מיהו מורה מקוון?

עם כניסת הטכנולוגיה לבתי הספר מורים ומנהלים נוטים להתמקד בהיבט הטכנולוגי, כאשר דווקא ההיבט הפדגוגי הוא זה שצריך להוביל.

מחקר חדש של ד"ר אברום רותם ועידית אבני מובילי קורס מנהיגות חינוכית באוניברסיטת חיפה והעוסקים בהכשרה ופיתוח מקצועי של מורים ומנהלים במחוז חיפה. התמקד בהתפתחותם המקצועית והאישית של מורים העוברים להיות "מורים מקוונים".

לדעת החוקרים במעבר להוראה מקוונת יש צורך בשינוי מוחלט של תפיסת ההוראה והלמידה. השינוי צריך להתרחש במערכת החינוך כולה, כולל הנהלת בי"ס וצוות המורים. שינוי שצריך להעשות בתהליך שלם של התפתחות.

ריתק אותי להתחקות אחר שלבי התהליך כפי שמגדירים זאת החוקרים ולהשוות זאת לתהליך המוכר לי בבתי הספר שלי.

ובכן, החוקרים מחלקים את התהליך לחמישה שלבים כאשר במקביל להתפתחותו של המורה, חייב גם בית הספר להשתנות כדי לאפשר למורה להתקדם.

שלב ראשון- הכרות. בשלב זה המורה בגדר "צופה" הוא משתמש לכל היותר במצגות, מסכי מעבד תמלילים וחיפוש מידע באינטרנט. כשכל אלה משמשים לו ולתלמידיו לצרכי תרגול והחשה. התלמידים מצידם מפיקים עבודות באמצעות המחשב. תפקידו של ביה"ס בשלב זה הוא לספק חומרה, לרכוש מחשבים, להתחבר לאינטרנט לספק למורים הכשרה בסיסית במיומנויות מחשב.

לשלב השני קוראים החוקרים "אשליית הידיעה" המאפיין שלב זה, שהמורה שולט באופן חלקי במיומנויות מחשב וסבור בטעות-שהוא יודע לשלבן בהוראה. לכן אין הוא מוצא צורך להתמקצע בתחום. בשלב זה הוא משתמש בהוראתו במצגות, חומרי העשרה מהאינטרנט, לוח אינטראקטיבי. תפקיד בית הספר בשלב זה- לספק למורים הכשרה ממוקדת המיועדת לשינוי התפיסה "ממורה כל יודע ומקור הידע" למורה מקוון, המשלב ידע טכנולוגי בהוראה כאורח חיים.

השלב השלישי מכונה ע"י החוקרים שלב ההתעוררות. בשלב זה המורה מתחיל להבין עד כמה גדול הפוטנציאל בלימוד מתוקשב, אך מבין עד כמה הוא חסר ידע בתחום. הוא מתחיל להשתמש בחומרים מקוונים למחשה ולהדגמה, בסרטונים, בהדמיות, במפות דינמיות. הוא מפעיל את תלמידיו בפעילות מקוונת אחידה. תפקיד בית הספר בשלב זה הוא הקמת פורטל חינוכי בית ספרי. שילוב מחשבים אישיים בלמידה שוטפת, הצטיידות בעמדת מורה מקוון, לוח אינראקטיבי וקישור אלחוטי לרשת.

שלב רביעי - התמודדות, בשלב זה ניתן להבחין אצל המורה פתיחות לשינוי, הוא מכיר בתועלת שבלמידה מקוונת ומתחיל לחפש דרכים ורעיונות לשיפור. הוא מעצב פעילויות מקוונות מורכבות תוך שימת דגש על הפעלת כישורי חשיבה, שימוש במקורות ידע מקוונים ומתן מענה לצרכים האישיים של כל התלמידים ברמת הלמידה ובתיווך כלים מקוונים. כמו - כן הוא מקיים פעילויות שיתופיות לתלמידים שבהן כל תלמיד תורם לידע הקבוצתי. כשהסביבה המקוונת מלווה את התנהלות הלמידה, הפקת התוצר והאינטראקציה.

