בשני העשורים האחרונים נעשו רפורמות רבות התחום התיקשוב בחינוך ובצדק, כי טכנולוגיות המידע והתקשורת שינוי את פני החברה ותרבותה. בית הספר שעיקר תפקידו להכין את הלומדים להשתלב ולחיות כראוי בעולם עתיר טכנולוגיות מידע ותקשורת , צריך להתאים את מטרותיו והתנהלותו לעולם זה.
מדוע הרפורמות הרבות בתחום התיקשוב אינן מצליחות לגשר על הפער בין מערכות החינוך לבין המבנה והתרבות של החברות שבתוכן הן פועלות?
פוסט זה, שהושפע מאוד ממאמרו של ד"ר עוזי מלמד (המנהל האקדמי של התוכנית הלאומית לתקשוב בחינוך).ופורסם בהד החינוך דצמבר 2010, יבחן מספר חסמים עיקריים העומדים בפני המורה המבקש לשלב תיקשוב בהוראתו. אחד החסמים לדעתו של ד"ר מלמד ואני מסכימה עימו, הוא העדר שליטה בטכנולוגיות תקשוב מתקדמות - כדי לשלב את כלי התיקשוב בהוראה ובלמידה שליטת המורה בכלים אילו חייבת להיות רחבה הרבה יותר מאשר שימוש במעבד תמלילים ובגליון האלקטרוני. כדי להפעיל למידה שיתופית על המורה להכיר כלים לשיתוף מידע ומסמכים ולדעת לנהל קבוצות ברשתות חברתיות. כדי לפתח חשיבה אנליטית עליו להכיר תוכנות של מיפוי מושגים ומפות חשיבה. כדי להנחות את תלמידיו בתהליכים של למידה אוטונומית עליו להכיר מערכות לניהול למידה. כדי להדריך את תלמידיו בלמידת חקר עליו להכיר כלי חיפוש מתקדמים, כילים לארגון ולעיבוד מידע. משחקים אסטרטגיים, עולמות וירטואלים. רוב כלי התקשוב המתפתחים לא נוצרו לצרכים חינוכיים אבל דווקא בהם טמון פוטנציאל חינוכי אדיר. מעט הכילים המתוקשבים שנועדו לחינוך כמו מצגות, לוח אינטראקטיבי, עצמי למידה וההוראה מרחוק, מקבעים למעשה את דרכי ההוראה הפרונטלית המבוססת על העברה חד סיטרית של מידע מובנה ומאורגן מראש ממקור חיצוני(לרוב המורה) לתלמידים. לעומת זאת מנועי חיפוש משוכללים,ספק תוכן מוזמן(RSS) ויקי, רשתות חברתיות, משחקים, עולמות וירטואליים, כל אלו יכולים לשמש ללמידה אוטונומית, ללמידה שיתופית, ללמידת חקר, להתנסויות חווייתיות, לפתרון דילמות ולאסטרטגיות הוראה אחרות, שמשנות את פני ההוראה ומפתחות בתלמיד כישורי חשיבה, המצאה, יוזמה, קריאה בקורתית, שיתוף, הצגת טיעונים מבוססים החורגים הרבה מעבר ליכולת השינון. הדרכים לשלב בתהליכים חינוכיים את כלי התקשוב שלא נוצרו לצרכים חינוכיים אינן מובנות מאליהן. מורים צריכים בראש ובראשונה להכירם ולדעת את מגבלותיהם. עליהם לדעת מודלים, או לפתח בעצמם מודלים לשילובם של כילים אילו בתהליכי הלמידה בזמן הנכון, במינון הנכון ובדרכים נכונות.
חסם נוסף הוא מטרות חינוכיות חדשות - בעולם שבו הידע זמין לכול, מטרת החינוך חייבת לחרוג מהספקת גופי ידע לתלמידים ולכלול יעדים חדשים. כיום יש לסייע לתלמידים להשיג בכוחות עצמם מידע רלוונטי, כדי לפתור בעיה מטרידה. הם צריכים ללמוד לבקר את המידע, לארגן אותו, להסיק מסקנות ,להציגן בצורה ברורה, מבוססת ומשכנעת. עליהם לדעת לעבוד בצוות, הם זקוקים למיומנויות חשיבה. האם מורים מסוגלים לתרגם את מיומנויות המאה ה-21 לשיטות הוראה חדשות הנחוצות?
כדי שמורים יאמצו פדגוגיות אלו עליהם להבין את מיומנויות המאה ה-21, ולהכיר מודלים לדידקטיקות המפתחות אותן. לצערנו, רוב המורים אינם נחשפים למודלים אילו. גם סטודנטים להוראה באוניברסיטאות ובמכללות אינם מתנסים בפדגוגיה מתאימה לכך. רוב המרצים מקנים את תורתם הסדורה "מן הקתדרה"...הוראתם פרונטלית לעיתים בשילוב מצגת והתלמידים קשובים למוצא פיהם. לכן, מהיכן ילמדו הסטודנטים משהו אחר?..
חסם אחר- מדיניות ומציאות-איך מתמודדים עם פער הקיים בין קווי המדיניות והיעדים הכללים של החינוך לבין יעדי התקשוב? היעד השולט במדיניות החינוך הוא שיפור השגים לימודיים ולא בזה כוחו של המחשב. מורה אינו יכול לעורר סקרנות אצל תלמידים במה שנוגע לעולמם כשהוא חייב להצמד לתוכנית לימודים חצובה בסלע. מורה כמעט לא יכול לעסוק בתכנים רלוונטים למציאות משתנה כאשר התכנים שעליו ללמד קבועים מראש וקשוחים. המורה לא ימצא זמן לעסוק בדילמות אם בסופו של דבר תלמידיו נבחנים על כמות המידע שצברו בנושא מוכתב מראש.
לסיכום, מורים הרוצים להתמודד עם האתגר ולאמץ את אמצעי התקשוב נדרשים למאמץ לא מבוטל. עליהם להשקיע זמן רב בלימוד בלתי פוסק של טכנולוגיות תקשוב המתחדשות תדיר. כלומר להיות מעודכנים בחידושים הטכנולוגיים. הם צריכים לדעת, להבין ולהפנים את היעדים החדשים של החינוך במאה ה- 21. הם צריכים להכיר ולפעמים לפתח בעצמם, אסטרטגיות הוראה חדשות. להכיר את סביבות הלמידה הקיימות על מעלותיהן וחסרונותיהן.לפתח סביבות למידה חדשות המתאימות לצרכיהן. עליהם להשקיע משאבים אדירים של זמן, מחשבה,עבודת צוות כדי להכין את החומרים הדידקטיים הנחוצים. האם בתנאים הנוכחיים אפשר לעמוד בכך???
