מהי הדרך החינוכית הנכונה?...שאלת מיליון הדולר!!!

השבוע קראתי את מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי על "מערכת החינוך בישראל".

המאמר סוקר ברהיטות רבה את השינויים במגמות החינוך כפי שנקבעו ע"י קובעי המדיניות. הוא מציג תפיסות חינוכיות שונות מאז קום המדינה ועד ימינו אילו... והשלכותיהם על החינוך. אין לי ספק שהוא מציג תמונה כוללת מאוד, המושפעת מתהליכים המתרחשים בארץ ובעולם כולו.

ובכן מהן אותן תפיסות פדגוגיות עליהן מדבר המאמר? תפיסת הסטנדרטים - מדברת על הצורך בסטנדרטים אחידים, אותם ידע כל בוגר מערכת החינוך, עליהם הוא יבחן, ומידת הצלחתו בבחינות תקבע את ציוניו ואת המשך לימודיו. מצד אחד זה נהדר, כל איש חינוך ידע לאן עליו לכוון את תלמידיו וכל תלמיד ידע מה נדרש ממנו. אך מה יעשו החלשים שבנינו, אילו שאינם יכולים לעמוד בסטנדרטים הללו? הם ילמדו בבתי ספר המתאימים ליכולותיהם. זהו פתרון נהדר, הרי לא כולם אמורים ללמוד באוניברסטאות...

התפיסה האחרת שהונהגה בארץ, היתה תפיסת "הילד במרכז". על הילד לחוות הצלחות, התלמיד המתקשה יקבל התאמות הכוללות הפחתה בכמות החומר, ילמד יחידה מצומצמת ובלבד שילמד. זכויות הילד נתפסו ע"י התלמיד והוריו כאסור מוחלט של כל ענישה, גערה, התוצאה, הכל מותר... הרבה מאוד תלמידים הבינו שאין מה להתאמץ יתר על המידה, תמיד אפשר לבקש ולקבל הקלות. תפיסה פדגוגית זו גרמה להתערבות מוחלטת של ההורים במערכת החינוך ופתחה פתח להתנהגויות חצופות ביותר כלפי מורים ורמיסת כבודם. מעמד המורה הלך ונשחק. תוצאה: ישראל דורגה במקום נמוך במבחנים הבינלאומיים.


כאשת חינוך המתמודדת יום יום עם בעיות אילו, אני יודעת בוודאות כי זו לא הדרך. אך מהי ,בכל זאת, הדרך הנכונה...זוהי שאלת מיליון הדולר. יתכן שהפתרון נמצא באקדמיה, בהעשרת מורים ...אך לא רק בכך, אני חושבת שעל מערכת החינוך להציב סטנדרטים אחידים במקצועות הליבה, להבין שזמנים השתנו ולשלב טכנולוגיות חדשניות בהוראה ובלמידה. שילוב מקצועי ונכון יניב תוצאות רצויות. יצור עניין ומוטיבציה גם בקרב אילו שלא אוהבים ללמוד. השילוב אינו יכול להיות יוזמה מקומית של המשוגעים לשינוי, אלה תוכנית מובנית מחייבת בכל בתי הספר בארץ. עלינו לזכור כי בחינוך תלוי עתידנו.

קישור למאמרו של פרופ' וולנסקי.

http://http//hl.mla.ac.il/info/Course/201020003204000310103401105_Z12910684864674528.pdf

בזכות הסקרנות שלי...עדכוני RSS

היום למדתי משהו חדש... מהם עידכוני RSS , וכי אפשר לבקש עדכוני RSS למחשב שלי.
ובכן מהם עידכוני RSS?
זוהי אפשרות לקבל מידע לגבי עידכונם של אתרים. כלומר, כל עדכון של אתר תומך טכנולוגיה זו, יעדכן גם אותי
וכל זאת מבלי שאצטרך לגלוש לאתר עצמו ולחפש את העידכון. אין לי ספק, שיש בכך חיסכון אדיר בזמן. והצפת מידע לכל המעונינים בכך.
(RSS (Real Simpel Syndication זהו פורמט של קובץ שיש לו תכונה חשובה המבדילה אותו מהפורמטים האחרים באינטרנט. המידע שבו מסומן כך שהוא יכול להיות מוצג בצורות שונות ע"י כל אתר מתאים. הטכנולוגיה הפשוטה הזו טומנת בחובה אמירה מהפכנית: "למידע באינטרנט אין מקום אחד". אתרים שמפיקים ערוצי RSS אומרים בעצם לעולם: "קחו מפה את המידע שלנו והשתמשו בו כרצונכם".