ומה עושה בית הספר במקביל? מעמיק את תהליך השינוי באמצעות תוכניות עבודה בקרב הסגל ומרחיב את הפורטל הבית ספרי.

שלב חמישי ואחרון- ההבשלה, בשלב זה הלימוד המתוקשב הופך להיות חלק מאורח החיים של המורה. הוא יוזם, מעצב ומממש סטואציות למידה שיתופיות. הפקת תוצרי ידע ופרסומם במיגוון דרכים(טקסטים, סרטונים, כתבות שמע). בשלב זה תפקיד ביה"ס הוא בניית תוכנית בית ספרית משולבת בתקשוב, מיזמים לימודיים שיתופיים ומענה מקצועי זמין למורים.

בפוסט זה תארתי את חשיבות שילוב התפתחות המורים עם התקדמות והערכות בית הספר. אין לי ספק לאור נסיוני ומעקבי אחר בתי ספר שהצליחו בתהליך ואחר כאילו שמדשדשים שנים רבות בשלבי תחילת התהליך, שהערכות בית הספר במקביל להתפתחות המורים היא הכרחית להצלחה השילוב וההטמעה. יש צורך במחויבות משותפת של ביה"ס ושל צוות המורים לתהליך, כשכל אחד תורם את חלקו בעשייה, בחשיבה, בהשתלמות, בתכנון, בתגמול ובתמיכה. התקדמות המורה בלבד בתהליך תיצור אולי יוזמות מקוריות בודדות, שיכולות להצליח נקודתית בלבד, אך לא תסחוף את בית הספר כולו ואת כל צוותו. חלק ממחויבות בית הספר לתהליך תבוא לידי ביטוי, בהקצאת שעות ובמתן תיגמול כספי הולם לצוותים השותפים לתהליך.

מיהו מורה מקוון לפי ד"ר אברום רותם?

http://www.avrumrotem.com/avrum-S/more_mkuvan/

טכנולוגיה ופדגוגיה - רומן קשה

כמורה בכיתה רגילה, אני ניצבת בפני מספר בעיות המקשות ביותר על יעילות תהליך ההוראה. הראשונה שבהם היא שונות בין הלומדים -הכתות הן הטרוגניות. עובדה המקשה מאוד על לימוד כל התלמידים, חומרי לימוד אחידים.
רלוונטיות - הילדים של היום מוקפים בעולם דיגיטלי, וירטואלי, אינטראקטיבי שמרתק ומפעיל אותם. תכני הלימוד והאמצעים הדידקטיים שבאמצעותם הם מתווכים בכיתה, ברוב המקרים אינם כאילו.
מעקב - קשה לעקוב, לתת משוב בונה, לסייע ולקדם את הזקוקים ביותר לקידום, בכיתה המונה כ-35 תלמידים.
מפיאז'ה מוויגוצקי וממשיכיהם למדנו שלמידה משמעותית אינה תוצר של הרצאה שבה המורה מעביר ידע למוח פסיבי של התלמיד, אלא שידע נבנה בתהליך קונסרוקטיביסטי שבו התלמיד פועל מנסה, מסיק מסקנות, ובעיקר חושב.
וכאן לטכנולוגיה תפקיד מרכזי כמסייעת למורה להתגבר על הקשיים הללו?
אולם, ההסטוריה הקצרה של חינוך באמצעות טכנולוגיה, רצופה כוונות טובות ותוצאות מאכזבות. הנסיון הראשון התבצע בארץ, באמצעות מערכת "תואם"- מקבץ שאלות סגורות שהתלמיד קיבל עליהן משוב מידי. הרעיון התבסס על "מכונות למידה".
בשנות השבעים שמונים הגיעו ה"לומדות". תוכנת מחשב המתפקדת כמורה פרטי אוטומטי. שהציגה לתלמיד מידע ושאלה עליו, תוך כדי מתן משוב והנחיה.
גם מערכת "תואם" וגם "הלומדות" הניחו שמחשבים יכולים לשמש, מורה פרטי ושיש להקצות למורה האנושי תפקיד שולי בתהליך החינוכי. עובדה שלא יצרה שיתוף פעולה מצד המורים.
השכלול והנגישות של המחשב האישי והאינטרנט בשנות התשעים החזירו את הטכנולוגיה לחינוך. התפיסה השלטת תמכה בהקמת מרכז מחשבים וחיבור לאינטרנט בכל בית ספר ובהזמנת המורים לעשות בהם שימוש ולפתח תכנים. התפיסה היתה ששילוב מושכל של - מחשבים ומורים עתירי יכולת וזמן פנוי - יעשו את העבודה החינוכית. לצערינו גם הפעם התוצאה הייתה, שהמחשב כמעט לא שולב בהוראה ובלמידה. המורים לא הרימו את הכפפה מסיבות רבות, חוסר מיחשוב, העדר הכשרה פדגוגית וטכנית מתאימה, חוסר שיתוף פעולה של ההנהלה...והרשימה עוד ארוכה מאוד. יתרה מזו, נשמעו אפילו קולות, שקראו למערכת החינוך לוותר אחת ולתמיד על הנסיון לשלבו בעבודה הבית ספרית.

