוריים... צפינו בסרטונים, האזנו להקלטות, ראינו וניתחנו תמונות ומפות, ביצענו משחקי תפקידים,כל תלמיד בחר לעצמו דמות ואותה שיחק. בסופו של תהליך התבקש כל תלמיד או כל קבוצה, להציג את ממצאיה וידיעותיה. בחרתי לשתף בפוסט זה דווקא בדרך פשוטה ביותר, שעוררה הרבה עניין אצל תלמידי כיתה ה'. בחרתי באחת העבודות שהוכנה ע"י תלמידה בשם נטליה, אשר בחרה להציג את ידיעותיה בדרך של חידון רב ברירה, שנבנה בפאור פוינט והוא מספק משוב מיידי לכל תלמיד שמשתמש בו. העבודה נבחרה בשל העובדה שישומה פשוט לביצוע וניתן לשימוש כחזרה, או כפתיח בכל תחום תוכן. ובשל העובדה שמהלך הצגתה מחייב מהצופים להיות אקטיביים.

החידון של נטליה

האם חינוך הוא מדע?

ד"ר יפה בן עמי הציגה טיעון מעניין מאוד: החינוך הוא מדע !!! האומנם???
משחר ההיסטוריה שאף האדם להסביר את העולם. קרי לנסח בעזרת חוקים ותקנות את אשר חווה ובעזרתם להבין ולהסביר את המתרחש סביב ולחזות את הנולד ולשלוט בעתידו.

ובכן מהו מדע? עיון קצר בויקיפדיה הציג את ההגדרה הבאה - מדע, היא שיטה לאיסוף ידע אודות העולם באמצעות תצפית, ניסוי והסקה שיטתיים ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי. המדע הוא תהליך מתחדש ומתפתח תדיר ועל כל דור של מדענים לאשר את הידע הנצבר עד אליהם. מסיבה זו ידע שאין מטילים בו ספק ושאינו מתחדש עלול לאבד את תוקפו המדעי ואף להפוך לאמונה טפלה.

אנה פיאנקה הגדירה זאת יפה ואני מצטטת:"כפי שבתים עשויים לבנים כך עשוי המדע מעובדות. אבל ערימת אבנים אינה בית וערימת עובדות אינה מדע".

כדי לאמת את הטענה שחינוך הוא מדע, ניסינו לבדוק אילו מרכיבים אוניברסליים שניתנים למדידה ולביסוס מאפיינים חינוך? האם יש מגמות ,תפיסות עולם ואנשי מחקר שהשפיעו על החינוך? האם בכל העולם המערבי יוצגו וילמדו אותן תפיסות עולם ואותן תאוריות של גדולי הפלוסופים, המחנכים, והפסכולוגים?

אני אתחיל את סקירתי בפילוסוף היווני סוקרטס (399-469 לפנה"ס)שעיצב את דיוקן המורה המיילד. מורה המניח כי הידע קיים אצל כל תלמיד ועל המורה לסייע לו ללדת אותו באמצעות דיאלוג. אף מרטין בובר (1878-1965) דיבר על חשיבות הדיאלוג, שמטרתו לכוון את התלמיד לחקירה ממושכת.קולברג דיבר על המורה המוסרי החינוך המוסרי קידם את הלומד משלב נמוך לגבוה יותר בסולם ההתפתחות הקוגנטיבית אתית באמצעות הטלתם לדילמות מוסריות מטרידות. קארל רוג'רס(1902 - 1987) האמריקני, טען שיש לאפשר לתלמיד חופש ללמוד ולהתנסות בלמידה כתהליך קיומי של התמודדות אישית עם שאלות קיומיות. העמדת הילד במרכז אפיינה את תורתו של יאנוש קורצ'ק (1878-1942).

בדיקה קצרה של תאוריות חינוכיות מציגה ממצאים מעניינים. היא מראה שכל פלוסוף, הוגה דעות, מחנך או חוקר, ניסו לעצב ולחנך, כמובן לפי אמונתם, את אופיו של הלומד, לדמות האדם שנראתה אידיאלית. ריבוי התאוריות, למרות היותן אוניברסליות, וריבוי המחקרים שנעשו בנושאי חינוך מובילה אותי למחשבה שחינוך אינו מדע. הוא אוסף של תאוריות חולפות ומשתנות תלויות אדיאולוגיה ותרבות. תאוריות אילו אינן מצליחות בעקביות לחזור ולהוכיח את מה שהן היו אמורות להוכיח. וזאת בשל העובדה, שאנו עוסקים באנשים שכל אחד הוא עולם ומלואו. בעל סגנון למידה שונה, אשיות שונה, דרך מחשבה, פענוח והבנה שונים. לכן מה שמתאים לאחד אנו בהכרח מתאים גם לאחר. כשתאוריה אינה עובדת חוזרים לשולחן העבודה וכותבים אחרת חדשה - מודל הוא טוב, כל עוד הוא עובד. וכשדרך חנוכית אינה עובדת... מחפשים ומנסים אחרת. ריבוי התאוריות, ניסוי וטעייה לגבי המטרות והדרך, מציג את המורכבות והבעיתיות בתהליך החינוכי, בעולם כולו ובארצנו שלנו.

זיכרון ולמידה

במסגרת החשיפה לתאוריות למידה שונות, עסקתי השבוע בנושא מרתק ביותר... הזיכרון. זהו נושא שאני מוצאת בו עניין רב. לכן מוקדש לו הפוסט הנוכחי. במסגרתו ארצה לבחון מה קורה ללומד בתהליך למידה? כמה אנחנו זוכרים? איך מתבצעת פעולת הזכירה ??? כיצד ניתן לשכללה??
אפתח פוסט זה במעט מידע מקדים.

מערכת עיבוד המידע כוללת שלושה סוגים של זכרון: זיכרון חישתי (סנסורי) זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך.

כל מידע שאנו חשופים אליו נקלט ע"י חושינו ומשם הוא נכנס לזיכרון החישתי שמשמר אותו לזמן קצר ביותר. ליתר דיוק לחצי שנייה בערך, וזאת כדי שנוכל להפנות קשב לגרויים הרלוונטים לנו ולנפות את היתר. תהלכי הקשב מסננים רק חלק קטן מהגרויים, שהיינו חשופים אליהם. מרבית הגירויים, שאינם רלוונטים לנו נפלטים ממערכת עיבוד המידע. הגירויים הרלוונטים עוברים עיבוד ראשוני ונכנסים למערכת הזיכרון לטווח קצר.

