ב"נעלי קולומבוס" - חוויה של סביבת למידה דגיטלית.

בשעור של ד"ר אלון הסגל הצגנו חברותיי: חנה, לי, מיכל ואנוכי אפיון של סביבת למידה דגיטלית. הסביבה יצרה הדמיה של מציאות מדומה המציגה את מסעו של קולומבוס לגילוי אמריקה. מטרת הפעילות שלנו היתה שהתלמיד יחווה, ב"נעלי קולומבוס" את מסעו, ילמד תוך כדי כך על התקופה ומאפייניה, יתמודד עם פתרון בעיות ויעבוד בשיתוף עם חבריו על מנת לפותרן.

חזרנו בזמן אל המאה ה-15 .ליתר דיוק אוגוסט 1498 . קולומבוס, לאחר מאמצי שכנוע רבים קיבל מהמלך פרדיננד והמלכה איזבלה מלכי ספרד, כתב מינוי בו הם נתנו הסכמתם לממן לו מסע של שלוש ספינות כשעל סיפונו כ- 90 אנשי צוות כדי לגלות דרך קצרה יותר למזרח האקזוטי. התלמיד המגלם את דמותו של קולומבוס חווה במסעו דילמות, חוויות קוליות וויזואליות. הסטואציה מתרחשת על פני מפת העולם, בין ספרד למרכז אמריקה כשהמצלמה משוטטת בזום אוט על האזור הגאוגרפי ובזום אין, על ההתרחשות בתחנה ספציפית. בכל תחנה הוצגה בפני התלמיד דילמה מחשבתית, או דילמה מוסרית ועליו להחליט כיצד לפעול. אם ענה נכון הוא מתוגמל ע"י מעבר לתחנה הבאה , לא הצליח הוא חוזר לתחנה הקודמת. דוגמה לדילמה שהוצגה - באילו אמצעים ניתן היה לשמר מזון לאורך זמן? (להזכירכם, בתקופה זו לא הומצאו עדיין אמצעי קירור) בכדי לענות על דילמה זו עמדו בפני המשחק צרור עצות המקשרות אותו למקורות מידע ואפשרות להיוועץ בחבריו ע"י שימוש בצ'אט כתוב, או קולי.

תכנון סביבת למידה חוויתית זו מאפשרת לי לסקור בהרחבה את יתרונותיה של סביבה מתוקשבת.

ובכן זוהי סביבה למידה המאפשרת ללומד להשתמש בעושר רב של חושים. ובכך היא עונה לשונות בין הלומדים. היא דינמית מוחשית, מתפתחת ומשתנה. הסביבה מספקת מצבים לניסוי וטעיה, מאפשרת למידה רב תחומית, כמו: גאוגרפיה, הסטוריה, ניווט ימי, אסטרונמיה. היא מאפשרת חזרה בזמן ושיחזור חוויה שהתרחשה בעבר שוב ושוב. היא מעודדת אינטראקציה, שיתופיות, עבודת צוות, פתרון בעיות משותף, ויצירת תובנות משותפות- מה שמוגדר כ"חכמת ההמון". אכן, אין לי ספק שלסביבה דגיטלית הרבה מאוד יתרונות על פני למידה מסורתית. ניצול נכון שלה מאפשר אינטראקציה בין לומדים,שהיא כשלעצמה חשובה ביותר( עלינו לזכור שלעיתים הדינמיקה בין האנשים חשובה לא פחות מאשר המטרה שלשמה הם התכנסו). היא תורמת להבניית ידע, ללמידת חקר וגילוי, חוויתית וסוחפת.

מחשבים בכיתה... אך היכן המורה?

בשני העשורים האחרונים נעשו רפורמות רבות התחום התיקשוב בחינוך ובצדק, כי טכנולוגיות המידע והתקשורת שינוי את פני החברה ותרבותה. בית הספר שעיקר תפקידו להכין את הלומדים להשתלב ולחיות כראוי בעולם עתיר טכנולוגיות מידע ותקשורת , צריך להתאים את מטרותיו והתנהלותו לעולם זה.
מדוע הרפורמות הרבות בתחום התיקשוב אינן מצליחות לגשר על הפער בין מערכות החינוך לבין המבנה והתרבות של החברות שבתוכן הן פועלות?