בימינו מתהווה גישה חדשה הנותנת לרומן עתיר האכזבות בין טכנולוגיה לפדגוגיה, בין תקשוב לחינוך, תפנית אופטימית. הגישה חותרת לשלב את המחשב והתכנים הדגיטליים בסביבת הלמידה הבית ספרית שילוב כולל ומשמעותי. התכנים הדגיטלים שנזנחו בעשור הקודם, חוזרים לקדמת הבמה החינוכית, אך הפעם בלי יומרה כמורה פרטי אוטומטי, אלא כאמצעי טכנולוגי אינטראקטיבי המאפשר למורה להניע למידה משמעותית בכיתה.אני חוזרת ומדגישה שהאמצעים המתוכחמים אינם באים להחליף את המורה אלא לסייע בידו. הצירוף של מורה חכם וטכנולוגיה חכמה מייצר כיתות חכמות.
אני מרבה לתהות מה צריכה מערכת החינוך לעשות הפעם אחרת, כדי להצליח?
בראש ובראשונה לספק תשתית טכנולוגית -מחשב אישי לכל תלמיד ולכל מורה ותשתית תקשורת מתאימה בבית הספר.
תכנים אינטראקטיביים- תכנים המבוססים על פדגוגיה מקדמת למידה משמעותית ומפתחת הבנה וחשיבה.
תוכנת ניהול למורה- שמאפשרת תיכנון וניהול של תהליכי הוראה, למידה והערכה. תפקידה לסייע למורה בניהול שיעור, ע"י שימוש ביישומיי ווב 2 כמו בלוג, פורום, ויקי, פורטל בית ספרי.
במעקב אחר ביצועי הלומדים ע"י מתן משוב מידי לכל השותפים בתהליך הלמידה.
תמיכה פדגוגית למורים- הנחיה צמודה למורים ממנחה המתמחה בפדגוגיה המתוקשבת של תחום הדעת שהוא מלמד.
תמיכה טכנית- לצוות המורים. או לחילופין הכשרת איש צוות, לביצוע תמיכה צמודה לכל אורך יום הלימודים.
זהו פתרון מערכתי שיש בו שותפות בין המורה לבין הסביבה הטכנולוגית. למחשב תפקיד בהפעלת התלמיד, בהמחשה, בסיפוק המידע בדרכים מגוונות ולמורה תפקיד הובלה, קבלת החלטות המבוססות על דוחות הערכה, זמן פנוי יותר, לנווט, לכוון, לתמוך בקבוצות קטנות של תלמידים.
המחשב אינו תחליף למורה אלא נוסף אליו ונותן לו עוצמה ואיכות חדשה.
במהלך שיטוטי באינטרנט ועיון ב"דה מרקר" נחשפתי לסביבת "עת הדעת" (חברת סרארט אפ שמטרתה לשנות באופן יסודי את מערכת החינוך בעולם) אהבתי את העיקרון הפדגוגי העומד ביסודה - שיש בו יצירת למידה משמעותית העונה גם על הקשיים עליהם דברתי בראשית דבריי, הקושי בשונות הלומדים, רלוונטיות של התכנים והקושי במעקב אחר התקדמות הלומדים. הסביבה יוצרת סינרגיה בין שלושה יסודות.
למידה פעילה שבה הידע נבנה ומיושם בהכוונת המורה. הסביבה הממוחשבת מפעילה את התלמידים, מטפחת את הסקרנות והחקרנות שלהם, ממחישה להם מושגים מופשטים, מנחה בביצועי הבנה ומתרגלת.
למידה שיתופית הסביבה הממוחשבת מאפשרת למידה וחשיבה מבוזרות, שבהן משתתפים מורים ותלמידים. היא מתפקדת כמדיום להעברת מידע, להצגה פומבית שלו ולהפיכתו לאובייקט משותף של למידה וחקירה.
למידה מותאמת הסביבה הממוחשבת מתאימה עצמה לקצב הלמידה של כל תלמיד ותומכת בו באמצעות משובים.