האם ידעתם שמערכת הזיכרון לטווח קצר משמרת בין 5-9 פריטים לחצי דקה? רק חלק מהגירויים אלה שעוברים עיבוד מעמיק יותר עוברים למערכת לטווח ארוך. השאר נפלטים ממנו. בזכרון לטווח ארוך מאוחסנת משמעותו העיקרית של האירוע ולא פרטיו המדויקים וזאת בניגוד לזיכרון לטווח קצר, המאחסן מעט מידע אך במדוייק.
לסיכום רק חלק קטן מהמידע שהיינו חשופים אליו מגיע לזיכרון לטווח ארוך - וזהו אותו מידע שיש לו רלבנטיות ומשמעות עבורנו. ידיעת עובדות אילו ע"י המורים חשובה ביותר. כי יש בהן כדי ליעל את תהליך הלמידה.
מה קורה בתהליך למידה? לשם הבהרה אדגים את פעולתה של מערכת הזיכרון על שלושת מאגריה. בכיתה, המורה שואלת שאלה אשר נקלטת ע"י חוש השמיעה ונכנסת לזיכרון החישתי. שם נשארות למשך זמן קצר ביותר המילים המדויקות שהמורה הגתה. הקשב של התלמיד מופנה אליהן והוא מעבד אותן עיבוד ראשוני המאפשר למילים להיכנס לזיכרון לטווח קצר.חשוב לכל מורה לדעת, כי אם בשלב זה תוסח דעתו של התלמיד הוא לא יעבד את המילים באופן משמעותי-הן יעלמו ממערכת הזיכרון והתלמיד לא ידע כלל, מה נשאל. יתכן שהוא יזכור מילה אחת או שתיים. בואו נניח לצורך הבנת המשך התהליך המאפשר למידה וזכירה, שהתלמיד מצליח להתעלם מגירויים מפריעים ולמקד את הקשב שלו בשאלת המורה. הוא מנסה להבין אותה באמצעות הידע שיש לו בשפה העברית והידע שיש לו בנושא עליו נשאל. כתוצאה מכך השאלה מקבלת משמעות והיא עצמה נכנסת לזיכרון לטווח ארוך. רק כעת כשהשאלה הובנה והיא מאוחסנת בזיכרון לטווח ארוך, התלמיד יכול להפסיק להפנות אליה את הקשב ולחשוב על התשובה. הוא שולף מ"מגירות" הזיכרון לטווח ארוך ידע רלוונטי. כמובן שלכאן נכנסים תהליכי חשיבה בהן מופעלות אסטרטגיות חשיבה שונות שגם הן אגורות בזיכרון לטווח ארוך. לבסוף מופעלים תהליכי קבלת החלטה ביחס לתשובה המתאימה. בשלב זה התלמיד מנסח במוחו את המילים שיבטאו את הרעיון שהגה. המשפט שהוא מתכנן עובר לזיכרון לטווח קצר, כי כעת יש חשיבות למילים המדויקות של המסר ולא רק למשמעותו. זכירת המילים המדויקות המרכיבות את המשפט הכרחית כדי שהתלמיד יוכל לדעת מה הוא כבר אמר ומה נותר לו עוד לומר. כך לגבי שאר המשפטים. בהמשך, המשפט שכבר הגה נעלם מהזיכרון לטווח קצר כדי לפנות מקום למשפט חדש, אולם הוא לא נעלם לגמרי ממערכת הזיכרון. הוא נכנס לזיכרון לטווח ארוך ע"י הצפנה ובהמשך התלמיד יזכור את הרעיון שהביע אך לא את המילים המדוייקות שביטא. כולנו יודעים שכאשר משננים חומר מבלי להבינו הוא נשכח במהרה. אך כאשר מתאמצים לרדת לעומקו ולהבינו זוכרים אותו טוב יותר. ככל שחומר נקלט בייצוגים שונים (חזותי, שמעתי, ארטיקולרי וכו') ככל שההצפנה נעשתה באמצעות יצוגים רבים יותר ומתקשר לאסוציאציות רבות יותר - זוכרים טוב יותר.לכן כדי שלמידה תיהיה יעילה יש להפעיל את התלמיד, להובילו, לכוונו ולהדריכו על מנת שיגיע למסקנות ולתובנות לאחר גילוי וחקירה. יש להרבות בפנייה אל חושים רבים ככל האפשר. ובכך אני מתחברת שוב לטכנולוגיה המאפשרת לפנות לייצוגים רבים, התורמים לתהליך ההבנה וכתוצאה מכך גם לזכירה טובה יותר.
המחשה של תהליך הזכירה

איך נשפר זיכרון? ע"י קטלוג לקטגוריות, בניית רצף של סמנים. יצירת מארג של אסוציאציות וקשרים המחבר בין הידע הישן לחדש. כל אילו אמורים לעזור ללומד, לשלוף מהזיכרון לטווח ארוך את החומר המאוחסן בו.
אני סבורה שעל כל מורה לדעת איך פועל הזכרון, וכיצד מתרחשת למידה. כי אי אפשר להפריד בין למידה לזכירה -ללא זכירה לא תתבצע למידה. תאוריות למידה רבות ושונות נבנו במשך השנים, היו שהדגישו את מרכזיות המורה בתהליך(אוזובל), היו שהדגישו את מרכזיות הגילוי העצמי של התלמיד(ברונר)כשהמורה רק מסייע. אך מכולם עולה חשיבותו ומרכזיותו של תהליך ההבנה כי ללא הבנה לא תתקיים זכירה ולצערי לא תתקיים למידה.

הפורום המתוקשב - כאמצעי הוראה ולמידה.

באחד השיעורים נאמרה הערה ע"י אחד המרצים שלנו, שהתיחסה לפורום כאמצעי הוראה מיושן שעבר מן העולם. ואני שואלת את עצמי... האומנם???

השבוע נתקלתי במחקרם של מנוחה בירנבוים ורוז א.פלדמן מאוניברסיטת תל אביב. שעסק בפורום המתוקשב כאמצעי הוראה ולמידה ובחן הערכות של מורים מרחבי העולם, שהתנסו בשימוש באמצעי זה, בקורסים בחינוך הגבוה.
על יתרונותיה של למידה שיתופית נאמר ונכתב רבות. למידה זו עולה בקנה אחד עם גישות קונסטרוקטיביסטיות חברתיות, לפיהן ידע נבנה בתהליך בינאישי. הטכנולוגיה מאפשרת לנו לייעל את הלמידה השיתופית באמצעות מגוון כילים, שאחד מהם הוא הפורום המתוקשב. כלי לניהול דיונים באופן סינכרוני או א-סינכרוני.

המאמר התמקד בפורום מתוקשב א-סינכרוני. הוא בוחן את מאפייניו ואת אפשרויות השימוש בו לפיתוח קהיליות למידה. כמו כן מדווחים בו תוצאות משאל שערכו החוקרות בקרב 132 מורים מחמישה אזורים גאוגרפיים בעולם(צפון אמריקה, אוסטרליה וניו זינלנד,אירופה, המזרח התיכון, ואפריקה) המשתמשים בכלי זה בתהליכי הוראה ולמידה. התוצאות נאספו באמצעות שאלונים.

