בלוג יקר,
אני מוצאת את עצמי חושבת עליך הרבה...
אתה הרי מלווה הרבה עשיות בתחומי עבודתי ולימודיי. בשלב זה של חיי, אילו הם העיסוקים שמהווים נתח רציני מאוד וממלאים אותי, עד שלעיתים לא נשאר לי זמן לעוד פעילויות ועשיות, שאני מאוד מאוד אוהבת.
בתחילה ראיתי בך רק מעמסה כבדה. בין קריאת המאמרים, התגובות בפורום, בנית יחידת הלימוד, הכנת המשחק, הפעלת המשחק על קבוצת תלמידים, איסוף נתונים, הסקת מסקנות, הפקת לקחים... אתה היית לחלוטין מיותר ...כל שבוע לכתוב משהו....לחפש נושא, לחשוב על רעיון...איזו מעמסה, מטרד אמיתי. הרי אני יכולה, בזמן זה, לעשות מיליון ואחת דברים מעניינים יותר... והזמן, כידוע, הוא מצרך נדיר במחוזותינו.
היום לאחר התנסות מסויימת אני מתחילה לחבב את התיעוד, את ההתלבטות, את המחשבות, את ההרהורים... ומתחילה לגלות בך בלוג יקר, גם צדדים חיוביים. אתה משמש כבמה שלי לביטוי אישי.
האין זוהי תחילתה של ידידות נפלאה...???
יתרונותיו של הבלוג יוצגו בסרטון הבא.
יום שישי, 30 באפריל 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה