הפיכת "copy paste" לתהליך לימודי

כמורה המרבה במתן משימות מתוקשבות אני נתקלת לא אחת בכך, שתלמידי מבצעים קיצורי דרך ומשתמשים בנפלאות המחשב לצורך העתקה והדבקה מהאינטרנט ובכך מסיימים את עבודתם. האם לפעולה זו יש ערך לימודי עבור התלמידים? האם הם באמת למדו את הנושא, או רק כתבו עבודה כי נדרשו לכך... ועשו זאת כדי לצאת ידי חובה?
תגובתי הראשונית היתה - לא התרחש כאן כל תהליך לימודי. יתרה מזו, סרבתי בתוקף לקבל עבודות כאילו.
אני מודעת לכך שעבודות הן מטלות תובעניות של מיזוג מידע וכרוכות בשימוש באסטרטגיות כמו השוואה, הנגדה והכללה ויש ללמד תלמידים איך עושים זאת.

ובכן השאלה שהעסיקה אותי מאוד היתה איך הופכים פעולה טכנית פשוטה שאינה דורשת שום חשיבה אלא רק שליטה במיומנות פשוטה, לתהליך חשיבתי, יצירתי ובונה? איך הופכים אותו לתהליך לימודי?
כדי לענות על שאלה זו, אציג מעין תבנית בעלת מספר שלבים שבה אני נוהגת להשתמש עם תלמידיי.
שלב ראשון: הצגת בעיה בפני התלמידים ומתן הנחייה לחיפוש חומר באינטרנט העונה על הבעיה המוצגת.
שלב שני: העתקת משפטים כלשונם מהאינטרנט העונים על הבעיה שהוצגה.
שלב שלישי: הצגת הקטעים המועתקים תוך ציון מקורם, האתר ממנו נלקחו ונימוק- מדוע נבחר קטע זה דווקא.
שלב רביעי: בדיקת הקטעים ע"י עמיתים (בזוגות או במליאה) תוך שימת דגש על שני קריטריונים:
1. באיזו מידה הקטע שהוצג קשור למטלה?

2. מידת איכות הקטע- עד כמה הוא ברור? מעניין? מנומק?
שלב חמישי: (בצוותים או במליאה) יתרונות וחסרונות שיטת העתק והדבק.
ניתן להרחיב את התהליך ולבקש מהתלמידים לנקוט עמדה נוגדת לבחירתם הראשונית, להציג נימוקים לעמדה זו ובכך לבחון או להאיר את הבעיה, מנקודות מבט שונות.
כמובן השמיים הם הגבול... וככל שנחשוב על כך יותר, נדלה רעיונות יצירתיים נוספים.

לסיכום: העתק הדבק אינה מילת גנאי, גם בפעולה זו תתרחש למידה כאשר ננווט את תלמידינו להציג טיעונים חדשים, לבנות אחרת את הדברים, לנסח מחדש את רעיונותיהם והגיגיהם וליצור מתוך הקיים - משהו משלהם.
אני חייבת לציין שתהליך העבודה אינו פשוט כלל וכלל. דרכם של תהליכים שהם ממושכים מייגעים ולעיתים אפילו מייאשים... אך התוצאה בסופו של דבר כדאית מאוד!!!
אסיים פוסט זה בנימה מחוייכת יותר, צפו להנאתכם בפרודיה על גוגל...

לומדים פונקציות בעזרת הטלפון הסלולרי.

בשיעור של ד"ר חגית מישר- טל "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה: הבטים בינלאומיים"

נזרקה לחלל האויר אמירה, שבמקומות דלי אמצעים יוכל הטלפון הסלולרי להחליף את המחשב, בתהליכי הוראה ולמידה. וזאת בשל מספר סיבות: הוא זמין, רוב התשתיות קיימות בעולם, והוא זול יותר ממחשב. המשכתי להרהר באמירה זו והשתעשעתי ברעיון, שפערים דגיטליים רבים יוכלו להצטמצם בזכות אותו מכשיר פלאים.