נקודה חשובה נוספת היא, כשהמחשב משמש כלי לפעילות לימודית משמעותית, התקשורת בין השותפים בתהליך הלמידה צריכה להיות מהירה ומידית. המורה צריך להיות מעורב בדיונים המתנהלים ברשת. עליו להיות זמין להשיב לשאלות התלמידים, לוודא שהאתר הלימודי יהיה פעיל ועשיר, להכין דלמות רלוונטיות, בעיות שיהוו כוח מניע ללמידה עצמית ושיתופית. כל זה דורש כמובן שעות של השקעה מחוץ לשעות עבודתו. שעות ,שכיום אינן מתוגמלות כלל!!!
אני חוזרת ומדגישה תפקידו של המורה במהפכה זו קריטי. רק באמצעות חריצותו, נחישותו, פתיחותו לחידושים ונכונותו להשקיע זמן ומשאבים, נוכל לעבור את המהפכה בהצלחה.לכן יש להשקיע במורים ולא לצאת מתוך הנחה שגויה, שהוא יעשה זאת בעצמו, ללא תגמול מתאים ועל חשבון זמנו הפרטי.
יום שבת, 8 בינואר 2011
יום רביעי, 5 בינואר 2011
הפייסבוק
עד כמה הפייסבוק מסוכן?
אני כותבת פוסט זה בעקבות התאבדותו של נער צעיר כתוצאה מחרם, השפלות והתעללויות של בני כיתתו כלפיו, בפייסבוק ובעקבות אונס של נערה צעירה ע"י בת 12 ע"י חבורת צעירים ובגיר אותם הכירה באמצעות הפייסבוק. נכון לרשת חברתית כוח רב, התפוצה שלה אדירה, הדברים נכתבים על הקיר ומשמשים תיעוד רשום שאי אפשר לברוח ממנו.
אבל אין צורך להאשים בכך את הרשת החברתית, לא היא גרמה לתופעה. היא אולי עודדה פעם נוספת את הציבור הרחב, הורים, מחנכים וילדים לשוחח ולדון בנושא.ולהעלות אותו למודעות. שהרי חרם, התעללות והשפלה קימים גם בין ילדים בעולם המציאותי. לעיתים, בעולם המציאותי קל למורים להורים, או לכל מבוגר אחראי לגלות זאת, לטפל, לעזור ,לשוחח, להעניש. אך גם בעולם המציאותי, יתכן שהתנהגויות אילו נעשות בסתר בקשר של שתיקה שגם אותם קשה לגלות. אני מסכימה שברשת חברתית קל יותר להעצים את התופעה והיא עלולה לגדול ולהתפוח לממדים מפלצתיים וזוהי הסכנה. לכן אין לי ספק בכך, שעל ההורים בראש ובראשונה לפתח החל מגיל צעיר מערכת אימון ופתיחות עם ילדיהם שתאפשר תקשורת אמיתית וגלויה על דברים כואבים. אנחנו יודעים שבגיל ההתבגרות כוחה של קבוצת השווים חזק יותר מהשפעת ההורים ושם בדיוק הסכנה. לכן על ההורים למצוא דרכים יצירתיות כדי לדעת מה עובר על ילדיהם, מה הם עושים ברשת, אם מי הם משוחחים. כל הורה מחוייב ללמד את ילדיו על סכנותיה של הרשת. להלן מספר סרטונים בנושא
http://www.safe.org.il/content/view/92/62
עלינו לזכור שיחסית הפייסבוק היא תופעה חדשה בעולמנו ואנו צריכים ללמוד להתמודד איתה עם סכנותיה ועם נפלאותיה וכפי שמחנכים ומלמדים ילדים איך לחצות כביש בבטחה, איך להתנהג בנושאים אחרים -גם נושא זה מחייב לימוד.
אני כותבת פוסט זה בעקבות התאבדותו של נער צעיר כתוצאה מחרם, השפלות והתעללויות של בני כיתתו כלפיו, בפייסבוק ובעקבות אונס של נערה צעירה ע"י בת 12 ע"י חבורת צעירים ובגיר אותם הכירה באמצעות הפייסבוק. נכון לרשת חברתית כוח רב, התפוצה שלה אדירה, הדברים נכתבים על הקיר ומשמשים תיעוד רשום שאי אפשר לברוח ממנו.
אבל אין צורך להאשים בכך את הרשת החברתית, לא היא גרמה לתופעה. היא אולי עודדה פעם נוספת את הציבור הרחב, הורים, מחנכים וילדים לשוחח ולדון בנושא.ולהעלות אותו למודעות. שהרי חרם, התעללות והשפלה קימים גם בין ילדים בעולם המציאותי. לעיתים, בעולם המציאותי קל למורים להורים, או לכל מבוגר אחראי לגלות זאת, לטפל, לעזור ,לשוחח, להעניש. אך גם בעולם המציאותי, יתכן שהתנהגויות אילו נעשות בסתר בקשר של שתיקה שגם אותם קשה לגלות. אני מסכימה שברשת חברתית קל יותר להעצים את התופעה והיא עלולה לגדול ולהתפוח לממדים מפלצתיים וזוהי הסכנה. לכן אין לי ספק בכך, שעל ההורים בראש ובראשונה לפתח החל מגיל צעיר מערכת אימון ופתיחות עם ילדיהם שתאפשר תקשורת אמיתית וגלויה על דברים כואבים. אנחנו יודעים שבגיל ההתבגרות כוחה של קבוצת השווים חזק יותר מהשפעת ההורים ושם בדיוק הסכנה. לכן על ההורים למצוא דרכים יצירתיות כדי לדעת מה עובר על ילדיהם, מה הם עושים ברשת, אם מי הם משוחחים. כל הורה מחוייב ללמד את ילדיו על סכנותיה של הרשת. להלן מספר סרטונים בנושא
http://www.safe.org.il/content/view/92/62
עלינו לזכור שיחסית הפייסבוק היא תופעה חדשה בעולמנו ואנו צריכים ללמוד להתמודד איתה עם סכנותיה ועם נפלאותיה וכפי שמחנכים ומלמדים ילדים איך לחצות כביש בבטחה, איך להתנהג בנושאים אחרים -גם נושא זה מחייב לימוד.
יום שלישי, 28 בדצמבר 2010
פנסים להוראה
שיטוט באינטרנט חשף בפני סרטון מעניין, שמאוד התחברתי אליו. הסרטון הוא של חברת TED החושפת ונותנת ביטוי לחדשות .