הסרטון הבא יחשוף את תרומתה של המערכת הטכנולוגית של "עת הדעת" הקרויה באנגלית" Time To Knew"

הפיכת "copy paste" לתהליך לימודי

כמורה המרבה במתן משימות מתוקשבות אני נתקלת לא אחת בכך, שתלמידי מבצעים קיצורי דרך ומשתמשים בנפלאות המחשב לצורך העתקה והדבקה מהאינטרנט ובכך מסיימים את עבודתם. האם לפעולה זו יש ערך לימודי עבור התלמידים? האם הם באמת למדו את הנושא, או רק כתבו עבודה כי נדרשו לכך... ועשו זאת כדי לצאת ידי חובה?
תגובתי הראשונית היתה - לא התרחש כאן כל תהליך לימודי. יתרה מזו, סרבתי בתוקף לקבל עבודות כאילו.
אני מודעת לכך שעבודות הן מטלות תובעניות של מיזוג מידע וכרוכות בשימוש באסטרטגיות כמו השוואה, הנגדה והכללה ויש ללמד תלמידים איך עושים זאת.

ובכן השאלה שהעסיקה אותי מאוד היתה איך הופכים פעולה טכנית פשוטה שאינה דורשת שום חשיבה אלא רק שליטה במיומנות פשוטה, לתהליך חשיבתי, יצירתי ובונה? איך הופכים אותו לתהליך לימודי?
כדי לענות על שאלה זו, אציג מעין תבנית בעלת מספר שלבים שבה אני נוהגת להשתמש עם תלמידיי.
שלב ראשון: הצגת בעיה בפני התלמידים ומתן הנחייה לחיפוש חומר באינטרנט העונה על הבעיה המוצגת.
שלב שני: העתקת משפטים כלשונם מהאינטרנט העונים על הבעיה שהוצגה.
שלב שלישי: הצגת הקטעים המועתקים תוך ציון מקורם, האתר ממנו נלקחו ונימוק- מדוע נבחר קטע זה דווקא.
שלב רביעי: בדיקת הקטעים ע"י עמיתים (בזוגות או במליאה) תוך שימת דגש על שני קריטריונים:
1. באיזו מידה הקטע שהוצג קשור למטלה?

2. מידת איכות הקטע- עד כמה הוא ברור? מעניין? מנומק?
שלב חמישי: (בצוותים או במליאה) יתרונות וחסרונות שיטת העתק והדבק.
ניתן להרחיב את התהליך ולבקש מהתלמידים לנקוט עמדה נוגדת לבחירתם הראשונית, להציג נימוקים לעמדה זו ובכך לבחון או להאיר את הבעיה, מנקודות מבט שונות.
כמובן השמיים הם הגבול... וככל שנחשוב על כך יותר, נדלה רעיונות יצירתיים נוספים.

לסיכום: העתק הדבק אינה מילת גנאי, גם בפעולה זו תתרחש למידה כאשר ננווט את תלמידינו להציג טיעונים חדשים, לבנות אחרת את הדברים, לנסח מחדש את רעיונותיהם והגיגיהם וליצור מתוך הקיים - משהו משלהם.
אני חייבת לציין שתהליך העבודה אינו פשוט כלל וכלל. דרכם של תהליכים שהם ממושכים מייגעים ולעיתים אפילו מייאשים... אך התוצאה בסופו של דבר כדאית מאוד!!!
אסיים פוסט זה בנימה מחוייכת יותר, צפו להנאתכם בפרודיה על גוגל...