והנה ניתקלתי בכותרת מרתקת: "לומדים מתמטיקה בסלולרי" כמורה למתמטיקה מיד הסתקרנתי...

הטלפון הסלולרי, שנחשב בעיני אנשי חינוך רבים למפגע, משמש אמצעי הוראה מהמעלה הראשונה? היתכן??? מסתבר שכן!!!

מניסוי שנערך זו השנה השלישית בשתי חטיבות ביניים- אחת בנצרת שנקריאת "נזירות המושיע" והשניה "מועאוויה" שבכפר מועאוויה בוואדי ערה.

הניסוי התאפשר הודות ליישומים של סביבת למידה סלולרית שפותחו במכון לחקר אלטרנטיבות בחינוך בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה.

בשנה הראשונה לניסוי נבחרו בכל בית ספר כ-20 תלמידי כיתות ט' בעלי טלפונים סלולריים מדור 3, שאליהם אפשר להוריד את האפליקציות הנחוצות לניסוי. התלמידים לא נבחרו על בסיס יכולתם המתמטית. בשנה השנייה השתתפה בניסוי כיתה ט' אחת שלמה מכל בית ספר והשימוש בטלפונים הסלולריים נעשה במסגרת השיעורים הרגילים, בתוך הכיתה ומחוצה לה. "הרעיון" מסביר ד"ר וגיה דאהר מפעיל הניסוי, היה להמחיש לתלמידים את מושג הפונקציה באמצעות מניפולציה על גרף. לדעתו התגלית החשובה ביותר של הניסוי היא שהטלפון הסלולרי הוא אמצעי הוראה רב השפעה דווקא מחוץ לכותלי כיתה:"הוא מאפשר לתלמידים ללמוד מתמטיקה תוך כדי מילוי מטלות יום יומיות. כאשר הם יוצאים החוצה, מגדירים תופעות ומציגים אותן באמצעות צג הטלפון, הם מבינים למה צריכים את המתמטיקה, ולמה הם צריכים ללמוד אותה".

הראיה להצלחת הניסוי היא שבכל בית ספר שהשתתף בו, מעוניינים המנהלים והמורים להמשיך להפעילו גם השנה הבאה.

לדעת המורים והמנהלים, נוצרה חווית למידה חיובית, ניתן להפוך בעזרתו את המתמטיקה מדבר אבסטרקטי לדבר מוחשי. נוצרה תקשורת יעילה בין המורה לתלמיד, נושא חשוב בתהליכי למידה. התלמיד פעל כחוקר. האווירה בכיתה היתה נינוחה יותר. התלמידים עסקו בתופעות מהחיים ונתנו להן ייצוג ויזואלי, לדוגמה הם עקבו אחר תנועת מכוניות בכביש ותארו אותה בגרף. גם תלמיד שלא נכח בשיעור יכול היה להשתתף. התלמידים חוו למידה שונה.

העבודה בסביבת הסלולרי יכולה לפתח חשיבה יצירתית וחקירה אותנטית של המתמטיקה. אל לנו לשכוח עובדה חשובה, הכל תלוי במוטיבציה ובהכשרה של המורה. כי הוא נדרש להרבה מאוד השקעה בהכנת חומרי הלמידה כדי שיתאימו לפדגוגיה החדשה.

אני אמשיך לעקוב אחרי ניסוי זהו. כולי תקווה, שתבדק גם הסוגיה - איך למידה בעזרת סלולרי משפיעה על חשיבת התלמידים והישגיהם הלימודיים?

תוצאות מספקות בניסוי זה יחשפו את המורים והתלמידים לכלי טכנולוגי נוסף זמין ונוח לשרות ההוראה.

טכנולוגיה בשרות ההוראה - זוהי חובתינו!!!

הסרטון הבא ימחיש בפניכם את הצורך בשינוי דרכי הוראה.

לחצו על הסרטון וצפו בו בהנאה.


"האם שאלתם את עצמכם מדוע תלמידים אינם אוהבים את בית הספר? נכון הם אוהבים את המפגשים החברתיים את ההפסקות... אך לא את השיעורים.

אני כמורה מרבה לשאול את עצמי למה???

התשובות שלי לכך רבות, אתייחס לחלק מזערי מהן.

• הנושאים הנלמדים אינם מעניינים אותם.


• דרך ההוראה משעממת.


• בתהליך ההוראה התלמיד פסיבי, לא מעורב, הוא לא נדרש להפעיל את המוח ולבצע חשיבה.

חבל!!! כי אפשר גם אחרת!!!

בפוסט זה אנסה לטעון כי שינוי בדרך ההוראה והפיכתה למעניינת יותר, מאתגרת ופעילה, תיצור מוטיבציה ועניין אצל תלמידינו. עלינו לזכור שילדים מטבעם סקרניים. חובה עלינו כמורים ליצור אצלם אתגר ומעורבות, שהם כה חיוניים ללמידה ובכך לפתח את כישוריהם. הילדים גדלים בעולם טכנולוגי, מחוברים לרשת, חשופים למידע עשיר ומגוון. אם לא נשכיל לשלב עולם זה בתהליכי למידה נהפוך לבלתי רלוונטיים.

נכון להיום, בית הספר עדיין מלמד בשיטות ישנות של שינון, חזרה, שעורים פרונטליים, המורה הוא מקור הידע, הלמידה מסתיימת בהשמע הצלצול. זה פשוט לא מתאים יותר.

שימוש בטכנולוגיה, מחשבים, לוח חכם, יישומי ווב2, יצרו את חיבור עם העולם הכל כך מוכר לילד. תיכנון שעורים שיש בהם שילוב של הדמיות וסרטונים יצרו גירוי, הנאה ותחושת מעורבות אצל הלומדים. צפיה בצבעים, שמיעת הקולות, יעשירו את חווית הלמידה ויספקו ללומד גירוי אינטלקטואלי. למידה מסוג זה תיצור אינטראקציה בין הלומד לתוכן ובין הלומד ללומדים אחרים. תאפשר חקר הנושא לעומק. תפתח דלת למעבדות שונות בארץ ובעולם, תחשוף את הלומד למורים אחרים במקומות שונים, לניסויים אחרים. תהדק שיתוף פעולה בין לומדים שונים ותיצור הפרייה והעשרה של כל המשתתפים בתהליך הלמידה.

האם אפשר אחרת היום??? בודאי שלא!!!

לא יתכן להכין תלמיד לתפקד בעולם המחר בעזרת כלים של האתמול.

"המוח והבית "

במסגרת שיעורי הפסיכולוגיה הכל כך מעניינים של ד"ר מסאלחה שאפיק עסקנו בשאלת יחסי הגומלין בין התורשה לסביבה והשפעתן על יכולות הלמידה של הילד. אין לי ספק, לאור ניסיוני העשיר בעבודה עם ילדים, שילד שנולד אם גנטיקה פחות טובה וגדל במשפחה תומכת, מסייעת, מאפשרת, היוצרת גרויים אינטלקטואליים ותרבותיים יוכל להתקדם ולהגיע להישגים גבוהים ומרשימים.

אך מה קורה בקרב ילד הגדל במשפחה בעלות מעמד סוציאו אקונומי נמוך?
(מעמד סוציאו אקונומי מוגדר על פי הכנסה, משלוח יד, השכלה)
כאשת חינוך, המגלה עניין רב בקשר שבין מצב סוציאו- אקונומי שילדים גדלים בו ובהשפעתו על תפקודם הלימודי, קראתי מחקר אורך שמאוד עניין אותי. את המחקר יזמה פסיכולוגית אמריקאית בשם אמי וורנר והוא המקיף ביותר שתועד במהלך המאה ה-20 .