כדי לקבל הסבר נוסף להלן קישור: http://http//www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3102637,00.html

הגיגים ומחשבות בעקבות תמונה...

לקראת יום השואה הכנתי עם תלמידי מצגת המתעדת "ילדים בשואה".
המצגת הוצגה בכניסה לבית הספר על מסך ענק, כך שכל מי שנכנס לבית הספר נחשף אליה. היא כמובן עוררה תגובות רבות, התרגשות והערכה. אחת התמונות, שבחרנו להציג היתה התמונה המפורסמת של הילד המפוחד המניף את ידיו למעלה במעין כניעה, פחד, או אולי השלמה...כשחייל גרמני מכוון ברקע את נישקו. התמונה הפכה לאחד מסמלי השואה.
להפתעתי ביום ששי בערב, בכתבתו של יאיר לפיד, נערך מסע בעקבות אותה תמונה בדיוק. שם הכתבה היה: מיהו הילד שבתמונה? בכתבת תחקיר מרתקת התחקו הכתבים אחר עקבותיהם של שלוש משפחות שחיות כיום מחוץ לפולין וכל אחת מהן טוענת כי "הילד הזה הוא אני". הכתבים הציגו קווי דמיון בין התמונה המפורסמת, לתמונות של הטוענים לכתר, ראיינו את אחת הדמויות שטענה כי התיק, המעיל והכובע הן בוודאות שלה.
באותם רגעים חשתי, כי העשייה שלי בכיתה מתחברת מצויין עם נושאי השיח המוצגים בתקשורת ובמדיה הטלוויזיונית והיתה לי הרגשת נחת וסיפוק. הכתבה לטעמי, היתה מרתקת.לא יכולתי להזמין עיתו מוצלח יותר ... אני מחכה בציפיה רבה לשמוע מה חושבים על כך תלמידי...אני יודעת שיהיו להם תגובות מעניינות...
מיהו אותו ילד? כנראה שלא נדע בוודאות לעולם.
http://http://reshet.ynet.co.il/חדשות/News/Domestic/internal/Article,41294.aspx

ברוכים הבאים לבלוג של גילה.

ובכן סוף סוף פתחתי בלוג משלי.

למען גילוי נאות אומר ולא אבוש, כי לא הייתי מעלה בדעתי לפתוח בלוג משלי אילו לא הייתי מחוייבת לכך במסגרת לימודיי.
הרומן שלי עם בלוגים החל עוד בסמסטר הראשון של לימודיי במרכז ללימודים אקדמיים.
אז, בחרתי להתמודד עם הבלוג ותרומתו היחודית להוראה.
אפילו ניסתי לכתוב יחידת לימוד בתנ"ך שתילמד באמצעות בלוג. זו היתה חוויה מעניינת ויצירתית, במיוחד בשל העובדה שהמשימה היתה תאורטית, ואפשרה לי להפליג בדמיון...
אבל לכתוב בלוג משלי... בו אני מתעדת תהליכים, הרהורים ומחשבות, לא בדיוק מתאים לי...הרי זה כל כך אישי...ופתאום לתת לזה פומביות... עלי זה מאוד מאיים.
בעיקר מעסיקה אותי המחשבה - האם יהיו לי נושאי כתיבה כל שבוע? שאלה שאין לי עליה עדיין תשובה.

בשלב זה, המחשבה על הבלוג מעסיקה אותי מאוד, מעוררת אצלי הרבה שאלות ותהיות, המון התלבטויות. יש לי תחושה, שאני יוצאת למסע ארוך. מקווה שהוא יהיה מעניין, מאתגר ומסקרן.