אם כן מהו פורום מתוקשב הא- סינכרוני? זהו מרחב דיונים וירטואלי המציע ללומדים גמישות, בחירה וחופש חשיבה מסתעפת ובניית ידע. המרחב הוא מבוסס טקסט, הכניסה אליו היא על פי הרשאה ובו מציגים חברי הקהילייה כל אחד בזמן המתאים לו, את דעתם הכתובה בהקשר לנושאי דיון שונים. ההודעות מוצגות כשרשרת של נושאים כאשר הודעה ראשונה סופחת תחתיה את כל התגובות שנשלחו בהקשר לנושא זה. כך שניתן לראות מי הגיב, מתי, מה תוכן תגובתו.

יתרונות הפורום המתוקשב- הפורום תורם לפיתוח כישורי כתיבה וחשיבה, כישורים מטה קוגניטיביים, כישורי עבודת צוות, אוריינות מחשב, אחריות ומוטיבציה. הפורום תורם להעמקת הלמידה בכך, שלפני העלאת הודעה לפורום יש צורך לקרוא, לחשוב, לנסח, לתמצת ולהבהיר את העמדה. שהרי הדברים גלויים לעיני כל. לפי המחקר ציינו מורים שאיכות הידע הנבנה בפורום גבוהה יותר מאשר בדיונים פנים אל פנים בכיתה, קיימת הפרייה הדדית של רעיונות, שיתוף בידע ובמידע, למידת עמיתים. נקודה חשובה נוספת שאסור לנו להתעלם ממנה היא הגמישות בזמן, שהפורום מאפשר, והיכולת לתעד את תהליך הלמידה כולה. שהרי כל הדיונים מתועדים ונשארים במרחב הוורטואלי במשך כל הקורס לפחות, אם לא למעלה מזה, עובדה המאפשרת ללומדים לחזור ולעקוב אחר התפתחות הלמידה. נקודה נוספת היא שהפורום מאפשר לכל אחד מהלומדים להתבטא, גם לביישנים ביותר.

כיצד משפיע הפורום על הלמידה? הוכח שיפור ניכר במיומנויות למידה כמו: הבעה בכתב, מיזוג מידע ממקורות שונים, חשיבה בקורתית, חשיבה אנליטית, הרחבה והעמקה. מודעות עצמית, מודעות לאופן הלמידה ולשונות בדרך הלמידה והערכת הלמידה. שופרו מיומנויות השימוש במחשב, חיפוש ואירגון מידע, חיפוש סיוע, ניהול זמן. איך אפשר שלא להזכיר שיפור גם במיומנויות החברתיות, מיומנויות התקשורת, עבודה שיתופית,שיתוף במידע ובמחשבות, מתן משוב בונה. בנוסף לכל אלה שופרו תכונות כמו אחריות, מחויבות, מעורבות, עמידה בלוחות זמנים, משמעת עצמית, למידה פעילה היכולת לתת נימוקים מורכבים והעצמה של הלומדים. ההשתתפות בפורום מדרבנת ללמידה ומעלה את הבטחון העצמי של תלמידם שאינם נוהגים להשתתף בדיונים פנים אל פנים.

לאור כל היתרונות שציינתי ואוששו גם במחקרים, לא רק שדרך למידה/הוראה זו אינה מיושנת, אלא יש להרבות ולהשתמש בה. כי היא תורמת לפיתוחה של קהילייה לומדת ופעילה שלומדיה מסוגלים בכוחות עצמם, ללמוד, להתעדכן, ליצור, ליישם ולהפיץ ידע. הודות לכישורי ההכוונה העצמית שלהם בלמידה המסייעים בידם להיות לומדים לאורך כל החיים. (Life Long Learners)

כמובן שטיפוח קהילייה כזו מצריך תפיסה שונה של תפקידי המורה והתלמידים מזו המנחה הוראה בדרך הרצאה פרונטלית ולמעשה נדרש שינוי גורף בתרבות הלמידה, ההוראה והערכה.

איך יראו חיינו??? החוש השישי...

בשיעור של ד"ר גילה קורץ נחשפנו לסרטון מרתק שהציגה חברת TED המפרסמת חידושים טכנולוגיים. הסרטון חשף המצאה של סטודנט הודי,ללא ספק, גאון מחשבים, שפיתח מכשיק זעיר הנישא על צוואר ומאפשר גישה בזמן אמת לכל מקורות המידע הקיימים. בכדי להבין על מה מדובר כדאי מאוד לצפות בסרטון ...


כפי שראיתם המכשיר מאפשר לנושאו לקבל מידע רלוונטי בזמן אמת על כל נושא שיבחר. לא בכדי נקרא הסרטון החוש השישי,חוש שיסייע לאדם לקבל החלטות נבונות בזמן אמת על סמך מידע נוסף הקיים בנושא, אך לא תמיד זמין לו. חוש שיהפוך את חייו למחוברים כל הזמן למקורות המידע האין סופי, שניצבר ויצבר.
הסרטון מפליא להציג דוגמאות של מידע העשוי לסייע לאדם בקבלת החלטות בחיי היום יום, החל מרכישת מוצרי מזון, עיון בספרי קריאה- בחנות הספרים עצמה. כשהמידע הנוסף על הביקורות, והערות שנכתבו על הספר מופיע כבר בעת העיון והדפדוף. אפילו הסתכלות בתמונת עיתון תציג סרטון וידאו תלת מימד בנושא. המעניין הוא שנוכל להציג את האינפורמציה שנאספה על כל משטח כולל כף ידינו. נצלם כשנרצה בעזרת הידיים. האצבעות ישמשו כעכבר המחשב, בקיצור נשמע מדהים...ללא ספק חיינו יהיו עשירים יותר במידע זמין ונגיש בכל רגע ובכל מקום בו נמצא. עובדה זו כשלעצמה מרתקת.
בואו נתקדם צעד אחד קדימה. חשבו על כך... כאשר נפגוש אדם, מיד יופיעו כתוביות מאירות על גופו, שיציגו את כל המידע שנאסף עליו, כולל תמונות וסרטונים. זה נשמע די מפחיד. הכל יהיה גלוי וידוע. להיכן תעלם הסקרנות? האם נצליח לרגש מישהו? האם תהיינה הפתעות מסויימות בחיינו??? האם גם נוכל לקרוא מחשבות???
אנו רואים שלמטבע שני צדדים, כלל לא ברור לי ,שהמצאה זו שבאה בהחלט לסייע לאדם בקבלת החלטות, לא תהפוך את חייו לאומלל ומיוסר.

הלוח האינטראקטיבי

אני רוצה לשתף אתכם בחידוש טכנולוגי שזכיתי סוף סוף לקבלו לכתתי.
ובכן קבלתי לוח אינטראקטיבי... אינכם יכולים לתאר אפילו את שמחתי...
מהן יתרונותיו של לוח זה? במה הוא אמור להיטיב את תהליך ההוראה? כדי לענות על שאלה זו - ערכתי סיעור מוחין קצר ובו בקשתי מחברותיי המורות לזרוק רעיונות. הן דברו על: חדשנות, יצירתיות, יכולות המחשה, שילוב סרטונים, גרפים, תמונות עכשויות, יצירת עניין, דינמיות וזרימה במהלך השיעור.