המחקר בדק 698 ילדים שנולדו באי קאוי ב-1955 והתפרש על פני 40 שנה. הוא כלל נתונים דמוגרפיים וסוציאו אקונומיים על משפחות, מפגש עם ההורים בזמן ההריון, ראיונות עם אנשי מקצוע שליוו את המשפחות ומפגשים עם הילדים בהיותם בגיל הגן, גיל בי"ס, לאחר סיום לימודיהם, בגיל 32 ו-40.

כשליש מהמשתפים במחקר נולדו וגדלו במשפחות ממעמד סוציאו אקונומי נמוך-בתנאים של עוני והעדר הורות יציבה. שני שלישים מהילדים בקבוצה זו, פיתחו ליקויי למידה או הפרעות התנהגות עד גיל 10 וסבלו מהפרעת נפש או היתקלות עם החוק עד גיל 18. כשהגיעו לבגרות הצליחו רובם לנהל חיי משפחה ולהתפרנס, אולם שיעורי התמותה והאבטלה בקרבם היה גבוה ביחס לשאר המשתתפים במחקר.

הממצאים על יכולות אקדמיות נמוכות מתיישבים עם ממצאים אחרים המראים שילדים שגדלו במשפחות ממעמד סוציו אקונומי נמוך מצליחים פחות בלימודים לעומת בני גילם ממשפחות ממעמד סוציו אקונומי בינוני וגבוה. כלומר קיים קשר בין מעמד סוציאו-אוקונומי ובין יכולת למידה אקדמית. ועל קשר זה ארצה להרחיב את הדיבור.

חשוב לזכור, שילדים ומתבגרים טרם פיתחו מעמד סוציאו-אקונומי משל עצמם, מעמדם נקבע באמצעות מעמד ההורים שלהם. מעמד ההורים עלול להשפיע על התפתחותם - על תפקוד המוח שלהם, ועל יכולותיהם בעתיד.ילדים הגדלים במשפחות דלות אמצעים נחשפים פחות לגרויים קוגנטיביים בסביבתם, כגון חומרי יצירה ולמידה, פחות לחוויות תרבות מעשירות כגון ביקור במוזיאונים או תאטראות. ההורים פחות מקריאים להם ספרים ומנהלים עימם שיחות מעשירות.

מכאן נובע, שדחק כלכלי ועושר סביבתי ממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות מוחית. אך חשוב לזכור, לאור ממצאים, שהשפעתן הפיכה. כלומר חוויה סביבתית מתקנת יכולה להפוך את ההשפעה של אירועי חיים מזיקים בגיל צעיר. (Francis et al.,2002)

כדי לבדוק את היותו של נתון זה הפיך, דאגו וורנר ועמיתיה להעביר את הילדים והוריהם תוכנית התערבות. שסייעה רבות לקידום יכולות קוגנטיביות יכולות ניהוליות, ויכולות שפתיות. התוצאה המעניינת היתה, ששליש מילדי המעמד הסוציאו אקונומי הנמוך גדלו להיות מבוגרים יצרניים ובעלי בטחון. עובדה מעודדת ביותר!!!

הם לא סבלו מלקויות למידה או בעיות התנהגות, הצליחו בלימודים ובגיל 40 היו בעלי פרנסה ומשפחה.(Wernr,2005)

לאור כל האמור לעיל, הממצאים הקושרים בין מעמד סוציו-אקונומי ליכולות אקדמיות מדגישים שגם הסביבה החברתית והכלכלית המקיפה את הפרט קובעת את תיפקודו, ולא רק התכנית הגנטית שירש מהוריו. על כן האחריות לפיתוחו נתונה במידה מסויימת גם בידי הוריו וגם בידי החברה. כחברה אנו מחויבים להמשיך ולאפשר לכל ילד, ללא תלות ברקע הסוציאו אקונומי שממנו הגיע, להשיג את החינוך הטוב ביותר. גם אם זה כולל תוכניות התערבות רחבות היקף. כי רק כך נוכל להביא לעצירת מעגל העוני והשפעותיו ההרסניות על החברה בה אנו חיים.

מה עוד הייתי מכניסה לתוכנית הלימודים?