הסרטון דיבר על יצירתיות כאבי כל פיתוח וחדשנות. הוא דיבר על הקשר בין יצירתיות לטעויות והדגיש עובדה מעניינת, שבמקום שבו מתיחסים לטעויות בנוקשות תלמידים ואחר כך בוגרים, אינם מעיזים לנסות משהו אחר מחשש לטעות ולתגובה קשה של המערכת בעקבותיה. ואילו במקום בו מתיחסים לטעויות בסלחנות ילדים / בוגרים יעיזו לנסות, ליזום, ליצור, לא ללכת בתלם, וכך יהיה סיכוי לפיתוח משהו אחר. האמירה שמטעויות לומדים מתעצמת יותר ויותר.
הסרטון דיבר על יצירתיות כאבי כל פיתוח וחדשנות. הוא דיבר על הקשר בין יצירתיות לטעויות והדגיש עובדה מעניינת, שבמקום שבו מתיחסים לטעויות בנוקשות תלמידים ואחר כך בוגרים, אינם מעיזים לנסות משהו אחר מחשש לטעות ולתגובה קשה של המערכת בעקבותיה. ואילו במקום בו מתיחסים לטעויות בסלחנות ילדים / בוגרים יעיזו לנסות, ליזום, ליצור, לא ללכת בתלם, וכך יהיה סיכוי לפיתוח משהו אחר. האמירה שמטעויות לומדים מתעצמת יותר ויותר.
הסרטון מדגיש את חשיבותה של היצירתיות כמנוף להתפתחות. ואני שואלת האם מערכת החינוך מדכאת את היצירתיות? אני סבורה שכן. בדיקה קצרה של מספר השעות המוקצות ללימודי מתמטיקה, מדעים ואנגלית לעומת מספר השעות הדל ועיתים כלל לא, שמוקדש לאומנויות שונות, תתן את התשובה המתבקשת. כשאנו כמחנכים וכהורים מדגישים את חשיבות מקצועות הליבה ומאדירים את מקומם של מקצועות הללו. אנו בעצם אומרים לילדים ולהוריהם רק המקצועות הללו חשובים - כל השאר פחות חשוב. לכן מי ירצה ללמוד מה שפחות חשוב???
אני מתחברת לאמירתו של סר רובינזון שיצירתיות חשובה כמו ידיעת קרוא וכתוב לכן אנו כאנשי חינוך צריכים לתת גם לה מקום של כבוד, לחשוף אליה, לעזור לתלמיד לזהות תחומי עניין מגוונים, לעודד תלמיד ליצור ולשלב מיומנויות של פיתוח יצירתיות בכל נושא נלמד. בכך נאפשר לכל לומד ללמוד גם את מה שהוא מתחבר אליו באופן טבעי. אני מאמינה שניתן לפתח חשיבה יצירתית גם במקצועות הראליים. כי מהי בעצם חשיבה יצירתית? אירגון מחדש, עיצוב ופיתוח מקורי של רעיונות.דרכים חדשות להתבוננות בדברים. מציאת קשר בין רעיונות אשר קודם לכך לא היה קשר בניהם.יום שישי, 24 בדצמבר 2010
האם הוראה טובה ניתנת ללמידה?
מאמר שפורסם לראשונה ב"ניו יורק טיימס" במרץ 2010 עורר את התעניינותי וסקרנותי. במאמר טענו שני חוקרים אמריקאים, דאב למוב ודבורה לוונברג בול, שהוראה טובה עשויה משיטות חכמות ולכן אפשר להכשיר אליה. המאמר מדגיש את השפעתו המכרעת של המורה ואיכות ההוראה שלו על למידת תלמידים. המחקר מראה שלמורה יש אפקט עצום ומכריע על למידת התלמידים הרבה מעבר לאפקט של כל גורם אחר שבשליטת בית הספר.
אם כן, מהם אותם רכיבי קסם של הוראה טובה וכיצד מכשירים אליה? למוב התמודד עם בעיה זו בדרך מעניינת הוא אסף במשך חמש שנים את המורים הטובים ברחבי ארה"ב כפי שהם מוגדרים(לפחות חלקית) על פי הציונים של תלמידיהם במבחנים הסטנדרטים ולמד מהם. לדוגמה, אם בית ספר מסויים קיבל ציונים גבוהים בלשון בכיתה ו' הוא בחן את המורים שתרמו לכך, ע"י ביקור בשעורים של אותם מורים עם צלם מקצועי וצילום שעוריהם. במהלך ניתוח הצילומים הגיע למוב לממצא מרכזי וחשוב: שתלמידים אינם מסוגלים ללמוד אלא אם כן המורה מצליח לעורר את תשומת ליבם, לעניין אותם, לרכזם ולהביאם לבצע את ההוראות שלו. למוב גילה, שהתכונה החיונית של הבאת התלמידים לריכוז היא מיומנות של המורה. זוהי מיומנות שאפשר להתאמן עליה ולרכוש אותה. עוד גילו החוקרים שידע של תחום תוכן מסויים אינו מספיק להוראה יעילה שלו, הכרחי גם ידע פדגוגי של איך ללמד את אותו נושא. המחקר הראה בודאות שמורים מעולים אינם נולדים כאילו אלא נעשים כאילו, ושאפשר ללמוד איך להתפתח להיות מורה מעולה.
פרופ' נירה חטיבה ראש המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת ת"א לקחה מאמר זה המבוסס על מחקם של לומב ובול והציעה איך להקנות מיומנויות של הוראה טובה באמצעות מספר מרכיבי ידע.
1. ידע תחום התוכן- ידע של נושאים שהמורה מלמד ושל התחום (דיסיפלינה שלהם)
2.ידע פדגוגי כללי- ידע של הליכים ושיטות כלליות של הוראה הניתנים ליישום בכל תחומי הידע.
3.ידע פדגוגי שח תחום התוכן- ידע של הליכים ושיטות הוראה של תחום ידע מסויים
4. ידע תוכנית הלימודים- הכרת מגוון חלופות אפשריות בהוראת נושא מסויים, הכרת מיגוון חומרי למידה ודרכי השימוש בהם והכרת הנושאים שהתלמידים למדו או לומדים באותו זמן במקצועות אחרים הרלוונטיים לנושא הנלמד. ידע זה מאפשר למורים לבחור את חומרי הלמידה המתאימים לתלמידים שלהם. ומאפשר לתלמידים לבצע העברה שהיא כה חיוני בתהליכי למידה.