פוסט זה, שהושפע מאוד ממאמרו של ד"ר עוזי מלמד (המנהל האקדמי של התוכנית הלאומית לתקשוב בחינוך).ופורסם בהד החינוך דצמבר 2010, יבחן מספר חסמים עיקריים העומדים בפני המורה המבקש לשלב תיקשוב בהוראתו. אחד החסמים לדעתו של ד"ר מלמד ואני מסכימה עימו, הוא העדר שליטה בטכנולוגיות תקשוב מתקדמות - כדי לשלב את כלי התיקשוב בהוראה ובלמידה שליטת המורה בכלים אילו חייבת להיות רחבה הרבה יותר מאשר שימוש במעבד תמלילים ובגליון האלקטרוני. כדי להפעיל למידה שיתופית על המורה להכיר כלים לשיתוף מידע ומסמכים ולדעת לנהל קבוצות ברשתות חברתיות. כדי לפתח חשיבה אנליטית עליו להכיר תוכנות של מיפוי מושגים ומפות חשיבה. כדי להנחות את תלמידיו בתהליכים של למידה אוטונומית עליו להכיר מערכות לניהול למידה. כדי להדריך את תלמידיו בלמידת חקר עליו להכיר כלי חיפוש מתקדמים, כילים לארגון ולעיבוד מידע. משחקים אסטרטגיים, עולמות וירטואלים. רוב כלי התקשוב המתפתחים לא נוצרו לצרכים חינוכיים אבל דווקא בהם טמון פוטנציאל חינוכי אדיר. מעט הכילים המתוקשבים שנועדו לחינוך כמו מצגות, לוח אינטראקטיבי, עצמי למידה וההוראה מרחוק, מקבעים למעשה את דרכי ההוראה הפרונטלית המבוססת על העברה חד סיטרית של מידע מובנה ומאורגן מראש ממקור חיצוני(לרוב המורה) לתלמידים. לעומת זאת מנועי חיפוש משוכללים,ספק תוכן מוזמן(RSS) ויקי, רשתות חברתיות, משחקים, עולמות וירטואליים, כל אלו יכולים לשמש ללמידה אוטונומית, ללמידה שיתופית, ללמידת חקר, להתנסויות חווייתיות, לפתרון דילמות ולאסטרטגיות הוראה אחרות, שמשנות את פני ההוראה ומפתחות בתלמיד כישורי חשיבה, המצאה, יוזמה, קריאה בקורתית, שיתוף, הצגת טיעונים מבוססים החורגים הרבה מעבר ליכולת השינון. הדרכים לשלב בתהליכים חינוכיים את כלי התקשוב שלא נוצרו לצרכים חינוכיים אינן מובנות מאליהן. מורים צריכים בראש ובראשונה להכירם ולדעת את מגבלותיהם. עליהם לדעת מודלים, או לפתח בעצמם מודלים לשילובם של כילים אילו בתהליכי הלמידה בזמן הנכון, במינון הנכון ובדרכים נכונות.
חסם נוסף הוא מטרות חינוכיות חדשות - בעולם שבו הידע זמין לכול, מטרת החינוך חייבת לחרוג מהספקת גופי ידע לתלמידים ולכלול יעדים חדשים. כיום יש לסייע לתלמידים להשיג בכוחות עצמם מידע רלוונטי, כדי לפתור בעיה מטרידה. הם צריכים ללמוד לבקר את המידע, לארגן אותו, להסיק מסקנות ,להציגן בצורה ברורה, מבוססת ומשכנעת. עליהם לדעת לעבוד בצוות, הם זקוקים למיומנויות חשיבה. האם מורים מסוגלים לתרגם את מיומנויות המאה ה-21 לשיטות הוראה חדשות הנחוצות?
כדי שמורים יאמצו פדגוגיות אלו עליהם להבין את מיומנויות המאה ה-21, ולהכיר מודלים לדידקטיקות המפתחות אותן. לצערנו, רוב המורים אינם נחשפים למודלים אילו. גם סטודנטים להוראה באוניברסיטאות ובמכללות אינם מתנסים בפדגוגיה מתאימה לכך. רוב המרצים מקנים את תורתם הסדורה "מן הקתדרה"...הוראתם פרונטלית לעיתים בשילוב מצגת והתלמידים קשובים למוצא פיהם. לכן, מהיכן ילמדו הסטודנטים משהו אחר?..
חסם אחר- מדיניות ומציאות-איך מתמודדים עם פער הקיים בין קווי המדיניות והיעדים הכללים של החינוך לבין יעדי התקשוב? היעד השולט במדיניות החינוך הוא שיפור השגים לימודיים ולא בזה כוחו של המחשב. מורה אינו יכול לעורר סקרנות אצל תלמידים במה שנוגע לעולמם כשהוא חייב להצמד לתוכנית לימודים חצובה בסלע. מורה כמעט לא יכול לעסוק בתכנים רלוונטים למציאות משתנה כאשר התכנים שעליו ללמד קבועים מראש וקשוחים. המורה לא ימצא זמן לעסוק בדילמות אם בסופו של דבר תלמידיו נבחנים על כמות המידע שצברו בנושא מוכתב מראש.

לסיכום, מורים הרוצים להתמודד עם האתגר ולאמץ את אמצעי התקשוב נדרשים למאמץ לא מבוטל. עליהם להשקיע זמן רב בלימוד בלתי פוסק של טכנולוגיות תקשוב המתחדשות תדיר. כלומר להיות מעודכנים בחידושים הטכנולוגיים. הם צריכים לדעת, להבין ולהפנים את היעדים החדשים של החינוך במאה ה- 21. הם צריכים להכיר ולפעמים לפתח בעצמם, אסטרטגיות הוראה חדשות. להכיר את סביבות הלמידה הקיימות על מעלותיהן וחסרונותיהן.לפתח סביבות למידה חדשות המתאימות לצרכיהן. עליהם להשקיע משאבים אדירים של זמן, מחשבה,עבודת צוות כדי להכין את החומרים הדידקטיים הנחוצים. האם בתנאים הנוכחיים אפשר לעמוד בכך???

נקודה חשובה נוספת היא, כשהמחשב משמש כלי לפעילות לימודית משמעותית, התקשורת בין השותפים בתהליך הלמידה צריכה להיות מהירה ומידית. המורה צריך להיות מעורב בדיונים המתנהלים ברשת. עליו להיות זמין להשיב לשאלות התלמידים, לוודא שהאתר הלימודי יהיה פעיל ועשיר, להכין דלמות רלוונטיות, בעיות שיהוו כוח מניע ללמידה עצמית ושיתופית. כל זה דורש כמובן שעות של השקעה מחוץ לשעות עבודתו. שעות ,שכיום אינן מתוגמלות כלל!!!
אני חוזרת ומדגישה תפקידו של המורה במהפכה זו קריטי. רק באמצעות חריצותו, נחישותו, פתיחותו לחידושים ונכונותו להשקיע זמן ומשאבים, נוכל לעבור את המהפכה בהצלחה.לכן יש להשקיע במורים ולא לצאת מתוך הנחה שגויה, שהוא יעשה זאת בעצמו, ללא תגמול מתאים ועל חשבון זמנו הפרטי.

הפייסבוק

עד כמה הפייסבוק מסוכן?

אני כותבת פוסט זה בעקבות התאבדותו של נער צעיר כתוצאה מחרם, השפלות והתעללויות של בני כיתתו כלפיו, בפייסבוק ובעקבות אונס של נערה צעירה ע"י בת 12 ע"י חבורת צעירים ובגיר אותם הכירה באמצעות הפייסבוק. נכון לרשת חברתית כוח רב, התפוצה שלה אדירה, הדברים נכתבים על הקיר ומשמשים תיעוד רשום שאי אפשר לברוח ממנו.

אבל אין צורך להאשים בכך את הרשת החברתית, לא היא גרמה לתופעה. היא אולי עודדה פעם נוספת את הציבור הרחב, הורים, מחנכים וילדים לשוחח ולדון בנושא.ולהעלות אותו למודעות. שהרי חרם, התעללות והשפלה קימים גם בין ילדים בעולם המציאותי. לעיתים, בעולם המציאותי קל למורים להורים, או לכל מבוגר אחראי לגלות זאת, לטפל, לעזור ,לשוחח, להעניש. אך גם בעולם המציאותי, יתכן שהתנהגויות אילו נעשות בסתר בקשר של שתיקה שגם אותם קשה לגלות. אני מסכימה שברשת חברתית קל יותר להעצים את התופעה והיא עלולה לגדול ולהתפוח לממדים מפלצתיים וזוהי הסכנה. לכן אין לי ספק בכך, שעל ההורים בראש ובראשונה לפתח החל מגיל צעיר מערכת אימון ופתיחות עם ילדיהם שתאפשר תקשורת אמיתית וגלויה על דברים כואבים. אנחנו יודעים שבגיל ההתבגרות כוחה של קבוצת השווים חזק יותר מהשפעת ההורים ושם בדיוק הסכנה. לכן על ההורים למצוא דרכים יצירתיות כדי לדעת מה עובר על ילדיהם, מה הם עושים ברשת, אם מי הם משוחחים. כל הורה מחוייב ללמד את ילדיו על סכנותיה של הרשת. להלן מספר סרטונים בנושא
http://www.safe.org.il/content/view/92/62

עלינו לזכור שיחסית הפייסבוק היא תופעה חדשה בעולמנו ואנו צריכים ללמוד להתמודד איתה עם סכנותיה ועם נפלאותיה וכפי שמחנכים ומלמדים ילדים איך לחצות כביש בבטחה, איך להתנהג בנושאים אחרים -גם נושא זה מחייב לימוד.

פנסים להוראה

שיטוט באינטרנט חשף בפני סרטון מעניין, שמאוד התחברתי אליו. הסרטון הוא של חברת TED החושפת ונותנת ביטוי לחדשות .
הסרטון דיבר על יצירתיות כאבי כל פיתוח וחדשנות. הוא דיבר על הקשר בין יצירתיות לטעויות והדגיש עובדה מעניינת, שבמקום שבו מתיחסים לטעויות בנוקשות תלמידים ואחר כך בוגרים, אינם מעיזים לנסות משהו אחר מחשש לטעות ולתגובה קשה של המערכת בעקבותיה. ואילו במקום בו מתיחסים לטעויות בסלחנות ילדים / בוגרים יעיזו לנסות, ליזום, ליצור, לא ללכת בתלם, וכך יהיה סיכוי לפיתוח משהו אחר. האמירה שמטעויות לומדים מתעצמת יותר ויותר.

הסרטון מדגיש את חשיבותה של היצירתיות כמנוף להתפתחות. ואני שואלת האם מערכת החינוך מדכאת את היצירתיות? אני סבורה שכן. בדיקה קצרה של מספר השעות המוקצות ללימודי מתמטיקה, מדעים ואנגלית לעומת מספר השעות הדל ועיתים כלל לא, שמוקדש לאומנויות שונות, תתן את התשובה המתבקשת. כשאנו כמחנכים וכהורים מדגישים את חשיבות מקצועות הליבה ומאדירים את מקומם של מקצועות הללו. אנו בעצם אומרים לילדים ולהוריהם רק המקצועות הללו חשובים - כל השאר פחות חשוב. לכן מי ירצה ללמוד מה שפחות חשוב???

אני מתחברת לאמירתו של סר רובינזון שיצירתיות חשובה כמו ידיעת קרוא וכתוב לכן אנו כאנשי חינוך צריכים לתת גם לה מקום של כבוד, לחשוף אליה, לעזור לתלמיד לזהות תחומי עניין מגוונים, לעודד תלמיד ליצור ולשלב מיומנויות של פיתוח יצירתיות בכל נושא נלמד. בכך נאפשר לכל לומד ללמוד גם את מה שהוא מתחבר אליו באופן טבעי. אני מאמינה שניתן לפתח חשיבה יצירתית גם במקצועות הראליים. כי מהי בעצם חשיבה יצירתית? אירגון מחדש, עיצוב ופיתוח מקורי של רעיונות.דרכים חדשות להתבוננות בדברים. מציאת קשר בין רעיונות אשר קודם לכך לא היה קשר בניהם.