חדורת התלהבות ישבתי בבית ותכננתי שיעור במתמטיקה ( מערכת צירים) תוך ניצול יכולותיו הויזואליות, המדוייקות והצבעוניות של הלוח. תכנון השיעור ערך הרבה מאוד זמן, ההשקעה הרבה נבעה בעיקר מהרצון לתרגם את הצרכים הפדגוגיים שלי אם העדר השליטה ביכולות הלוח. התוצר הסופי היה בהחלט מספק. אני חייבת לציין שהעניין בשיעור היה אדיר, הצלחתי ליצור מוטיבציה, וסקרנות . הדנמיות והזרימה של השיעור סייעו רבות ליצירת שיתוף פעולה מלא של הלומדים ולהעדרם של "רגעים מתים ". גם היכולות להראות תהליך נבנה שלב אחר שלב ולחזור לדפים קודמים סייעו להבנה תהליכית. המחשת מערכת הצירים ובנית הפונקציה הקווית עליה, לא השאירו מקום לטעויות. החומר המופשט והסבוך נהייה מוחשי ומובן כלשון תלמידיי. אין לי ספק, שתלמידיי ואני היינו שותפים, לתהליך למידה אחר.

בתהליך הלמידה שלי להכרת הלוח ושילובו בהוראה התחלתי בשימוש בכלים הפשוטים ומשיעור לשיעור אני משלבת כלים נוספים. כריס בטשר(עפ"י וורבר, 2009) מתאר בספרו תהליך של שימושי מורים בלוח אינטראקטיבי. הוא מדבר על תהליך הטמעה שאורכו אינו ברור...שלב ראשון- עשיית דברים ישנים בדרכים ישנות. שלב שני- שימוש בלוח על מנת לעשות דברים ישנים בדרכים חדשות. שלב שלישי- שימוש בדברים חדשים בדרכים חדשות.

מטרת הלוח האינטאראקטיבי היא להביא לשינוי ושיפור בתרבות ההוראה והלמידה הבית ספרית. הטמעת הלוחות האינטראקטיביים בכיתות הלימוד, תאפשר למורים לשלב עולמות תוכן עשירים בכיתה ולבנות פעילויות למידה והוראה המעודדים את התלמידים להיות פעילים בתהליכים בכיתה. הלוח יאפשר למורים לשלב דרכי הוראה מגוונים כדי להתאימם לסגנונות הלמידה השונים של תלמידים בכיתות הטרוגניות.

התנסות זו חיזקה בי שוב את הדעה, שהאתגר אינו טמון בידע הטכנולוגי של השימוש בלוח אינטראקטיבי אלא ביכולות המורה להנהיג ולנהל את הכיתה תוך ניצול האפשרויות שמזמן לוח זה.
לסיום אציג סרטון שהוקרן בערוץ 2 המדגים שימוש בלוח אינטאקטיבי.

ועוד בנושא...שאלות ותהיות לגבי השאלה: מה זה להיות "מורה מקוון"?

הוראה מקוונת תופסת מקום נכבד במערכת ההשכלה הגבוהה בעולם. למורה תפקיד מרכזי ומשמעותי גם בהוראה מקוונת ולכן הוא מהווה גורם חשוב בהחדרת ההוראה המקוונת למערכת החינוך.

חיפוש אחר הגדרה למושג "מורה מקוון" הפנתה אותי למאמרו של ד"ר אברום רותם: קווים לדמותו של המורה המקוון. http://www.avrumrotem.com/avrum-S/more_mkuvan/index.htm
אני מצטטת את הגדרתו:"מורה מקוון הופך את סביבת הלמידה המקוונת לסביבת ההוראה שלו וללמידה של תלמידיו. הסביבה המקוונת מאפשרת שיטות למידה והוראה שבבסיסם כמעט ולא ניתן להפעיל ללא הרשת".
אם כן, במה שונה מורה מקוון ממורה מסורתי? מורה מקוון מנחה את תלמידיו, הוא מתרכז בארגון ההדרכה ללומדים, בפיתוח מיומנויות ודרכי למידה. הוא מבין שאינו מקור הידע הבלעדי. עליו להוביל את תלמידיו לפיתוח חשיבה, ליצור אינטראקציה "אחרת", המקדמת חשיבה ולמידה בדרך פעלתנית, שאינם יכולים להיות מושגים ע"י שימוש רגיל במקורות מידע.
האם מכשירים מורים לכך? או אשאל זאת אחרת- אילו יכולות אמורות להיות למורה כדי שיוכל להיות מורה מקוון?
אין לי ספק שיש להכשיר מורים לכך. כמובן שעליו להיות בעל יכולות פדגוגיות דידקטיות אך גם בעל יכולות טכנולוגיות. אני ממשיכה לשאול- האם תכונות של סקרנות, מוטיבציה גבוהה, חיפוש אחר חדשנות, נכונות להשקיע -בעיקר זמן - מספיקות???

ברור לי שמורה מקוון נדרש ליכולות אינטלקטואליות של חשיבה ברמה אחרת, יכולות אורייניות מחשביות של חיפוש, עיבוד מידע ויצירת ידע חדש. עליו להיות יצירתי, בעל תכונות של מנהיג מחולל שינוי. ומעל הכל שקדן, חרוץ, המאמין במה שהוא עושה... יוזם.

מורים טוענים שהם נרתעים מלהיות מקוונים, כי זה דורש השקעה אדירה של משאבים ובעיקר זמן יקר בלימוד הפלטפורמה המחשבית. אחרים מנגד טוענים, שמורה מקוון לא צריך להשקיע משאבים וזמן בהכרת הפלטפורמה המחשבית עליו להיות עסוק אך ורק בתכנים. את העיסוק המחשבי יבצעו הטכנאים.(סוג של חזון במערכת החינוך)

ואני שואלת :האם המורה יוכל לבנות תכנים ללא הכרת הפלטפורמה המחשבית ויכולותיה??? האם הוא יוכל לתכנן פעילות ברמה זו או אחרת, מבלי להכיר את אפשרויות הכלי בו בחר להשתמש? קשה לי להאמין!!!
מורה מקוון צריך להיות זמין ונגיש. עליו ליצור אינטראקציה עם הסטודנטים שלו. מה זה אומר להיות זמין ונגיש??? כמובן, שאילו גבולות שהמורה חייב להגדיר לעצמו וליידע בהם את תלמידיו. אחרת ימצא עצמו משועבד 24 שעות ביממה .
תיכנון פעילות לימודית מתוקשבת דורשת שעות רבות של השקעה ומחשבה הן בתכנון ובבנייה והן בביצוע ובהפעלה הלכה למעשה, בכיתות הלימוד. אני בטוחה, שמתן פיצוי נאות על זמן ההשקעה, יסייע ליותר מורים מתאימים, להשקיע את הנדרש ולהפוך למורים מקוונים.