5.ידע הלמידה והלומדים- ידע של תאוריות למידה, הנעה ,חשיבה והתפתחות, ידע של השונות בין התלמידים על רקע חברתי- כלכלי, תרבותי,עדתי מגדרי ויכולות למידה. ידע על לקויות למידה וצרכים מיוחדים של התלמידים.
6.ידע של מטרות וערכים של החינוך וההוראה- כפי שעוצבו וניסחו מתכנני תכנית הלימודים.
ולטענתי אין לי ספק שעל מורה לדעת את אותם מרכיבי ידע כפי שהוגדרו. אך אין בכך די, עלינו לזכור שמיומנויות ושיטות הוראה שמצליחות במקום אחד עם תלמידים מסוימים לא בהכרח מצליחות במקום אחר עם תלמידים אחרים. ולראיה אביא דוגמא אישית. אני מלמדת אותו נושא בשלוש כיתות מקבילות באותה שכבת גיל. משמע אותה מורה, אותו תוכן, אך הרכב כיתה שונה. נתון חשוב זה משנה לא אחת את כל התמונה. הוא מחייב אותי,לא אחת, ללמד אחרת. לכן מורים שנוהגים על פי דפוסי הוראה מקובלים עלולים להיכשל, ואילו מורים ש"סוטים" מדפוסי הוראה מקובלים עשויים להצליח. לאור נסיוני העשיר בהוראה אני יכולה לומר, שהכרותי המעמיקה עם תלמידיי על תחומי העניין שלהם, כלומר בניית מערכת קשרים של הערכה הדדית, אימון ובטחון בין מורה לתלמיד עוזרים מאוד, הן למורה והן לתלמיד בתהליכי הוראה ולמידה אפקטיביים.
אם כן, מהם אותם רכיבי קסם של הוראה טובה וכיצד מכשירים אליה? למוב התמודד עם בעיה זו בדרך מעניינת הוא אסף במשך חמש שנים את המורים הטובים ברחבי ארה"ב כפי שהם מוגדרים(לפחות חלקית) על פי הציונים של תלמידיהם במבחנים הסטנדרטים ולמד מהם. לדוגמה, אם בית ספר מסויים קיבל ציונים גבוהים בלשון בכיתה ו' הוא בחן את המורים שתרמו לכך, ע"י ביקור בשעורים של אותם מורים עם צלם מקצועי וצילום שעוריהם. במהלך ניתוח הצילומים הגיע למוב לממצא מרכזי וחשוב: שתלמידים אינם מסוגלים ללמוד אלא אם כן המורה מצליח לעורר את תשומת ליבם, לעניין אותם, לרכזם ולהביאם לבצע את ההוראות שלו. למוב גילה, שהתכונה החיונית של הבאת התלמידים לריכוז היא מיומנות של המורה. זוהי מיומנות שאפשר להתאמן עליה ולרכוש אותה. עוד גילו החוקרים שידע של תחום תוכן מסויים אינו מספיק להוראה יעילה שלו, הכרחי גם ידע פדגוגי של איך ללמד את אותו נושא. המחקר הראה בודאות שמורים מעולים אינם נולדים כאילו אלא נעשים כאילו, ושאפשר ללמוד איך להתפתח להיות מורה מעולה.
פרופ' נירה חטיבה ראש המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת ת"א לקחה מאמר זה המבוסס על מחקם של לומב ובול והציעה איך להקנות מיומנויות של הוראה טובה באמצעות מספר מרכיבי ידע.
1. ידע תחום התוכן- ידע של נושאים שהמורה מלמד ושל התחום (דיסיפלינה שלהם)
2.ידע פדגוגי כללי- ידע של הליכים ושיטות כלליות של הוראה הניתנים ליישום בכל תחומי הידע.
3.ידע פדגוגי שח תחום התוכן- ידע של הליכים ושיטות הוראה של תחום ידע מסויים
4. ידע תוכנית הלימודים- הכרת מגוון חלופות אפשריות בהוראת נושא מסויים, הכרת מיגוון חומרי למידה ודרכי השימוש בהם והכרת הנושאים שהתלמידים למדו או לומדים באותו זמן במקצועות אחרים הרלוונטיים לנושא הנלמד. ידע זה מאפשר למורים לבחור את חומרי הלמידה המתאימים לתלמידים שלהם. ומאפשר לתלמידים לבצע העברה שהיא כה חיוני בתהליכי למידה.
5.ידע הלמידה והלומדים- ידע של תאוריות למידה, הנעה ,חשיבה והתפתחות, ידע של השונות בין התלמידים על רקע חברתי- כלכלי, תרבותי,עדתי מגדרי ויכולות למידה. ידע על לקויות למידה וצרכים מיוחדים של התלמידים.
6.ידע של מטרות וערכים של החינוך וההוראה- כפי שעוצבו וניסחו מתכנני תכנית הלימודים.
ולטענתי אין לי ספק שעל מורה לדעת את אותם מרכיבי ידע כפי שהוגדרו. אך אין בכך די, עלינו לזכור שמיומנויות ושיטות הוראה שמצליחות במקום אחד עם תלמידים מסוימים לא בהכרח מצליחות במקום אחר עם תלמידים אחרים. ולראיה אביא דוגמא אישית. אני מלמדת אותו נושא בשלוש כיתות מקבילות באותה שכבת גיל. משמע אותה מורה, אותו תוכן, אך הרכב כיתה שונה. נתון חשוב זה משנה לא אחת את כל התמונה. הוא מחייב אותי,לא אחת, ללמד אחרת. לכן מורים שנוהגים על פי דפוסי הוראה מקובלים עלולים להיכשל, ואילו מורים ש"סוטים" מדפוסי הוראה מקובלים עשויים להצליח. לאור נסיוני העשיר בהוראה אני יכולה לומר, שהכרותי המעמיקה עם תלמידיי על תחומי העניין שלהם, כלומר בניית מערכת קשרים של הערכה הדדית, אימון ובטחון בין מורה לתלמיד עוזרים מאוד, הן למורה והן לתלמיד בתהליכי הוראה ולמידה אפקטיביים.
בעולמי המקצועי- משולחן עבודתי
ובכן, הפעם בחרתי לספר על תהליך למידה לו היו שותפים תלמידי כיתה ה' בנושא קשר בין תאריכים לארועים הסטוריים. בכל חודש אני נוהגת להציג בפני תלמידי את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו באותו חודש. היום לפני...כך קרויה הפינה.