פוסט זה מוקדש "לתוכנית הלימודים" אותו "קוריקולום" ידוע ומפורסם שלאורו אנו פועלים במערכת החינוך. זאת בעקבות קריאת מאמרה של ד"ר צופיה יועד - מ"מ מנהלת האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים במשרד החינוך.
ובכן למושג "תוכנית לימודים" יש הגדרות רבות. החל בהגדרה צרה - שתוכנית לימודים היא רשימה של תכנים שהתלמידים נדרשים ללמוד ולדעת בקורס או מקצוע מסויים וכלה בהגדרה הרחבה שתכנית לימודים היא מכלול רכיבים השייכים לשלם אחד. הרכיבים הם: תכנון בכמה רמות, הכנה של חומרי הלמידה, הפעלת חומרי הלמידה בכיתות בהתאם לתכנון, הערכה שוטפת, מעצבת ומסכמת של תהליכי ההוראה והלמידה, הערכה של השגי התלמידים.
תוכניות לימודים אינן מוכתבות מלמעלה, מהאגף לתוכניות לימודים, ומונחות למטה, על המורים. להיפך תהליך התכנון מזמין את המורים להשתתף בעיצובן. מתוך ידיעה זו, השתעשעתי ברעיון של: "מה אני הייתי מכניסה לתוכנית הלימודים? לטעמי, חסרים בה נושאים רבים, על אחד מהם אתעכב הפעם.
אחד מתחומי הדעת הקריטיים היום הוא היכולת לנתב בין כמויות אדירות של מידע ולדעת להעריך איכות של מידע. האינטרנט שינה מהותית את האופן שבו אנו מחפשים וצורכים מידע. מצד אחד המידע נעשה זמין ונגיש מאי פעם, מצד שני קל להתקל במידע שגוי, שקרי או מעוות.
פעם שאבנו את המידע שלנו מהאינציקולפיות ונתנו אימון בוועדות אקדמיות שכתבו וערכו אותו. היום קל להקליד מילה אחת בגוגל או הוויקפדיה ולהגיע לכמויות אדירות של תוכן שהיה בקלות יכול להכתב ע"י מפרסם, גורם אינטרסנטי חד צדדי, או כל מפיץ במזיד מידע מטעה.
כל מי שעושה שימוש במקורות מידע כאלה - ילדים על אחת כמה וכמה - חייב לפתח כלים בקורתיים כדי להיות צרכן נבון של מידע.
אחריותנו כמחנכים וכהורים ללמד את ילדינו לא רק כיצד למצוא תשובות לשאלות שהם שואלים, אלא גם להעריך את אמינות התשובות שהם מקבלים.
אנחנו צריכים ללמד אותם לשאול שאלות בקורתיות כגון:
- מי כתב את המידע הזה?
- מהם מניעיו?
- האם הטענות סבירות?
- על אילו ראיות הוא נסמך?
הילדים חייבים לדעת שלא כל מילה כתובה באינטרנט, מעידה על נכונות. "אבל זה כתוב באינטרנט" הם נוהגים לומר, כדי לבסס את אמיתות טענתם.

יש מקורות מידע אמינים יותר ופחות והשאלה מיהו מקור המידע חשובה לא פעם לפחות, כמו המידע עצמו.

בלא כלים בקורתיים אילו אנחנו עלולים לגדל דור שלא ידע את ההבדל בין תחקיר לבין העתקה עיוורת, בין תיעוד לבין תעמולה, בין נימוק לבין ספין, בין אומנות לפרסומת.
תפקידו של בית הספר להכין ולהכשיר את ילדינו לקראת החיים ותפקיד חיוני של בית הספר בעידן המידע הוא לתת לילדים כלים להבחין בין מידע אמין מבוסס, מידע טוב, למידע לא אמין, מידע רע.

הדמיה מחשבית או דגם - מה עדיף?

איך ממחישים תופעות טבע מרתקות בתוך ארבע קירות של כיתות לימוד?

בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" התבקשנו לבדוק אינטראקציה כלשהי מהרשת ולנתח אותה. כדי לבחון את יעילותה של האינטראקציה נתבקשנו לחפש פעילות לימודית שתלמד באמצעות האינטראקציה הנ"ל. לנסח מטרות לימודיות ולבדוק האם המטרות הושגו?

ובכן חנה חברתי ואנוכי בחרנו בתופעת הטבע "ליקוי חמה". תופעה שלא ניתן לצפות בה אלא, באמצעות הדמייה מחשבית המדמה את שלבי התנועתיות של כדור הארץ ביחס לגורמי השמים האחרים וממחישה את יחסי הגומלין בין שלושת השחקנים:שמש, כדור הארץ וירח. סיור קצר באתר מט"ח הוביל אותנו למציאת המבוקש. נחשפנו להדמיה מרתקת המציגה את תהליך הליקוי, פעם ברצף ופעם בשלבים, כשהלומד יכול לעצור את התהליך בכל שלב ולהגיע לתובנות.

עד כאן הכל נחמד ומהנה, הצפייה באתר עוררה בי זכרונות.. כיצד אני למדתי על תופעות אילו הרבה לפני עידן המחשבים. נזכרתי בדגם גדול ממדים שהציג את שלושת הכדורים ובאמצעות ידית ניתן היה לסובב את כדור הארץ סביב השמש ואת הירח סביב כדור הארץ. זה היה מודל מואר שנבנה לצורך המחשה של תנועת גורמי השמים. השמש במודל היתה נורה, באמצעות סיבוב ידני של הידית הודגם כיצד היא מהווה מקור אור לכדור הארץ ולירח הנצפה מכדור הארץ, איך נוצר היום והלילה ואיך נוצרות עונות השנה. יתרה מזו, בצענו ניסוי של החשכת החדר והארנו באמצעות פנס על כדור, שמילא את תפקיד כדור הארץ. בתהליך זה ,ללא ספק, נדרשה יצירתיות רבה מצד המורה כשהתלמידים שותפים לתהליך.

הבוקר, בעיון מקרי לחלוטין, באחד מעיתוני החינוך צדה עיני את תמונת הדגם המדובר, אותו דגם שזכרתי מילדותי. תחת הכותרת- כלי עבודתו של המורה- תואר וצולם הדגם בפעילותו. כחידוש כהמצאה. חיוך רחב עלה על שפתיי... על איזה חידוש בדיוק מדובר? אני הרי מכירה דגם זה מלפני שנים רבות..ובכן אין חדש תחת השמש.

לפתע מצאתי עצמי מהרהרת מה יעיל יותר לצרכי למידה, הדמיה מחשבית או דגם שניתן למשש ולגעת? כמובן שיש יתרונות לכל אחד מאמצעי המחשה אילו. המחשב זמין יותר, זול יותר קיים כמעט בכל בית ספר, יתרה מזו קיים בכל בית. הוא מאפשר לכל תלמיד התנסות, בזמנו החופשי בלמידה א-סינכרונית. הדגם לעומתו יקר יותר, בית ספר יכול לרכוש דגם אחד בלבד וניתן לצפות בו ולהפעילו רק במהלך השיעור כלומר-בלמידה סינכרונית. לאור זאת מצאתי חיזוק נוסף לאמונתי, שיש יתרון אדיר ללמידה מתוקשבת גם בתחום ההדמיה.