לסיכום - אל בהלה, עלינו לזכור שיש רמות שונות של להיות "מורה מקוון", גם שילוב של שיעורים מקוונים עם למידה פנים אל פנים, היא רמה מסויימת ,אולי התחלתית, של להיות מורה מקוון. בשל חשיבות הנושא ברור לי, שכל מורה יוכל למצוא את המינון הנכון עבורו... ובלבד שיבין שהיום ללא שילוב טכנולוגיות בתהליך ההוראה אי אפשר...
מנגד, ברור לי, שלא בכל למידה ניתן וצריך לשלב טכנולוגיה. יש תהליכים בהם הקשר הבינאישי פנים אל פנים חשוב ביותר.לכן אני מצפה מהמורה, שיפעיל תהליכי חשיבה ושיקול דעת בבחינת דרך ההוראה המתאימה ביותר לתוכן הנלמד וללומדים. אם יחליט שהטכנולוגיה היא צורך מהותי בתהליך ספציפי זה, אני מצפה, שישכיל לבחור בכלים הטכנולוגיים או בסביבת העבודה המתאימים ביותר להשגת מטרותיו.

יעדי מערכת החינוך - בעידן המידע.

הסמסטר האחרון נפתח בקול תרועה רמה. עם מגוון עשיר של מטלות ומשימות. בסמסטר זה אנו נתוודע בין השאר אל תאוריות למידה שונות, שהתפתחו החל מהמאה ה- 19 ועד ימינו אנו.
אין לי ספק, שלא רק בתאוריות חלו שינויים מהותיים אלא גם בתפיסת מקומם של המורה ושל הלומד בתהליכי הלמידה וההוראה. ללא ספק הזמנים השתנו ועימם גם יעדי הלמידה.

היום בעידן המידע והתקשורת העולם מוצף בים של אינפורמציה המתרוצצת ברשת. המידע נגיש לכל, זמין, פתוח, חשוף אך גם פרוץ ובלתי מבוקר.

מהפכת המידע העוברת עלינו כסערה, טומנת בחובה כוחות אדירים שאי אפשר לעצרם, כוחות שיש בהם תנופה של התהוות חדשה, היא נושאת עימה כוח להיטיב ולהועיל אך יש בה גם כוח להזיק ולהשחית.

אחד מיעדיה החשובים של מערכת החינוך בעידן המידע הוא להכשיר את התלמידים לחיים בחברת עתירת מידע ואפופת תקשורת, ללמדם להפיק תועלת מהמידע ולחנכם להישמר מהסכנות הטמונות בשטפון המידע הבלתי מבוקר.
בעולם עתיר מידע צריכה מערכת החינוך לפתח בתלמידיה את היכולת לאתר מידע הנחוץ להם, בתוך ים המידע . ללמד אותם להעריך מידע, שסמכות מקורותיו הולכת ומטשטשת. הם צריכים לדעת למיין את המידע, לארגנו בצורה מושכלת, לעבד אותו, ליצור ממנו ידע חדש ולהציגו בדרך בהירה ומשכנעת.
תהליכים מידעניים אילו אין בהם חדש הם אינם תולדה של טכנולוגיות התקשוב. אולם חשיבותם הולכת וגוברת הודות לארבעה מאפיינים של טכנולוגיות המידע והתקשורת.
כמות המידע - התפתחות רשת התקשורת הדיגיטלית והתרחבותה העצומה של תשתיות לאגירת מידע הביאו לגידול אדיר, מהיר ובלתי פוסק בכמויות המידע המופץ בעולם באמצעים שונים. תשתיות התקשורת הדיגטלית מאפשרות כיום לכל אחד לאתר מידע משלו ולשלוח אותו מיד לכל קצוות תבל.

זמינות המידע - מנועי החיפוש למניהם הפכו,למהירים, נוחים וקלים לשימוש הם מאפשרים לגולש לסרוק כמויות אדירות של מידע במהירות רבה ולהגיע למידע בכל עת, מכל מקום מבלי לקום מהכיסא.

העדר מערכת בקרה וסינון - המידע, מאגריו וערוצי העברתו פתוחים ופרוצים לכל. מי שרוצה יכול להכניס מידע ולהפיצו ברשת. אין מי שמנהל את המידע ברשת, אין מי שבוחן ומבקר ממיין או מדרג. מכאן שהמידע אומנם עשיר ומגוון אך לעיתים אינו מדוייק, או אמין ולעיתים פוגע ומזיק.

מיגוון אפשרויות יצוג המידע- המידע מוצג באמצעים ויזואליים וקוליים עשירים ומגוונים.

אין לי ספק שחינוך המכוון להכשיר את התלמידים להפעיל תהליכים מידעניים צריך להתחיל בגיל צעיר.

בתהליך זה הלומד אקטיבי, הוא מתמודד עם שאלות ודילמות שאין להם תשובה מן המוכן ולעיתים אין להם תשובות חד משמעיות. על התלמיד לפתח לעצמו אסטרטגיות נכונות שיובילו אותו לתשובות ראויות. לשם כך עליו לאתר מידע החסר לו, למיינו, לסננו, לארגן אותו, לערוך אותו, לעבדו. לאתר מידע נוסף, לעמת אותו עם ידע קודם, להעריכו באופן ביקורתי, להסיק מסקנות וכך להמשיך עד למציאת פתרון יצירתי מבוסס ומנומק.

על מנת שיוכל הלומד לבצע תהליכים מידעניים אילו, אנו מוריו, צריכים לציידו במיגוון מיומנויות. לפתח בו כישורי חשיבה מסדר גבוה, כמו הערכה בקורתית וניתוח מושכל, שאילת שאלות וניסוח דילמות, חיפוש פתרונות יצרתיים ויכולת לפעול באופן אוטונומי, כדי למצוא תשובות מבוססות.

ללא ספק, משימות לגמרי לא פשוטות!!!

על המורה למלא תפקיד של מעורר סקרנות ומספק אתגרים. שיניעו את תלמידיו לשאול שאלות ולחפש להן תשובות.
עליו לעודדם לחשוב בעצמם, להעריך, לשקול ולקבל החלטות. להגיע למסקנות ולגבש דרך להציג את הידע החדש בצורה משכנעת.

חשיבותו של משוב.

לאחרונה אני נחשפת יותר ויותר לתגובות של אחרים בבלוג שלי, אני שמחה מאוד על כך!!! התייחסות של אחרים למה שאני כותבת יוצר עניין, סקרנות ומפתח דיאלוג, או סוג של רב שיח בנושא.
אני בטוחה שתגובות ומשובים הם כלי מעולה לשיפור ולהתקדמות. מתוך הכרה בחשיבות הנושא החלטתי להקדיש לנושא המשוב פוסט מיוחד.

אפתח פוסט זה בציטוט מתוך דבריו של מרטין בובר: "כל אחד מאיתנו נתון בתוך שיריון. שכמעט אין מרגישים בו עוד מחמת הרגל. יש רגעים, כהרף עין, שחודרים דרכו ומזרזים את הנפש לקבל".

ובכן מהו משוב? משוב-תהליך שבו אדם מגלה לאחר את תפיסותיו והרגשותיו לגבי התנהגות האחר.