החודשים נובמבר ודצמבר ספקו בידי שפע של רעיונות בנושאים היסטוריים, שהתרחשו בעבר וקידמו אותנו לקראת הקמת מדינה ובנייתה של חברה צודקת.
הארועיים שזימנו לי חודשים אילו הם: 15 שנים לרצח רבין, 93 שנים להצהרת בלפור, 37 שנים לפטירתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל- דוד בן גוריון. וציון-כ"ט בנובמבר- יום ההחלטה באו"ם על חלוקת הארץ בין אוכלוסיה יהודית לערבית.
כדי לקרב את תלמידי להכרת ההיסטוריה שלנו כעם, אני סבורה ומאמינה שחשוב להקנות להם וללמדם כבר בגלאים הצעירים למען יכירו,ידעו, יפנימו ויבינו כי ההמצאות שלנו בארצינו אינה דבר מובן מאליו, המדינה לא ניתנה לנו על מגש של כסף והדור שלהם, בדיוק כמו קודמיו, מחוייב לשמור ולהגן עליה. עד כאן הרציונאל ...האם תתפלאו שאספר שאין כמו הטכנולוגיה המאפשרת נגיעה בהסטוריה בדרכים מוחשיות, מקרבות ומעניינות? כדי להכנס לתקופה ולהבין מה חשבו האנשים באותם רגעים היסטוריים... צפינו בסרטונים, האזנו להקלטות, ראינו וניתחנו תמונות ומפות, ביצענו משחקי תפקידים,כל תלמיד בחר לעצמו דמות ואותה שיחק. בסופו של תהליך התבקש כל תלמיד או כל קבוצה, להציג את ממצאיה וידיעותיה. בחרתי לשתף בפוסט זה דווקא בדרך פשוטה ביותר, שעוררה הרבה עניין אצל תלמידי כיתה ה'. בחרתי באחת העבודות שהוכנה ע"י תלמידה בשם נטליה, אשר בחרה להציג את ידיעותיה בדרך של חידון רב ברירה, שנבנה בפאור פוינט והוא מספק משוב מיידי לכל תלמיד שמשתמש בו. העבודה נבחרה בשל העובדה שישומה פשוט לביצוע וניתן לשימוש כחזרה, או כפתיח בכל תחום תוכן. ובשל העובדה שמהלך הצגתה מחייב מהצופים להיות אקטיביים.
החידון של נטליה
החודשים נובמבר ודצמבר ספקו בידי שפע של רעיונות בנושאים היסטוריים, שהתרחשו בעבר וקידמו אותנו לקראת הקמת מדינה ובנייתה של חברה צודקת.
הארועיים שזימנו לי חודשים אילו הם: 15 שנים לרצח רבין, 93 שנים להצהרת בלפור, 37 שנים לפטירתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל- דוד בן גוריון. וציון-כ"ט בנובמבר- יום ההחלטה באו"ם על חלוקת הארץ בין אוכלוסיה יהודית לערבית.
כדי לקרב את תלמידי להכרת ההיסטוריה שלנו כעם, אני סבורה ומאמינה שחשוב להקנות להם וללמדם כבר בגלאים הצעירים למען יכירו,ידעו, יפנימו ויבינו כי ההמצאות שלנו בארצינו אינה דבר מובן מאליו, המדינה לא ניתנה לנו על מגש של כסף והדור שלהם, בדיוק כמו קודמיו, מחוייב לשמור ולהגן עליה. עד כאן הרציונאל ...האם תתפלאו שאספר שאין כמו הטכנולוגיה המאפשרת נגיעה בהסטוריה בדרכים מוחשיות, מקרבות ומעניינות? כדי להכנס לתקופה ולהבין מה חשבו האנשים באותם רגעים היסטוריים... צפינו בסרטונים, האזנו להקלטות, ראינו וניתחנו תמונות ומפות, ביצענו משחקי תפקידים,כל תלמיד בחר לעצמו דמות ואותה שיחק. בסופו של תהליך התבקש כל תלמיד או כל קבוצה, להציג את ממצאיה וידיעותיה. בחרתי לשתף בפוסט זה דווקא בדרך פשוטה ביותר, שעוררה הרבה עניין אצל תלמידי כיתה ה'. בחרתי באחת העבודות שהוכנה ע"י תלמידה בשם נטליה, אשר בחרה להציג את ידיעותיה בדרך של חידון רב ברירה, שנבנה בפאור פוינט והוא מספק משוב מיידי לכל תלמיד שמשתמש בו. העבודה נבחרה בשל העובדה שישומה פשוט לביצוע וניתן לשימוש כחזרה, או כפתיח בכל תחום תוכן. ובשל העובדה שמהלך הצגתה מחייב מהצופים להיות אקטיביים.
החידון של נטליה
יום רביעי, 1 בדצמבר 2010
האם חינוך הוא מדע?
ד"ר יפה בן עמי הציגה טיעון מעניין מאוד: החינוך הוא מדע !!! האומנם???
משחר ההיסטוריה שאף האדם להסביר את העולם. קרי לנסח בעזרת חוקים ותקנות את אשר חווה ובעזרתם להבין ולהסביר את המתרחש סביב ולחזות את הנולד ולשלוט בעתידו.
ובכן מהו מדע? עיון קצר בויקיפדיה הציג את ההגדרה הבאה - מדע, היא שיטה לאיסוף ידע אודות העולם באמצעות תצפית, ניסוי והסקה שיטתיים ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי. המדע הוא תהליך מתחדש ומתפתח תדיר ועל כל דור של מדענים לאשר את הידע הנצבר עד אליהם. מסיבה זו ידע שאין מטילים בו ספק ושאינו מתחדש עלול לאבד את תוקפו המדעי ואף להפוך לאמונה טפלה.
אנה פיאנקה הגדירה זאת יפה ואני מצטטת:"כפי שבתים עשויים לבנים כך עשוי המדע מעובדות. אבל ערימת אבנים אינה בית וערימת עובדות אינה מדע".
כדי לאמת את הטענה שחינוך הוא מדע, ניסינו לבדוק אילו מרכיבים אוניברסליים שניתנים למדידה ולביסוס מאפיינים חינוך? האם יש מגמות ,תפיסות עולם ואנשי מחקר שהשפיעו על החינוך? האם בכל העולם המערבי יוצגו וילמדו אותן תפיסות עולם ואותן תאוריות של גדולי הפלוסופים, המחנכים, והפסכולוגים?