לומדים פונקציות בעזרת הטלפון הסלולרי.

בשיעור של ד"ר חגית מישר- טל "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה: הבטים בינלאומיים"

נזרקה לחלל האויר אמירה, שבמקומות דלי אמצעים יוכל הטלפון הסלולרי להחליף את המחשב, בתהליכי הוראה ולמידה. וזאת בשל מספר סיבות: הוא זמין, רוב התשתיות קיימות בעולם, והוא זול יותר ממחשב. המשכתי להרהר באמירה זו והשתעשעתי ברעיון, שפערים דגיטליים רבים יוכלו להצטמצם בזכות אותו מכשיר פלאים.

והנה ניתקלתי בכותרת מרתקת: "לומדים מתמטיקה בסלולרי" כמורה למתמטיקה מיד הסתקרנתי...

הטלפון הסלולרי, שנחשב בעיני אנשי חינוך רבים למפגע, משמש אמצעי הוראה מהמעלה הראשונה? היתכן??? מסתבר שכן!!!

מניסוי שנערך זו השנה השלישית בשתי חטיבות ביניים- אחת בנצרת שנקריאת "נזירות המושיע" והשניה "מועאוויה" שבכפר מועאוויה בוואדי ערה.

הניסוי התאפשר הודות ליישומים של סביבת למידה סלולרית שפותחו במכון לחקר אלטרנטיבות בחינוך בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה.

בשנה הראשונה לניסוי נבחרו בכל בית ספר כ-20 תלמידי כיתות ט' בעלי טלפונים סלולריים מדור 3, שאליהם אפשר להוריד את האפליקציות הנחוצות לניסוי. התלמידים לא נבחרו על בסיס יכולתם המתמטית. בשנה השנייה השתתפה בניסוי כיתה ט' אחת שלמה מכל בית ספר והשימוש בטלפונים הסלולריים נעשה במסגרת השיעורים הרגילים, בתוך הכיתה ומחוצה לה. "הרעיון" מסביר ד"ר וגיה דאהר מפעיל הניסוי, היה להמחיש לתלמידים את מושג הפונקציה באמצעות מניפולציה על גרף. לדעתו התגלית החשובה ביותר של הניסוי היא שהטלפון הסלולרי הוא אמצעי הוראה רב השפעה דווקא מחוץ לכותלי כיתה:"הוא מאפשר לתלמידים ללמוד מתמטיקה תוך כדי מילוי מטלות יום יומיות. כאשר הם יוצאים החוצה, מגדירים תופעות ומציגים אותן באמצעות צג הטלפון, הם מבינים למה צריכים את המתמטיקה, ולמה הם צריכים ללמוד אותה".

הראיה להצלחת הניסוי היא שבכל בית ספר שהשתתף בו, מעוניינים המנהלים והמורים להמשיך להפעילו גם השנה הבאה.

לדעת המורים והמנהלים, נוצרה חווית למידה חיובית, ניתן להפוך בעזרתו את המתמטיקה מדבר אבסטרקטי לדבר מוחשי. נוצרה תקשורת יעילה בין המורה לתלמיד, נושא חשוב בתהליכי למידה. התלמיד פעל כחוקר. האווירה בכיתה היתה נינוחה יותר. התלמידים עסקו בתופעות מהחיים ונתנו להן ייצוג ויזואלי, לדוגמה הם עקבו אחר תנועת מכוניות בכביש ותארו אותה בגרף. גם תלמיד שלא נכח בשיעור יכול היה להשתתף. התלמידים חוו למידה שונה.

העבודה בסביבת הסלולרי יכולה לפתח חשיבה יצירתית וחקירה אותנטית של המתמטיקה. אל לנו לשכוח עובדה חשובה, הכל תלוי במוטיבציה ובהכשרה של המורה. כי הוא נדרש להרבה מאוד השקעה בהכנת חומרי הלמידה כדי שיתאימו לפדגוגיה החדשה.