כמורה וכסטודנטית אני חשופה רבות למתן משוב ולקבלתו.

מדוע כל כך חשוב לתת משוב? איך נותנים משוב בונה ויעיל? בסוגיות אילו אעסוק הפעם.

במחשבה מעמיקה על הנושא, ומתוך הבנת חשיבותו, ניסיתי לגבש לי מספר כללים בסיסיים למתן משוב.

תנאי מוקדם למתן משוב יעיל ובונה הוא יחסי אימון הדדי בין הנותן והמקבל.

משוב צריך להיות מוצע ולא מוטל.

משוב צריך להתחשב בצרכים של מקבלו.

משוב צריך להיות תאורי ולא הערכתי ושיפוטי.

משוב צריך לבטא ישירות את רגשות נותן המשוב.

המשוב צריך להתמקד בהתנהגות ובעובדות ולא באינטרפטציה שלהם.

המשוב צריך להיות ספציפי ככל האפשר ולא כוללני.

המשוב צריך לתת למקבל חופש בחירה לשינוי ולא להפעיל לחץ לשינוי.

המשוב צריך להתמקד בהתנהגות שהמקבל יכול לשנות.

יש להקפיד על עיתוי הולם-סמוך להתנהגות הנדונה ובהתחשב ברגשות המקבל והנותן.

המשוב צריך להיות מונע ממוטיבציה לעזור למקבלו ולא לפגוע בו.

חשוב להתחיל עם משוב חיובי, להתייחס להתנהגות ולא לאדם.

משוב המוצג באופן נכון אמור לסייע למקבלו, להטיב, לשפר, לבנות, להתקדם - ובכך חשיבותו.

הנחיות לקבלת משוב

הקשב למשוב, אל תנסה מייד לדחות אותו או להתווכח איתו. נסה להבין את המסר המועבר אליך לפני שתגיב.
הקפד שיהיה לך ברור כל משוב הנמסר לך, אל תקפוץ למסקנות ואל תכנס להתגוננות מוקדם מידי.

בדוק את המשוב שקבלת גם עם אנשים אחרים. אל תסמוך על מקור אחד בלבד.

משוב שבו אתה מעוניין ואינך מקבלו- העז ובקש מחבריך.

קבל החלטה מה תעשה כתוצאה מהמשוב שקבלת. קח על עצמך אחריות על ניצול המשוב כמשאב לצמיחה אישית.

הקפד להודות, לתת חיזוק חיובי לנותן המשוב. בכך תבטיח חזרה על המאמץ שנדרש מנותן המשוב.

מצפה לשמוע את תגובתכם לפוסט זה!!!

ירושלים- מסע בזמן.

ובכן מה לירושלים ולבלוג שלי???
הפוסט השבועי שלי מוקדש הפעם, להצגת האינטראקציה, שתוכננה במשותף ע"י חנה גוטמן ,חברתי לקורס, ועל ידיי. האינטראקציה נבנתה במסגרת הקורס של גלית בן צדוק-"עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות".
שמה של האינטראקציה מעיד על תוכנה - "ירושלים - מסע בזמן". מטרתה - הכרתם של אתרים משמעותיים בהסטוריה של ירושלים ושיוכם לתקופות הסטוריות, על פני ציר הזמן.
מנסיוני העשיר בעבודה עם ילדים נוכחתי לדעת שרבים מהם מתקשים בהבנת רצף היסטורי של תקופות, הם אינם מצליחים לשייך ארועים הסטוריים לתקופות היסטוריות.

ובכן מה קדם למה בהיסטוריה? זו השאלה?
להמחשת סוגיה זו תוכנן המשחק הלימודי. המשחק עוסק בהכרת אתרים נבחרים בירושלים, כשכל אתר מסמל תקופה.
מדוע דווקא ירושלים? כי במשך 3000 שנות קיומה התרחשו בה ארועים היסטוריים רבים, לכן עיר זו היא הבחירה האוטלימטיבית להסביר את סוגיית הזמן.
כדי ליצור מוטיבציה, עניין וסקרנות המאפיינים משחק לימודי - בנינו סיפור מסגרת על טיול משותף באתרי ירושלים, שעורכים שניים - נער וחוצן. השניים מסיירים וירטואלית בחמישה אתרים נבחרים: עיר דוד, הכותל המערבי, משכנות שאננים, הכנסת ובית המשפט העליון. כל אתר מייצג תקופה ופרק שונה בהיסטוריה של העיר(לפני הספירה, אחריה, לפני קום המדינה ואחריה)
מטרות האינטראקציה: 1.התלמיד יכיר אתרים משמעותיים וסמליים בירושלים על ההיסטוריה שלהם.

2. התלמיד יכיר וידע את מיקומם הגאוגרפי של אתרים אילו.

מושגים שירכשו: ציר זמן, לפני הספירה, אחרי הספירה, לפני קום המדינה, לאחר קום המדינה, יציאה מהחומות.

מיומנויות שירכשו: התמצאות במרחב הזמן, הכרת רצף היסטורי של תקופות- קושי ידוע בהוראת הנושא.

בתהליך תכנון האינטראקציה הושקעו שעות רבות של חשיבה ותכנון. זהו ,כאמור, משחק לימודי בעל שני שלבים. כאשר לכל שלב מבנה קבוע.
שלב א'- על המסך תופיעה מפת העיר, ועליה סימון האתרים הנבחרים. השחקן בוחר אתר בו ירצה לסייר. הוא יצפה בסרטון על האתר, ממנו ישאב את המידע שלו. הסרטון ישולב בתפאורה של חומת ירושלים. במהלך הצפיה יופיעו על אבני החומה משפטים ומסיחים הקשורים לאתר וכאילו שאינם קשורים אליו. עליו יהיה לגרור משפטים מתאימים ולשבצם בתיבות המיועדות לכך. בסיום שיבוץ כל חמשת המשפטים יזכה המשחק בתעודת "מדריך מצטיין לאתר..."

שלב ב'- שיבוץ תמונות האתרים על פני ציר הזמן וקבלת משוב בדמות: "מדריך מצטיין לירושלים".

מעולם לא שערתי, שבתכנון איטראקציה יש להשקיע מחשבה רבה כל כך. רק לאחר התנסות זו גילתי עד כמה חשוב בתהליך התכנון לרדת לפרטי פרטים, לראות בראייה כוללת את כל האפשרויות העומדות על הפרק ולבדוק אותן אחת לאחת. לשקול מה יקרה במצב של הצלחה או במצב של אי הצלחה, לדייק בניסוח הנחיות, לתת משוב, לעודד, או אפילו לאפשר לפרוש במהלך הפעילות.

לאפשר ביצוע פעילות בזמן מדוד, בכדי להכניס עניין ותחרותיות למשחק. להמציא סיפור מסגרת לייצירת גירוי ועניין. מעולם לא העלתי בדעתי שבתהליך אינטראקציה שותפים פרט למתכנן איש התוכן, גם גרפיקאי ומתכנת. אני בטוחה כי בזכות התנסות מרתקת ויצירתית זו, בעבודת צוות, הועשרתי בכלים לבחינת סוגי אינטראציות שונות בתהליך לימודי.