אני אתחיל את סקירתי בפילוסוף היווני סוקרטס (399-469 לפנה"ס)שעיצב את דיוקן המורה המיילד. מורה המניח כי הידע קיים אצל כל תלמיד ועל המורה לסייע לו ללדת אותו באמצעות דיאלוג. אף מרטין בובר (1878-1965) דיבר על חשיבות הדיאלוג, שמטרתו לכוון את התלמיד לחקירה ממושכת.קולברג דיבר על המורה המוסרי החינוך המוסרי קידם את הלומד משלב נמוך לגבוה יותר בסולם ההתפתחות הקוגנטיבית אתית באמצעות הטלתם לדילמות מוסריות מטרידות. קארל רוג'רס(1902 - 1987) האמריקני, טען שיש לאפשר לתלמיד חופש ללמוד ולהתנסות בלמידה כתהליך קיומי של התמודדות אישית עם שאלות קיומיות. העמדת הילד במרכז אפיינה את תורתו של יאנוש קורצ'ק (1878-1942).
בדיקה קצרה של תאוריות חינוכיות מציגה ממצאים מעניינים. היא מראה שכל פלוסוף, הוגה דעות, מחנך או חוקר, ניסו לעצב ולחנך, כמובן לפי אמונתם, את אופיו של הלומד, לדמות האדם שנראתה אידיאלית. ריבוי התאוריות, למרות היותן אוניברסליות, וריבוי המחקרים שנעשו בנושאי חינוך מובילה אותי למחשבה שחינוך אינו מדע. הוא אוסף של תאוריות חולפות ומשתנות תלויות אדיאולוגיה ותרבות. תאוריות אילו אינן מצליחות בעקביות לחזור ולהוכיח את מה שהן היו אמורות להוכיח. וזאת בשל העובדה, שאנו עוסקים באנשים שכל אחד הוא עולם ומלואו. בעל סגנון למידה שונה, אשיות שונה, דרך מחשבה, פענוח והבנה שונים. לכן מה שמתאים לאחד אנו בהכרח מתאים גם לאחר. כשתאוריה אינה עובדת חוזרים לשולחן העבודה וכותבים אחרת חדשה - מודל הוא טוב, כל עוד הוא עובד. וכשדרך חנוכית אינה עובדת... מחפשים ומנסים אחרת. ריבוי התאוריות, ניסוי וטעייה לגבי המטרות והדרך, מציג את המורכבות והבעיתיות בתהליך החינוכי, בעולם כולו ובארצנו שלנו.
משחר ההיסטוריה שאף האדם להסביר את העולם. קרי לנסח בעזרת חוקים ותקנות את אשר חווה ובעזרתם להבין ולהסביר את המתרחש סביב ולחזות את הנולד ולשלוט בעתידו.
ובכן מהו מדע? עיון קצר בויקיפדיה הציג את ההגדרה הבאה - מדע, היא שיטה לאיסוף ידע אודות העולם באמצעות תצפית, ניסוי והסקה שיטתיים ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי. המדע הוא תהליך מתחדש ומתפתח תדיר ועל כל דור של מדענים לאשר את הידע הנצבר עד אליהם. מסיבה זו ידע שאין מטילים בו ספק ושאינו מתחדש עלול לאבד את תוקפו המדעי ואף להפוך לאמונה טפלה.
אנה פיאנקה הגדירה זאת יפה ואני מצטטת:"כפי שבתים עשויים לבנים כך עשוי המדע מעובדות. אבל ערימת אבנים אינה בית וערימת עובדות אינה מדע".
כדי לאמת את הטענה שחינוך הוא מדע, ניסינו לבדוק אילו מרכיבים אוניברסליים שניתנים למדידה ולביסוס מאפיינים חינוך? האם יש מגמות ,תפיסות עולם ואנשי מחקר שהשפיעו על החינוך? האם בכל העולם המערבי יוצגו וילמדו אותן תפיסות עולם ואותן תאוריות של גדולי הפלוסופים, המחנכים, והפסכולוגים?
אני אתחיל את סקירתי בפילוסוף היווני סוקרטס (399-469 לפנה"ס)שעיצב את דיוקן המורה המיילד. מורה המניח כי הידע קיים אצל כל תלמיד ועל המורה לסייע לו ללדת אותו באמצעות דיאלוג. אף מרטין בובר (1878-1965) דיבר על חשיבות הדיאלוג, שמטרתו לכוון את התלמיד לחקירה ממושכת.קולברג דיבר על המורה המוסרי החינוך המוסרי קידם את הלומד משלב נמוך לגבוה יותר בסולם ההתפתחות הקוגנטיבית אתית באמצעות הטלתם לדילמות מוסריות מטרידות. קארל רוג'רס(1902 - 1987) האמריקני, טען שיש לאפשר לתלמיד חופש ללמוד ולהתנסות בלמידה כתהליך קיומי של התמודדות אישית עם שאלות קיומיות. העמדת הילד במרכז אפיינה את תורתו של יאנוש קורצ'ק (1878-1942).
בדיקה קצרה של תאוריות חינוכיות מציגה ממצאים מעניינים. היא מראה שכל פלוסוף, הוגה דעות, מחנך או חוקר, ניסו לעצב ולחנך, כמובן לפי אמונתם, את אופיו של הלומד, לדמות האדם שנראתה אידיאלית. ריבוי התאוריות, למרות היותן אוניברסליות, וריבוי המחקרים שנעשו בנושאי חינוך מובילה אותי למחשבה שחינוך אינו מדע. הוא אוסף של תאוריות חולפות ומשתנות תלויות אדיאולוגיה ותרבות. תאוריות אילו אינן מצליחות בעקביות לחזור ולהוכיח את מה שהן היו אמורות להוכיח. וזאת בשל העובדה, שאנו עוסקים באנשים שכל אחד הוא עולם ומלואו. בעל סגנון למידה שונה, אשיות שונה, דרך מחשבה, פענוח והבנה שונים. לכן מה שמתאים לאחד אנו בהכרח מתאים גם לאחר. כשתאוריה אינה עובדת חוזרים לשולחן העבודה וכותבים אחרת חדשה - מודל הוא טוב, כל עוד הוא עובד. וכשדרך חנוכית אינה עובדת... מחפשים ומנסים אחרת. ריבוי התאוריות, ניסוי וטעייה לגבי המטרות והדרך, מציג את המורכבות והבעיתיות בתהליך החינוכי, בעולם כולו ובארצנו שלנו.