אני אמשיך לעקוב אחרי ניסוי זהו. כולי תקווה, שתבדק גם הסוגיה - איך למידה בעזרת סלולרי משפיעה על חשיבת התלמידים והישגיהם הלימודיים?

תוצאות מספקות בניסוי זה יחשפו את המורים והתלמידים לכלי טכנולוגי נוסף זמין ונוח לשרות ההוראה.

טכנולוגיה בשרות ההוראה - זוהי חובתינו!!!

הסרטון הבא ימחיש בפניכם את הצורך בשינוי דרכי הוראה.

לחצו על הסרטון וצפו בו בהנאה.


"האם שאלתם את עצמכם מדוע תלמידים אינם אוהבים את בית הספר? נכון הם אוהבים את המפגשים החברתיים את ההפסקות... אך לא את השיעורים.

אני כמורה מרבה לשאול את עצמי למה???

התשובות שלי לכך רבות, אתייחס לחלק מזערי מהן.

• הנושאים הנלמדים אינם מעניינים אותם.


• דרך ההוראה משעממת.


• בתהליך ההוראה התלמיד פסיבי, לא מעורב, הוא לא נדרש להפעיל את המוח ולבצע חשיבה.

חבל!!! כי אפשר גם אחרת!!!

בפוסט זה אנסה לטעון כי שינוי בדרך ההוראה והפיכתה למעניינת יותר, מאתגרת ופעילה, תיצור מוטיבציה ועניין אצל תלמידינו. עלינו לזכור שילדים מטבעם סקרניים. חובה עלינו כמורים ליצור אצלם אתגר ומעורבות, שהם כה חיוניים ללמידה ובכך לפתח את כישוריהם. הילדים גדלים בעולם טכנולוגי, מחוברים לרשת, חשופים למידע עשיר ומגוון. אם לא נשכיל לשלב עולם זה בתהליכי למידה נהפוך לבלתי רלוונטיים.

נכון להיום, בית הספר עדיין מלמד בשיטות ישנות של שינון, חזרה, שעורים פרונטליים, המורה הוא מקור הידע, הלמידה מסתיימת בהשמע הצלצול. זה פשוט לא מתאים יותר.

שימוש בטכנולוגיה, מחשבים, לוח חכם, יישומי ווב2, יצרו את חיבור עם העולם הכל כך מוכר לילד. תיכנון שעורים שיש בהם שילוב של הדמיות וסרטונים יצרו גירוי, הנאה ותחושת מעורבות אצל הלומדים. צפיה בצבעים, שמיעת הקולות, יעשירו את חווית הלמידה ויספקו ללומד גירוי אינטלקטואלי. למידה מסוג זה תיצור אינטראקציה בין הלומד לתוכן ובין הלומד ללומדים אחרים. תאפשר חקר הנושא לעומק. תפתח דלת למעבדות שונות בארץ ובעולם, תחשוף את הלומד למורים אחרים במקומות שונים, לניסויים אחרים. תהדק שיתוף פעולה בין לומדים שונים ותיצור הפרייה והעשרה של כל המשתתפים בתהליך הלמידה.

האם אפשר אחרת היום??? בודאי שלא!!!

לא יתכן להכין תלמיד לתפקד בעולם המחר בעזרת כלים של האתמול.

"המוח והבית "

במסגרת שיעורי הפסיכולוגיה הכל כך מעניינים של ד"ר מסאלחה שאפיק עסקנו בשאלת יחסי הגומלין בין התורשה לסביבה והשפעתן על יכולות הלמידה של הילד. אין לי ספק, לאור ניסיוני העשיר בעבודה עם ילדים, שילד שנולד אם גנטיקה פחות טובה וגדל במשפחה תומכת, מסייעת, מאפשרת, היוצרת גרויים אינטלקטואליים ותרבותיים יוכל להתקדם ולהגיע להישגים גבוהים ומרשימים.