האם הוראה טובה ניתנת ללמידה?

מאמר שפורסם לראשונה ב"ניו יורק טיימס" במרץ 2010 עורר את התעניינותי וסקרנותי. במאמר טענו שני חוקרים אמריקאים, דאב למוב ודבורה לוונברג בול, שהוראה טובה עשויה משיטות חכמות ולכן אפשר להכשיר אליה. המאמר מדגיש את השפעתו המכרעת של המורה ואיכות ההוראה שלו על למידת תלמידים. המחקר מראה שלמורה יש אפקט עצום ומכריע על למידת התלמידים הרבה מעבר לאפקט של כל גורם אחר שבשליטת בית הספר.
אם כן, מהם אותם רכיבי קסם של הוראה טובה וכיצד מכשירים אליה? למוב התמודד עם בעיה זו בדרך מעניינת הוא אסף במשך חמש שנים את המורים הטובים ברחבי ארה"ב כפי שהם מוגדרים(לפחות חלקית) על פי הציונים של תלמידיהם במבחנים הסטנדרטים ולמד מהם. לדוגמה, אם בית ספר מסויים קיבל ציונים גבוהים בלשון בכיתה ו' הוא בחן את המורים שתרמו לכך, ע"י ביקור בשעורים של אותם מורים עם צלם מקצועי וצילום שעוריהם. במהלך ניתוח הצילומים הגיע למוב לממצא מרכזי וחשוב: שתלמידים אינם מסוגלים ללמוד אלא אם כן המורה מצליח לעורר את תשומת ליבם, לעניין אותם, לרכזם ולהביאם לבצע את ההוראות שלו. למוב גילה, שהתכונה החיונית של הבאת התלמידים לריכוז היא מיומנות של המורה. זוהי מיומנות שאפשר להתאמן עליה ולרכוש אותה. עוד גילו החוקרים שידע של תחום תוכן מסויים אינו מספיק להוראה יעילה שלו, הכרחי גם ידע פדגוגי של איך ללמד את אותו נושא. המחקר הראה בודאות שמורים מעולים אינם נולדים כאילו אלא נעשים כאילו, ושאפשר ללמוד איך להתפתח להיות מורה מעולה.
פרופ' נירה חטיבה ראש המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת ת"א לקחה מאמר זה המבוסס על מחקם של לומב ובול והציעה איך להקנות מיומנויות של הוראה טובה באמצעות מספר מרכיבי ידע.
1. ידע תחום התוכן- ידע של נושאים שהמורה מלמד ושל התחום (דיסיפלינה שלהם)
2.ידע פדגוגי כללי- ידע של הליכים ושיטות כלליות של הוראה הניתנים ליישום בכל תחומי הידע.
3.ידע פדגוגי שח תחום התוכן- ידע של הליכים ושיטות הוראה של תחום ידע מסויים
4. ידע תוכנית הלימודים- הכרת מגוון חלופות אפשריות בהוראת נושא מסויים, הכרת מיגוון חומרי למידה ודרכי השימוש בהם והכרת הנושאים שהתלמידים למדו או לומדים באותו זמן במקצועות אחרים הרלוונטיים לנושא הנלמד. ידע זה מאפשר למורים לבחור את חומרי הלמידה המתאימים לתלמידים שלהם. ומאפשר לתלמידים לבצע העברה שהיא כה חיוני בתהליכי למידה.
5.ידע הלמידה והלומדים- ידע של תאוריות למידה, הנעה ,חשיבה והתפתחות, ידע של השונות בין התלמידים על רקע חברתי- כלכלי, תרבותי,עדתי מגדרי ויכולות למידה. ידע על לקויות למידה וצרכים מיוחדים של התלמידים.
6.ידע של מטרות וערכים של החינוך וההוראה- כפי שעוצבו וניסחו מתכנני תכנית הלימודים.
ולטענתי אין לי ספק שעל מורה לדעת את אותם מרכיבי ידע כפי שהוגדרו. אך אין בכך די, עלינו לזכור שמיומנויות ושיטות הוראה שמצליחות במקום אחד עם תלמידים מסוימים לא בהכרח מצליחות במקום אחר עם תלמידים אחרים. ולראיה אביא דוגמא אישית. אני מלמדת אותו נושא בשלוש כיתות מקבילות באותה שכבת גיל. משמע אותה מורה, אותו תוכן, אך הרכב כיתה שונה. נתון חשוב זה משנה לא אחת את כל התמונה. הוא מחייב אותי,לא אחת, ללמד אחרת. לכן מורים שנוהגים על פי דפוסי הוראה מקובלים עלולים להיכשל, ואילו מורים ש"סוטים" מדפוסי הוראה מקובלים עשויים להצליח. לאור נסיוני העשיר בהוראה אני יכולה לומר, שהכרותי המעמיקה עם תלמידיי על תחומי העניין שלהם, כלומר בניית מערכת קשרים של הערכה הדדית, אימון ובטחון בין מורה לתלמיד עוזרים מאוד, הן למורה והן לתלמיד בתהליכי הוראה ולמידה אפקטיביים.