יום שבת, 20 בנובמבר 2010
זיכרון ולמידה
במסגרת החשיפה לתאוריות למידה שונות, עסקתי השבוע בנושא מרתק ביותר... הזיכרון. זהו נושא שאני מוצאת בו עניין רב. לכן מוקדש לו הפוסט הנוכחי. במסגרתו ארצה לבחון מה קורה ללומד בתהליך למידה? כמה אנחנו זוכרים? איך מתבצעת פעולת הזכירה ??? כיצד ניתן לשכללה??
אפתח פוסט זה במעט מידע מקדים.
מערכת עיבוד המידע כוללת שלושה סוגים של זכרון: זיכרון חישתי (סנסורי) זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך.
כל מידע שאנו חשופים אליו נקלט ע"י חושינו ומשם הוא נכנס לזיכרון החישתי שמשמר אותו לזמן קצר ביותר. ליתר דיוק לחצי שנייה בערך, וזאת כדי שנוכל להפנות קשב לגרויים הרלוונטים לנו ולנפות את היתר. תהלכי הקשב מסננים רק חלק קטן מהגרויים, שהיינו חשופים אליהם. מרבית הגירויים, שאינם רלוונטים לנו נפלטים ממערכת עיבוד המידע. הגירויים הרלוונטים עוברים עיבוד ראשוני ונכנסים למערכת הזיכרון לטווח קצר.
האם ידעתם שמערכת הזיכרון לטווח קצר משמרת בין 5-9 פריטים לחצי דקה? רק חלק מהגירויים אלה שעוברים עיבוד מעמיק יותר עוברים למערכת לטווח ארוך. השאר נפלטים ממנו. בזכרון לטווח ארוך מאוחסנת משמעותו העיקרית של האירוע ולא פרטיו המדויקים וזאת בניגוד לזיכרון לטווח קצר, המאחסן מעט מידע אך במדוייק.
לסיכום רק חלק קטן מהמידע שהיינו חשופים אליו מגיע לזיכרון לטווח ארוך - וזהו אותו מידע שיש לו רלבנטיות ומשמעות עבורנו. ידיעת עובדות אילו ע"י המורים חשובה ביותר. כי יש בהן כדי ליעל את תהליך הלמידה.
מה קורה בתהליך למידה? לשם הבהרה אדגים את פעולתה של מערכת הזיכרון על שלושת מאגריה. בכיתה, המורה שואלת שאלה אשר נקלטת ע"י חוש השמיעה ונכנסת לזיכרון החישתי. שם נשארות למשך זמן קצר ביותר המילים המדויקות שהמורה הגתה. הקשב של התלמיד מופנה אליהן והוא מעבד אותן עיבוד ראשוני המאפשר למילים להיכנס לזיכרון לטווח קצר.חשוב לכל מורה לדעת, כי אם בשלב זה תוסח דעתו של התלמיד הוא לא יעבד את המילים באופן משמעותי-הן יעלמו ממערכת הזיכרון והתלמיד לא ידע כלל, מה נשאל. יתכן שהוא יזכור מילה אחת או שתיים. בואו נניח לצורך הבנת המשך התהליך המאפשר למידה וזכירה, שהתלמיד מצליח להתעלם מגירויים מפריעים ולמקד את הקשב שלו בשאלת המורה. הוא מנסה להבין אותה באמצעות הידע שיש לו בשפה העברית והידע שיש לו בנושא עליו נשאל. כתוצאה מכך השאלה מקבלת משמעות והיא עצמה נכנסת לזיכרון לטווח ארוך. רק כעת כשהשאלה הובנה והיא מאוחסנת בזיכרון לטווח ארוך, התלמיד יכול להפסיק להפנות אליה את הקשב ולחשוב על התשובה. הוא שולף מ"מגירות" הזיכרון לטווח ארוך ידע רלוונטי. כמובן שלכאן נכנסים תהליכי חשיבה בהן מופעלות אסטרטגיות חשיבה שונות שגם הן אגורות בזיכרון לטווח ארוך. לבסוף מופעלים תהליכי קבלת החלטה ביחס לתשובה המתאימה. בשלב זה התלמיד מנסח במוחו את המילים שיבטאו את הרעיון שהגה. המשפט שהוא מתכנן עובר לזיכרון לטווח קצר, כי כעת יש חשיבות למילים המדויקות של המסר ולא רק למשמעותו. זכירת המילים המדויקות המרכיבות את המשפט הכרחית כדי שהתלמיד יוכל לדעת מה הוא כבר אמר ומה נותר לו עוד לומר. כך לגבי שאר המשפטים. בהמשך, המשפט שכבר הגה נעלם מהזיכרון לטווח קצר כדי לפנות מקום למשפט חדש, אולם הוא לא נעלם לגמרי ממערכת הזיכרון. הוא נכנס לזיכרון לטווח ארוך ע"י הצפנה ובהמשך התלמיד יזכור את הרעיון שהביע אך לא את המילים המדוייקות שביטא. כולנו יודעים שכאשר משננים חומר מבלי להבינו הוא נשכח במהרה. אך כאשר מתאמצים לרדת לעומקו ולהבינו זוכרים אותו טוב יותר. ככל שחומר נקלט בייצוגים שונים (חזותי, שמעתי, ארטיקולרי וכו') ככל שההצפנה נעשתה באמצעות יצוגים רבים יותר ומתקשר לאסוציאציות רבות יותר - זוכרים טוב יותר.לכן כדי שלמידה תיהיה יעילה יש להפעיל את התלמיד, להובילו, לכוונו ולהדריכו על מנת שיגיע למסקנות ולתובנות לאחר גילוי וחקירה. יש להרבות בפנייה אל חושים רבים ככל האפשר. ובכך אני מתחברת שוב לטכנולוגיה המאפשרת לפנות לייצוגים רבים, התורמים לתהליך ההבנה וכתוצאה מכך גם לזכירה טובה יותר.
המחשה של תהליך הזכירה
איך נשפר זיכרון? ע"י קטלוג לקטגוריות, בניית רצף של סמנים. יצירת מארג של אסוציאציות וקשרים המחבר בין הידע הישן לחדש. כל אילו אמורים לעזור ללומד, לשלוף מהזיכרון לטווח ארוך את החומר המאוחסן בו.
אני סבורה שעל כל מורה לדעת איך פועל הזכרון, וכיצד מתרחשת למידה. כי אי אפשר להפריד בין למידה לזכירה -ללא זכירה לא תתבצע למידה. תאוריות למידה רבות ושונות נבנו במשך השנים, היו שהדגישו את מרכזיות המורה בתהליך(אוזובל), היו שהדגישו את מרכזיות הגילוי העצמי של התלמיד(ברונר)כשהמורה רק מסייע. אך מכולם עולה חשיבותו ומרכזיותו של תהליך ההבנה כי ללא הבנה לא תתקיים זכירה ולצערי לא תתקיים למידה.