הפער הדיגיטלי

במסגרת הקורס של ד"ר חגית מישר טל קראתי את מאמרם של כריסטאן פוקס, ואווה הורק "אפריקה והפער הדיגטלי" ניסתי להגדיר לעצמי מהו פער דגיטלי וכיצד הוא משפיע על קידמה?
ובכן מהו אותו פער דיגיטלי?
פער שהולך ומתעצם בין "העולם המערבי" לבין "העולם השלישי" שרוב מדינות אפריקה נמנות עליו. פער בין אוכלוסיות שיש להן גישה לטכנולוגיות דיגטליות והן משתמשות בהן באופן קבוע לבין אוכלוסיות שאין להן גישה ואין להם מיומנות דיגיטלית.
המאמר חושף את העובדה המדאיגה, שאזורים רבים ביבשת זו אינם מחוברים לאמצעי תקשורת כל שהם. יתרה מזו, גם במקומות שבהם קיים חיבור לאמצעי תקשורת, אספקת החשמל הדרושה אינה סדירה, המחשבים והטלוויזיות מיושנים ואיטיים, מערכת הטלפונים אינה עומדת בעומס. תושבים רבים במדינות אילו אינם יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור השימוש בטכנולוגיות התקשורת שכן עלויות השימוש גבוהות ביחס לשכרן הממוצע. השפה מהווה מחסום, רבים אינם יודעים קרוא וכתוב ומבין אילו שיודעים, רבים שולטים רק בשפה המקומית בעוד שהשימוש באינטרנט דורש ידיעת שפות בינלאומיות ובראשן אנגלית. התוצאה העגומה היא שחלק גדול מאוכלוסיית העולם מודר באופן שיטתי מהרשת ויתרונותיה.
המהפכה הטכנולוגית בתחומי התחבורה והתקשורת מאיצה תהליכי פיתוח בעולם (אנטרנט ,טלפון, טלויזיה) היא מאפשרת העברה מהירה של הון, אנשים, מידע, רעיונות והופכת את העולם ל"כפר גלובלי". האומנם, כל העולם שותף לקידמה?
אין לי ספק שחיבור לאמצעי תקשורת מודרניים הוא כרטיס הכניסה לעולם של המאה ה-21 לאותו "כפר גלובלי" כפי שאוהבים לכנות את העולם. ברור לי מעל לכל ספק, כי קיים קשר בין מידת הפיתוח של מדינה לבין מידת השימוש שעושים תושביה באמצעי תקשורת מודרניים. המידע הפך למשאב מרכזי בכלכלה המודרנית ועל כן חיבור לרשתות מידע הוא מהלך מרכזי בתהליכי פיתוח.
רשת האינטרנט מאפשרת לכל אדם המתחבר אליה מכל מקום בעולם גישה למאגרי ידע גדולים וחיבור מיידי אל אנשים, חברות וארגונים הממוקמים בכל רחבי העולם. אכן ידע הוא כוח.
לכן אם העולם לא ירתם לסייע למדינות אפריקה וידאג להוציאם ממעגל העוני, ע"י הפרטה, הקמת מרכזי תקשורת, חינוך, לימוד מיומנויות, השקעות עתק בתקשורת, במחשבים, בהשכלה. הפערים החברתיים, כלכליים והשכלתיים ילכו ויעצימו. כי הפער הדגטלי רק מאדיר ומעצים פערים אחרים כמו פערי השכלה, הקיימים בין תושבי מדינות העולם השלישי לבין העולם המערבי.
ולסיום, אני מעלה מספר שאלות מוסריות, שמעסיקות אותי מאוד.

• עד כמה מחוייבת ורוצה החברה המערבית להוציא את העולם השלישי ממעגל העוני והנבערות, או שזה מאוד נוח לה להשאירו שם?
• עד כמה מעוניינים המשקיעים המערביים באמת ובתמים בקידומם של תושבי אפריקה או רק, בהעשרת ההון האישי שלהם? לפי היגיון זה, הסיוע למדינות הללו יתקיים כל זמן שהמערב או המשקיעים הפרטיים יפיקו מכך תועלת כלכלית.
• עד כמה מעונינים המשטרים במדינות העולם השלישי לפתור את בעיותיהם של כלל התושבים או שהם מעונינים להשאיר את העם בנחשלותו כדי להעצים את הניצול והשליטה בו?
• האם ניתן בכלל לגשר על פערים אילו, או שהטכנולוגיה תעצים אותם יותר ויותר?
  
  הסרטון הבא יאיר את הנושא מנקודת ראות נוספת. צפייה מהנה!!!