פעולת תיכנון ובניית האינטראקציה שאבה ממני אינרגיות רבות והפעילה יצירתיות. מסך הוליד מסך ולמשחק נוצרו חיים שלו. אני חייבת לציין, שבפעילות זו חשובה מאוד עבודת הצוות, וההפרייה ההדדית.

לסיכום, כשאני מתבוננת בתוצר הסופי שנולד באהבה רבה, אני מתמלאת בגאווה ובהרגשת סיפוק.

מיהו מורה מקוון?

עם כניסת הטכנולוגיה לבתי הספר מורים ומנהלים נוטים להתמקד בהיבט הטכנולוגי, כאשר דווקא ההיבט הפדגוגי הוא זה שצריך להוביל.

מחקר חדש של ד"ר אברום רותם ועידית אבני מובילי קורס מנהיגות חינוכית באוניברסיטת חיפה והעוסקים בהכשרה ופיתוח מקצועי של מורים ומנהלים במחוז חיפה. התמקד בהתפתחותם המקצועית והאישית של מורים העוברים להיות "מורים מקוונים".

לדעת החוקרים במעבר להוראה מקוונת יש צורך בשינוי מוחלט של תפיסת ההוראה והלמידה. השינוי צריך להתרחש במערכת החינוך כולה, כולל הנהלת בי"ס וצוות המורים. שינוי שצריך להעשות בתהליך שלם של התפתחות.

ריתק אותי להתחקות אחר שלבי התהליך כפי שמגדירים זאת החוקרים ולהשוות זאת לתהליך המוכר לי בבתי הספר שלי.

ובכן, החוקרים מחלקים את התהליך לחמישה שלבים כאשר במקביל להתפתחותו של המורה, חייב גם בית הספר להשתנות כדי לאפשר למורה להתקדם.

שלב ראשון- הכרות. בשלב זה המורה בגדר "צופה" הוא משתמש לכל היותר במצגות, מסכי מעבד תמלילים וחיפוש מידע באינטרנט. כשכל אלה משמשים לו ולתלמידיו לצרכי תרגול והחשה. התלמידים מצידם מפיקים עבודות באמצעות המחשב. תפקידו של ביה"ס בשלב זה הוא לספק חומרה, לרכוש מחשבים, להתחבר לאינטרנט לספק למורים הכשרה בסיסית במיומנויות מחשב.

לשלב השני קוראים החוקרים "אשליית הידיעה" המאפיין שלב זה, שהמורה שולט באופן חלקי במיומנויות מחשב וסבור בטעות-שהוא יודע לשלבן בהוראה. לכן אין הוא מוצא צורך להתמקצע בתחום. בשלב זה הוא משתמש בהוראתו במצגות, חומרי העשרה מהאינטרנט, לוח אינטראקטיבי. תפקיד בית הספר בשלב זה- לספק למורים הכשרה ממוקדת המיועדת לשינוי התפיסה "ממורה כל יודע ומקור הידע" למורה מקוון, המשלב ידע טכנולוגי בהוראה כאורח חיים.

השלב השלישי מכונה ע"י החוקרים שלב ההתעוררות. בשלב זה המורה מתחיל להבין עד כמה גדול הפוטנציאל בלימוד מתוקשב, אך מבין עד כמה הוא חסר ידע בתחום. הוא מתחיל להשתמש בחומרים מקוונים למחשה ולהדגמה, בסרטונים, בהדמיות, במפות דינמיות. הוא מפעיל את תלמידיו בפעילות מקוונת אחידה. תפקיד בית הספר בשלב זה הוא הקמת פורטל חינוכי בית ספרי. שילוב מחשבים אישיים בלמידה שוטפת, הצטיידות בעמדת מורה מקוון, לוח אינראקטיבי וקישור אלחוטי לרשת.

שלב רביעי - התמודדות, בשלב זה ניתן להבחין אצל המורה פתיחות לשינוי, הוא מכיר בתועלת שבלמידה מקוונת ומתחיל לחפש דרכים ורעיונות לשיפור. הוא מעצב פעילויות מקוונות מורכבות תוך שימת דגש על הפעלת כישורי חשיבה, שימוש במקורות ידע מקוונים ומתן מענה לצרכים האישיים של כל התלמידים ברמת הלמידה ובתיווך כלים מקוונים. כמו - כן הוא מקיים פעילויות שיתופיות לתלמידים שבהן כל תלמיד תורם לידע הקבוצתי. כשהסביבה המקוונת מלווה את התנהלות הלמידה, הפקת התוצר והאינטראקציה.

ומה עושה בית הספר במקביל? מעמיק את תהליך השינוי באמצעות תוכניות עבודה בקרב הסגל ומרחיב את הפורטל הבית ספרי.

שלב חמישי ואחרון- ההבשלה, בשלב זה הלימוד המתוקשב הופך להיות חלק מאורח החיים של המורה. הוא יוזם, מעצב ומממש סטואציות למידה שיתופיות. הפקת תוצרי ידע ופרסומם במיגוון דרכים(טקסטים, סרטונים, כתבות שמע). בשלב זה תפקיד ביה"ס הוא בניית תוכנית בית ספרית משולבת בתקשוב, מיזמים לימודיים שיתופיים ומענה מקצועי זמין למורים.

בפוסט זה תארתי את חשיבות שילוב התפתחות המורים עם התקדמות והערכות בית הספר. אין לי ספק לאור נסיוני ומעקבי אחר בתי ספר שהצליחו בתהליך ואחר כאילו שמדשדשים שנים רבות בשלבי תחילת התהליך, שהערכות בית הספר במקביל להתפתחות המורים היא הכרחית להצלחה השילוב וההטמעה. יש צורך במחויבות משותפת של ביה"ס ושל צוות המורים לתהליך, כשכל אחד תורם את חלקו בעשייה, בחשיבה, בהשתלמות, בתכנון, בתגמול ובתמיכה. התקדמות המורה בלבד בתהליך תיצור אולי יוזמות מקוריות בודדות, שיכולות להצליח נקודתית בלבד, אך לא תסחוף את בית הספר כולו ואת כל צוותו. חלק ממחויבות בית הספר לתהליך תבוא לידי ביטוי, בהקצאת שעות ובמתן תיגמול כספי הולם לצוותים השותפים לתהליך.