אפתח פוסט זה במעט מידע מקדים.
מערכת עיבוד המידע כוללת שלושה סוגים של זכרון: זיכרון חישתי (סנסורי) זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך.
כל מידע שאנו חשופים אליו נקלט ע"י חושינו ומשם הוא נכנס לזיכרון החישתי שמשמר אותו לזמן קצר ביותר. ליתר דיוק לחצי שנייה בערך, וזאת כדי שנוכל להפנות קשב לגרויים הרלוונטים לנו ולנפות את היתר. תהלכי הקשב מסננים רק חלק קטן מהגרויים, שהיינו חשופים אליהם. מרבית הגירויים, שאינם רלוונטים לנו נפלטים ממערכת עיבוד המידע. הגירויים הרלוונטים עוברים עיבוד ראשוני ונכנסים למערכת הזיכרון לטווח קצר.
האם ידעתם שמערכת הזיכרון לטווח קצר משמרת בין 5-9 פריטים לחצי דקה? רק חלק מהגירויים אלה שעוברים עיבוד מעמיק יותר עוברים למערכת לטווח ארוך. השאר נפלטים ממנו. בזכרון לטווח ארוך מאוחסנת משמעותו העיקרית של האירוע ולא פרטיו המדויקים וזאת בניגוד לזיכרון לטווח קצר, המאחסן מעט מידע אך במדוייק.
לסיכום רק חלק קטן מהמידע שהיינו חשופים אליו מגיע לזיכרון לטווח ארוך - וזהו אותו מידע שיש לו רלבנטיות ומשמעות עבורנו. ידיעת עובדות אילו ע"י המורים חשובה ביותר. כי יש בהן כדי ליעל את תהליך הלמידה.
מה קורה בתהליך למידה? לשם הבהרה אדגים את פעולתה של מערכת הזיכרון על שלושת מאגריה. בכיתה, המורה שואלת שאלה אשר נקלטת ע"י חוש השמיעה ונכנסת לזיכרון החישתי. שם נשארות למשך זמן קצר ביותר המילים המדויקות שהמורה הגתה. הקשב של התלמיד מופנה אליהן והוא מעבד אותן עיבוד ראשוני המאפשר למילים להיכנס לזיכרון לטווח קצר.חשוב לכל מורה לדעת, כי אם בשלב זה תוסח דעתו של התלמיד הוא לא יעבד את המילים באופן משמעותי-הן יעלמו ממערכת הזיכרון והתלמיד לא ידע כלל, מה נשאל. יתכן שהוא יזכור מילה אחת או שתיים. בואו נניח לצורך הבנת המשך התהליך המאפשר למידה וזכירה, שהתלמיד מצליח להתעלם מגירויים מפריעים ולמקד את הקשב שלו בשאלת המורה. הוא מנסה להבין אותה באמצעות הידע שיש לו בשפה העברית והידע שיש לו בנושא עליו נשאל. כתוצאה מכך השאלה מקבלת משמעות והיא עצמה נכנסת לזיכרון לטווח ארוך. רק כעת כשהשאלה הובנה והיא מאוחסנת בזיכרון לטווח ארוך, התלמיד יכול להפסיק להפנות אליה את הקשב ולחשוב על התשובה. הוא שולף מ"מגירות" הזיכרון לטווח ארוך ידע רלוונטי. כמובן שלכאן נכנסים תהליכי חשיבה בהן מופעלות אסטרטגיות חשיבה שונות שגם הן אגורות בזיכרון לטווח ארוך. לבסוף מופעלים תהליכי קבלת החלטה ביחס לתשובה המתאימה. בשלב זה התלמיד מנסח במוחו את המילים שיבטאו את הרעיון שהגה. המשפט שהוא מתכנן עובר לזיכרון לטווח קצר, כי כעת יש חשיבות למילים המדויקות של המסר ולא רק למשמעותו. זכירת המילים המדויקות המרכיבות את המשפט הכרחית כדי שהתלמיד יוכל לדעת מה הוא כבר אמר ומה נותר לו עוד לומר. כך לגבי שאר המשפטים. בהמשך, המשפט שכבר הגה נעלם מהזיכרון לטווח קצר כדי לפנות מקום למשפט חדש, אולם הוא לא נעלם לגמרי ממערכת הזיכרון. הוא נכנס לזיכרון לטווח ארוך ע"י הצפנה ובהמשך התלמיד יזכור את הרעיון שהביע אך לא את המילים המדוייקות שביטא. כולנו יודעים שכאשר משננים חומר מבלי להבינו הוא נשכח במהרה. אך כאשר מתאמצים לרדת לעומקו ולהבינו זוכרים אותו טוב יותר. ככל שחומר נקלט בייצוגים שונים (חזותי, שמעתי, ארטיקולרי וכו') ככל שההצפנה נעשתה באמצעות יצוגים רבים יותר ומתקשר לאסוציאציות רבות יותר - זוכרים טוב יותר.לכן כדי שלמידה תיהיה יעילה יש להפעיל את התלמיד, להובילו, לכוונו ולהדריכו על מנת שיגיע למסקנות ולתובנות לאחר גילוי וחקירה. יש להרבות בפנייה אל חושים רבים ככל האפשר. ובכך אני מתחברת שוב לטכנולוגיה המאפשרת לפנות לייצוגים רבים, התורמים לתהליך ההבנה וכתוצאה מכך גם לזכירה טובה יותר.
המחשה של תהליך הזכירה
איך נשפר זיכרון? ע"י קטלוג לקטגוריות, בניית רצף של סמנים. יצירת מארג של אסוציאציות וקשרים המחבר בין הידע הישן לחדש. כל אילו אמורים לעזור ללומד, לשלוף מהזיכרון לטווח ארוך את החומר המאוחסן בו.
אני סבורה שעל כל מורה לדעת איך פועל הזכרון, וכיצד מתרחשת למידה. כי אי אפשר להפריד בין למידה לזכירה -ללא זכירה לא תתבצע למידה. תאוריות למידה רבות ושונות נבנו במשך השנים, היו שהדגישו את מרכזיות המורה בתהליך(אוזובל), היו שהדגישו את מרכזיות הגילוי העצמי של התלמיד(ברונר)כשהמורה רק מסייע. אך מכולם עולה חשיבותו ומרכזיותו של תהליך ההבנה כי ללא הבנה לא תתקיים זכירה ולצערי לא תתקיים למידה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