בעולמי המקצועי- משולחן עבודתי

ובכן, הפעם בחרתי לספר על תהליך למידה לו היו שותפים תלמידי כיתה ה' בנושא קשר בין תאריכים לארועים הסטוריים. בכל חודש אני נוהגת להציג בפני תלמידי את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו באותו חודש. היום לפני...כך קרויה הפינה.

החודשים נובמבר ודצמבר ספקו בידי שפע של רעיונות בנושאים היסטוריים, שהתרחשו בעבר וקידמו אותנו לקראת הקמת מדינה ובנייתה של חברה צודקת.
הארועיים שזימנו לי חודשים אילו הם: 15 שנים לרצח רבין, 93 שנים להצהרת בלפור, 37 שנים לפטירתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל- דוד בן גוריון. וציון-כ"ט בנובמבר- יום ההחלטה באו"ם על חלוקת הארץ בין אוכלוסיה יהודית לערבית.

כדי לקרב את תלמידי להכרת ההיסטוריה שלנו כעם, אני סבורה ומאמינה שחשוב להקנות להם וללמדם כבר בגלאים הצעירים למען יכירו,ידעו, יפנימו ויבינו כי ההמצאות שלנו בארצינו אינה דבר מובן מאליו, המדינה לא ניתנה לנו על מגש של כסף והדור שלהם, בדיוק כמו קודמיו, מחוייב לשמור ולהגן עליה. עד כאן הרציונאל ...האם תתפלאו שאספר שאין כמו הטכנולוגיה המאפשרת נגיעה בהסטוריה בדרכים מוחשיות, מקרבות ומעניינות? כדי להכנס לתקופה ולהבין מה חשבו האנשים באותם רגעים היסטוריים... צפינו בסרטונים, האזנו להקלטות, ראינו וניתחנו תמונות ומפות, ביצענו משחקי תפקידים,כל תלמיד בחר לעצמו דמות ואותה שיחק. בסופו של תהליך התבקש כל תלמיד או כל קבוצה, להציג את ממצאיה וידיעותיה. בחרתי לשתף בפוסט זה דווקא בדרך פשוטה ביותר, שעוררה הרבה עניין אצל תלמידי כיתה ה'. בחרתי באחת העבודות שהוכנה ע"י תלמידה בשם נטליה, אשר בחרה להציג את ידיעותיה בדרך של חידון רב ברירה, שנבנה בפאור פוינט והוא מספק משוב מיידי לכל תלמיד שמשתמש בו. העבודה נבחרה בשל העובדה שישומה פשוט לביצוע וניתן לשימוש כחזרה, או כפתיח בכל תחום תוכן. ובשל העובדה שמהלך הצגתה מחייב מהצופים להיות אקטיביים.

החידון של נטליה

האם חינוך הוא מדע?

