האם חינוך הוא מדע?

ד"ר יפה בן עמי הציגה טיעון מעניין מאוד: החינוך הוא מדע !!! האומנם???
משחר ההיסטוריה שאף האדם להסביר את העולם. קרי לנסח בעזרת חוקים ותקנות את אשר חווה ובעזרתם להבין ולהסביר את המתרחש סביב ולחזות את הנולד ולשלוט בעתידו.

ובכן מהו מדע? עיון קצר בויקיפדיה הציג את ההגדרה הבאה - מדע, היא שיטה לאיסוף ידע אודות העולם באמצעות תצפית, ניסוי והסקה שיטתיים ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי. המדע הוא תהליך מתחדש ומתפתח תדיר ועל כל דור של מדענים לאשר את הידע הנצבר עד אליהם. מסיבה זו ידע שאין מטילים בו ספק ושאינו מתחדש עלול לאבד את תוקפו המדעי ואף להפוך לאמונה טפלה.

אנה פיאנקה הגדירה זאת יפה ואני מצטטת:"כפי שבתים עשויים לבנים כך עשוי המדע מעובדות. אבל ערימת אבנים אינה בית וערימת עובדות אינה מדע".

כדי לאמת את הטענה שחינוך הוא מדע, ניסינו לבדוק אילו מרכיבים אוניברסליים שניתנים למדידה ולביסוס מאפיינים חינוך? האם יש מגמות ,תפיסות עולם ואנשי מחקר שהשפיעו על החינוך? האם בכל העולם המערבי יוצגו וילמדו אותן תפיסות עולם ואותן תאוריות של גדולי הפלוסופים, המחנכים, והפסכולוגים?

אני אתחיל את סקירתי בפילוסוף היווני סוקרטס (399-469 לפנה"ס)שעיצב את דיוקן המורה המיילד. מורה המניח כי הידע קיים אצל כל תלמיד ועל המורה לסייע לו ללדת אותו באמצעות דיאלוג. אף מרטין בובר (1878-1965) דיבר על חשיבות הדיאלוג, שמטרתו לכוון את התלמיד לחקירה ממושכת.קולברג דיבר על המורה המוסרי החינוך המוסרי קידם את הלומד משלב נמוך לגבוה יותר בסולם ההתפתחות הקוגנטיבית אתית באמצעות הטלתם לדילמות מוסריות מטרידות. קארל רוג'רס(1902 - 1987) האמריקני, טען שיש לאפשר לתלמיד חופש ללמוד ולהתנסות בלמידה כתהליך קיומי של התמודדות אישית עם שאלות קיומיות. העמדת הילד במרכז אפיינה את תורתו של יאנוש קורצ'ק (1878-1942).

בדיקה קצרה של תאוריות חינוכיות מציגה ממצאים מעניינים. היא מראה שכל פלוסוף, הוגה דעות, מחנך או חוקר, ניסו לעצב ולחנך, כמובן לפי אמונתם, את אופיו של הלומד, לדמות האדם שנראתה אידיאלית. ריבוי התאוריות, למרות היותן אוניברסליות, וריבוי המחקרים שנעשו בנושאי חינוך מובילה אותי למחשבה שחינוך אינו מדע. הוא אוסף של תאוריות חולפות ומשתנות תלויות אדיאולוגיה ותרבות. תאוריות אילו אינן מצליחות בעקביות לחזור ולהוכיח את מה שהן היו אמורות להוכיח. וזאת בשל העובדה, שאנו עוסקים באנשים שכל אחד הוא עולם ומלואו. בעל סגנון למידה שונה, אשיות שונה, דרך מחשבה, פענוח והבנה שונים. לכן מה שמתאים לאחד אנו בהכרח מתאים גם לאחר. כשתאוריה אינה עובדת חוזרים לשולחן העבודה וכותבים אחרת חדשה - מודל הוא טוב, כל עוד הוא עובד. וכשדרך חנוכית אינה עובדת... מחפשים ומנסים אחרת. ריבוי התאוריות, ניסוי וטעייה לגבי המטרות והדרך, מציג את המורכבות והבעיתיות בתהליך החינוכי, בעולם כולו ובארצנו שלנו.