מיהו מורה מקוון לפי ד"ר אברום רותם?

http://www.avrumrotem.com/avrum-S/more_mkuvan/

טכנולוגיה ופדגוגיה - רומן קשה

כמורה בכיתה רגילה, אני ניצבת בפני מספר בעיות המקשות ביותר על יעילות תהליך ההוראה. הראשונה שבהם היא שונות בין הלומדים -הכתות הן הטרוגניות. עובדה המקשה מאוד על לימוד כל התלמידים, חומרי לימוד אחידים.
רלוונטיות - הילדים של היום מוקפים בעולם דיגיטלי, וירטואלי, אינטראקטיבי שמרתק ומפעיל אותם. תכני הלימוד והאמצעים הדידקטיים שבאמצעותם הם מתווכים בכיתה, ברוב המקרים אינם כאילו.
מעקב - קשה לעקוב, לתת משוב בונה, לסייע ולקדם את הזקוקים ביותר לקידום, בכיתה המונה כ-35 תלמידים.
מפיאז'ה מוויגוצקי וממשיכיהם למדנו שלמידה משמעותית אינה תוצר של הרצאה שבה המורה מעביר ידע למוח פסיבי של התלמיד, אלא שידע נבנה בתהליך קונסרוקטיביסטי שבו התלמיד פועל מנסה, מסיק מסקנות, ובעיקר חושב.
וכאן לטכנולוגיה תפקיד מרכזי כמסייעת למורה להתגבר על הקשיים הללו?
אולם, ההסטוריה הקצרה של חינוך באמצעות טכנולוגיה, רצופה כוונות טובות ותוצאות מאכזבות. הנסיון הראשון התבצע בארץ, באמצעות מערכת "תואם"- מקבץ שאלות סגורות שהתלמיד קיבל עליהן משוב מידי. הרעיון התבסס על "מכונות למידה".
בשנות השבעים שמונים הגיעו ה"לומדות". תוכנת מחשב המתפקדת כמורה פרטי אוטומטי. שהציגה לתלמיד מידע ושאלה עליו, תוך כדי מתן משוב והנחיה.
גם מערכת "תואם" וגם "הלומדות" הניחו שמחשבים יכולים לשמש, מורה פרטי ושיש להקצות למורה האנושי תפקיד שולי בתהליך החינוכי. עובדה שלא יצרה שיתוף פעולה מצד המורים.
השכלול והנגישות של המחשב האישי והאינטרנט בשנות התשעים החזירו את הטכנולוגיה לחינוך. התפיסה השלטת תמכה בהקמת מרכז מחשבים וחיבור לאינטרנט בכל בית ספר ובהזמנת המורים לעשות בהם שימוש ולפתח תכנים. התפיסה היתה ששילוב מושכל של - מחשבים ומורים עתירי יכולת וזמן פנוי - יעשו את העבודה החינוכית. לצערינו גם הפעם התוצאה הייתה, שהמחשב כמעט לא שולב בהוראה ובלמידה. המורים לא הרימו את הכפפה מסיבות רבות, חוסר מיחשוב, העדר הכשרה פדגוגית וטכנית מתאימה, חוסר שיתוף פעולה של ההנהלה...והרשימה עוד ארוכה מאוד. יתרה מזו, נשמעו אפילו קולות, שקראו למערכת החינוך לוותר אחת ולתמיד על הנסיון לשלבו בעבודה הבית ספרית.

בימינו מתהווה גישה חדשה הנותנת לרומן עתיר האכזבות בין טכנולוגיה לפדגוגיה, בין תקשוב לחינוך, תפנית אופטימית. הגישה חותרת לשלב את המחשב והתכנים הדגיטליים בסביבת הלמידה הבית ספרית שילוב כולל ומשמעותי. התכנים הדגיטלים שנזנחו בעשור הקודם, חוזרים לקדמת הבמה החינוכית, אך הפעם בלי יומרה כמורה פרטי אוטומטי, אלא כאמצעי טכנולוגי אינטראקטיבי המאפשר למורה להניע למידה משמעותית בכיתה.אני חוזרת ומדגישה שהאמצעים המתוכחמים אינם באים להחליף את המורה אלא לסייע בידו. הצירוף של מורה חכם וטכנולוגיה חכמה מייצר כיתות חכמות.
אני מרבה לתהות מה צריכה מערכת החינוך לעשות הפעם אחרת, כדי להצליח?
בראש ובראשונה לספק תשתית טכנולוגית -מחשב אישי לכל תלמיד ולכל מורה ותשתית תקשורת מתאימה בבית הספר.
תכנים אינטראקטיביים- תכנים המבוססים על פדגוגיה מקדמת למידה משמעותית ומפתחת הבנה וחשיבה.
תוכנת ניהול למורה- שמאפשרת תיכנון וניהול של תהליכי הוראה, למידה והערכה. תפקידה לסייע למורה בניהול שיעור, ע"י שימוש ביישומיי ווב 2 כמו בלוג, פורום, ויקי, פורטל בית ספרי.
במעקב אחר ביצועי הלומדים ע"י מתן משוב מידי לכל השותפים בתהליך הלמידה.
תמיכה פדגוגית למורים- הנחיה צמודה למורים ממנחה המתמחה בפדגוגיה המתוקשבת של תחום הדעת שהוא מלמד.
תמיכה טכנית- לצוות המורים. או לחילופין הכשרת איש צוות, לביצוע תמיכה צמודה לכל אורך יום הלימודים.
זהו פתרון מערכתי שיש בו שותפות בין המורה לבין הסביבה הטכנולוגית. למחשב תפקיד בהפעלת התלמיד, בהמחשה, בסיפוק המידע בדרכים מגוונות ולמורה תפקיד הובלה, קבלת החלטות המבוססות על דוחות הערכה, זמן פנוי יותר, לנווט, לכוון, לתמוך בקבוצות קטנות של תלמידים.
המחשב אינו תחליף למורה אלא נוסף אליו ונותן לו עוצמה ואיכות חדשה.
במהלך שיטוטי באינטרנט ועיון ב"דה מרקר" נחשפתי לסביבת "עת הדעת" (חברת סרארט אפ שמטרתה לשנות באופן יסודי את מערכת החינוך בעולם) אהבתי את העיקרון הפדגוגי העומד ביסודה - שיש בו יצירת למידה משמעותית העונה גם על הקשיים עליהם דברתי בראשית דבריי, הקושי בשונות הלומדים, רלוונטיות של התכנים והקושי במעקב אחר התקדמות הלומדים. הסביבה יוצרת סינרגיה בין שלושה יסודות.
למידה פעילה שבה הידע נבנה ומיושם בהכוונת המורה. הסביבה הממוחשבת מפעילה את התלמידים, מטפחת את הסקרנות והחקרנות שלהם, ממחישה להם מושגים מופשטים, מנחה בביצועי הבנה ומתרגלת.
למידה שיתופית הסביבה הממוחשבת מאפשרת למידה וחשיבה מבוזרות, שבהן משתתפים מורים ותלמידים. היא מתפקדת כמדיום להעברת מידע, להצגה פומבית שלו ולהפיכתו לאובייקט משותף של למידה וחקירה.
למידה מותאמת הסביבה הממוחשבת מתאימה עצמה לקצב הלמידה של כל תלמיד ותומכת בו באמצעות משובים.

הסרטון הבא יחשוף את תרומתה של המערכת הטכנולוגית של "עת הדעת" הקרויה באנגלית" Time To Knew"