ד"ר יפה בן עמי הציגה טיעון מעניין מאוד: החינוך הוא מדע !!! האומנם???
משחר ההיסטוריה שאף האדם להסביר את העולם. קרי לנסח בעזרת חוקים ותקנות את אשר חווה ובעזרתם להבין ולהסביר את המתרחש סביב ולחזות את הנולד ולשלוט בעתידו.

ובכן מהו מדע? עיון קצר בויקיפדיה הציג את ההגדרה הבאה - מדע, היא שיטה לאיסוף ידע אודות העולם באמצעות תצפית, ניסוי והסקה שיטתיים ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי. המדע הוא תהליך מתחדש ומתפתח תדיר ועל כל דור של מדענים לאשר את הידע הנצבר עד אליהם. מסיבה זו ידע שאין מטילים בו ספק ושאינו מתחדש עלול לאבד את תוקפו המדעי ואף להפוך לאמונה טפלה.

אנה פיאנקה הגדירה זאת יפה ואני מצטטת:"כפי שבתים עשויים לבנים כך עשוי המדע מעובדות. אבל ערימת אבנים אינה בית וערימת עובדות אינה מדע".

כדי לאמת את הטענה שחינוך הוא מדע, ניסינו לבדוק אילו מרכיבים אוניברסליים שניתנים למדידה ולביסוס מאפיינים חינוך? האם יש מגמות ,תפיסות עולם ואנשי מחקר שהשפיעו על החינוך? האם בכל העולם המערבי יוצגו וילמדו אותן תפיסות עולם ואותן תאוריות של גדולי הפלוסופים, המחנכים, והפסכולוגים?

אני אתחיל את סקירתי בפילוסוף היווני סוקרטס (399-469 לפנה"ס)שעיצב את דיוקן המורה המיילד. מורה המניח כי הידע קיים אצל כל תלמיד ועל המורה לסייע לו ללדת אותו באמצעות דיאלוג. אף מרטין בובר (1878-1965) דיבר על חשיבות הדיאלוג, שמטרתו לכוון את התלמיד לחקירה ממושכת.קולברג דיבר על המורה המוסרי החינוך המוסרי קידם את הלומד משלב נמוך לגבוה יותר בסולם ההתפתחות הקוגנטיבית אתית באמצעות הטלתם לדילמות מוסריות מטרידות. קארל רוג'רס(1902 - 1987) האמריקני, טען שיש לאפשר לתלמיד חופש ללמוד ולהתנסות בלמידה כתהליך קיומי של התמודדות אישית עם שאלות קיומיות. העמדת הילד במרכז אפיינה את תורתו של יאנוש קורצ'ק (1878-1942).

בדיקה קצרה של תאוריות חינוכיות מציגה ממצאים מעניינים. היא מראה שכל פלוסוף, הוגה דעות, מחנך או חוקר, ניסו לעצב ולחנך, כמובן לפי אמונתם, את אופיו של הלומד, לדמות האדם שנראתה אידיאלית. ריבוי התאוריות, למרות היותן אוניברסליות, וריבוי המחקרים שנעשו בנושאי חינוך מובילה אותי למחשבה שחינוך אינו מדע. הוא אוסף של תאוריות חולפות ומשתנות תלויות אדיאולוגיה ותרבות. תאוריות אילו אינן מצליחות בעקביות לחזור ולהוכיח את מה שהן היו אמורות להוכיח. וזאת בשל העובדה, שאנו עוסקים באנשים שכל אחד הוא עולם ומלואו. בעל סגנון למידה שונה, אשיות שונה, דרך מחשבה, פענוח והבנה שונים. לכן מה שמתאים לאחד אנו בהכרח מתאים גם לאחר. כשתאוריה אינה עובדת חוזרים לשולחן העבודה וכותבים אחרת חדשה - מודל הוא טוב, כל עוד הוא עובד. וכשדרך חנוכית אינה עובדת... מחפשים ומנסים אחרת. ריבוי התאוריות, ניסוי וטעייה לגבי המטרות והדרך, מציג את המורכבות והבעיתיות בתהליך החינוכי, בעולם כולו ובארצנו שלנו.