אך מה קורה בקרב ילד הגדל במשפחה בעלות מעמד סוציאו אקונומי נמוך?
(מעמד סוציאו אקונומי מוגדר על פי הכנסה, משלוח יד, השכלה)
כאשת חינוך, המגלה עניין רב בקשר שבין מצב סוציאו- אקונומי שילדים גדלים בו ובהשפעתו על תפקודם הלימודי, קראתי מחקר אורך שמאוד עניין אותי. את המחקר יזמה פסיכולוגית אמריקאית בשם אמי וורנר והוא המקיף ביותר שתועד במהלך המאה ה-20 .

המחקר בדק 698 ילדים שנולדו באי קאוי ב-1955 והתפרש על פני 40 שנה. הוא כלל נתונים דמוגרפיים וסוציאו אקונומיים על משפחות, מפגש עם ההורים בזמן ההריון, ראיונות עם אנשי מקצוע שליוו את המשפחות ומפגשים עם הילדים בהיותם בגיל הגן, גיל בי"ס, לאחר סיום לימודיהם, בגיל 32 ו-40.

כשליש מהמשתפים במחקר נולדו וגדלו במשפחות ממעמד סוציאו אקונומי נמוך-בתנאים של עוני והעדר הורות יציבה. שני שלישים מהילדים בקבוצה זו, פיתחו ליקויי למידה או הפרעות התנהגות עד גיל 10 וסבלו מהפרעת נפש או היתקלות עם החוק עד גיל 18. כשהגיעו לבגרות הצליחו רובם לנהל חיי משפחה ולהתפרנס, אולם שיעורי התמותה והאבטלה בקרבם היה גבוה ביחס לשאר המשתתפים במחקר.

הממצאים על יכולות אקדמיות נמוכות מתיישבים עם ממצאים אחרים המראים שילדים שגדלו במשפחות ממעמד סוציו אקונומי נמוך מצליחים פחות בלימודים לעומת בני גילם ממשפחות ממעמד סוציו אקונומי בינוני וגבוה. כלומר קיים קשר בין מעמד סוציאו-אוקונומי ובין יכולת למידה אקדמית. ועל קשר זה ארצה להרחיב את הדיבור.

חשוב לזכור, שילדים ומתבגרים טרם פיתחו מעמד סוציאו-אקונומי משל עצמם, מעמדם נקבע באמצעות מעמד ההורים שלהם. מעמד ההורים עלול להשפיע על התפתחותם - על תפקוד המוח שלהם, ועל יכולותיהם בעתיד.ילדים הגדלים במשפחות דלות אמצעים נחשפים פחות לגרויים קוגנטיביים בסביבתם, כגון חומרי יצירה ולמידה, פחות לחוויות תרבות מעשירות כגון ביקור במוזיאונים או תאטראות. ההורים פחות מקריאים להם ספרים ומנהלים עימם שיחות מעשירות.

מכאן נובע, שדחק כלכלי ועושר סביבתי ממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות מוחית. אך חשוב לזכור, לאור ממצאים, שהשפעתן הפיכה. כלומר חוויה סביבתית מתקנת יכולה להפוך את ההשפעה של אירועי חיים מזיקים בגיל צעיר. (Francis et al.,2002)

כדי לבדוק את היותו של נתון זה הפיך, דאגו וורנר ועמיתיה להעביר את הילדים והוריהם תוכנית התערבות. שסייעה רבות לקידום יכולות קוגנטיביות יכולות ניהוליות, ויכולות שפתיות. התוצאה המעניינת היתה, ששליש מילדי המעמד הסוציאו אקונומי הנמוך גדלו להיות מבוגרים יצרניים ובעלי בטחון. עובדה מעודדת ביותר!!!

הם לא סבלו מלקויות למידה או בעיות התנהגות, הצליחו בלימודים ובגיל 40 היו בעלי פרנסה ומשפחה.(Wernr,2005)

לאור כל האמור לעיל, הממצאים הקושרים בין מעמד סוציו-אקונומי ליכולות אקדמיות מדגישים שגם הסביבה החברתית והכלכלית המקיפה את הפרט קובעת את תיפקודו, ולא רק התכנית הגנטית שירש מהוריו. על כן האחריות לפיתוחו נתונה במידה מסויימת גם בידי הוריו וגם בידי החברה. כחברה אנו מחויבים להמשיך ולאפשר לכל ילד, ללא תלות ברקע הסוציאו אקונומי שממנו הגיע, להשיג את החינוך הטוב ביותר. גם אם זה כולל תוכניות התערבות רחבות היקף. כי רק כך נוכל להביא לעצירת מעגל העוני והשפעותיו ההרסניות על החברה בה אנו חיים.

מה עוד הייתי מכניסה לתוכנית הלימודים?

פוסט זה מוקדש "לתוכנית הלימודים" אותו "קוריקולום" ידוע ומפורסם שלאורו אנו פועלים במערכת החינוך. זאת בעקבות קריאת מאמרה של ד"ר צופיה יועד - מ"מ מנהלת האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים במשרד החינוך.
ובכן למושג "תוכנית לימודים" יש הגדרות רבות. החל בהגדרה צרה - שתוכנית לימודים היא רשימה של תכנים שהתלמידים נדרשים ללמוד ולדעת בקורס או מקצוע מסויים וכלה בהגדרה הרחבה שתכנית לימודים היא מכלול רכיבים השייכים לשלם אחד. הרכיבים הם: תכנון בכמה רמות, הכנה של חומרי הלמידה, הפעלת חומרי הלמידה בכיתות בהתאם לתכנון, הערכה שוטפת, מעצבת ומסכמת של תהליכי ההוראה והלמידה, הערכה של השגי התלמידים.
תוכניות לימודים אינן מוכתבות מלמעלה, מהאגף לתוכניות לימודים, ומונחות למטה, על המורים. להיפך תהליך התכנון מזמין את המורים להשתתף בעיצובן. מתוך ידיעה זו, השתעשעתי ברעיון של: "מה אני הייתי מכניסה לתוכנית הלימודים? לטעמי, חסרים בה נושאים רבים, על אחד מהם אתעכב הפעם.
אחד מתחומי הדעת הקריטיים היום הוא היכולת לנתב בין כמויות אדירות של מידע ולדעת להעריך איכות של מידע. האינטרנט שינה מהותית את האופן שבו אנו מחפשים וצורכים מידע. מצד אחד המידע נעשה זמין ונגיש מאי פעם, מצד שני קל להתקל במידע שגוי, שקרי או מעוות.
פעם שאבנו את המידע שלנו מהאינציקולפיות ונתנו אימון בוועדות אקדמיות שכתבו וערכו אותו. היום קל להקליד מילה אחת בגוגל או הוויקפדיה ולהגיע לכמויות אדירות של תוכן שהיה בקלות יכול להכתב ע"י מפרסם, גורם אינטרסנטי חד צדדי, או כל מפיץ במזיד מידע מטעה.
כל מי שעושה שימוש במקורות מידע כאלה - ילדים על אחת כמה וכמה - חייב לפתח כלים בקורתיים כדי להיות צרכן נבון של מידע.
אחריותנו כמחנכים וכהורים ללמד את ילדינו לא רק כיצד למצוא תשובות לשאלות שהם שואלים, אלא גם להעריך את אמינות התשובות שהם מקבלים.
אנחנו צריכים ללמד אותם לשאול שאלות בקורתיות כגון:
- מי כתב את המידע הזה?
- מהם מניעיו?
- האם הטענות סבירות?
- על אילו ראיות הוא נסמך?
הילדים חייבים לדעת שלא כל מילה כתובה באינטרנט, מעידה על נכונות. "אבל זה כתוב באינטרנט" הם נוהגים לומר, כדי לבסס את אמיתות טענתם.

יש מקורות מידע אמינים יותר ופחות והשאלה מיהו מקור המידע חשובה לא פעם לפחות, כמו המידע עצמו.

בלא כלים בקורתיים אילו אנחנו עלולים לגדל דור שלא ידע את ההבדל בין תחקיר לבין העתקה עיוורת, בין תיעוד לבין תעמולה, בין נימוק לבין ספין, בין אומנות לפרסומת.
תפקידו של בית הספר להכין ולהכשיר את ילדינו לקראת החיים ותפקיד חיוני של בית הספר בעידן המידע הוא לתת לילדים כלים להבחין בין מידע אמין מבוסס, מידע טוב, למידע לא אמין, מידע רע.