מה עוד הייתי מכניסה לתוכנית הלימודים?

פוסט זה מוקדש "לתוכנית הלימודים" אותו "קוריקולום" ידוע ומפורסם שלאורו אנו פועלים במערכת החינוך. זאת בעקבות קריאת מאמרה של ד"ר צופיה יועד - מ"מ מנהלת האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים במשרד החינוך.
ובכן למושג "תוכנית לימודים" יש הגדרות רבות. החל בהגדרה צרה - שתוכנית לימודים היא רשימה של תכנים שהתלמידים נדרשים ללמוד ולדעת בקורס או מקצוע מסויים וכלה בהגדרה הרחבה שתכנית לימודים היא מכלול רכיבים השייכים לשלם אחד. הרכיבים הם: תכנון בכמה רמות, הכנה של חומרי הלמידה, הפעלת חומרי הלמידה בכיתות בהתאם לתכנון, הערכה שוטפת, מעצבת ומסכמת של תהליכי ההוראה והלמידה, הערכה של השגי התלמידים.
תוכניות לימודים אינן מוכתבות מלמעלה, מהאגף לתוכניות לימודים, ומונחות למטה, על המורים. להיפך תהליך התכנון מזמין את המורים להשתתף בעיצובן. מתוך ידיעה זו, השתעשעתי ברעיון של: "מה אני הייתי מכניסה לתוכנית הלימודים? לטעמי, חסרים בה נושאים רבים, על אחד מהם אתעכב הפעם.
אחד מתחומי הדעת הקריטיים היום הוא היכולת לנתב בין כמויות אדירות של מידע ולדעת להעריך איכות של מידע. האינטרנט שינה מהותית את האופן שבו אנו מחפשים וצורכים מידע. מצד אחד המידע נעשה זמין ונגיש מאי פעם, מצד שני קל להתקל במידע שגוי, שקרי או מעוות.
פעם שאבנו את המידע שלנו מהאינציקולפיות ונתנו אימון בוועדות אקדמיות שכתבו וערכו אותו. היום קל להקליד מילה אחת בגוגל או הוויקפדיה ולהגיע לכמויות אדירות של תוכן שהיה בקלות יכול להכתב ע"י מפרסם, גורם אינטרסנטי חד צדדי, או כל מפיץ במזיד מידע מטעה.
כל מי שעושה שימוש במקורות מידע כאלה - ילדים על אחת כמה וכמה - חייב לפתח כלים בקורתיים כדי להיות צרכן נבון של מידע.
אחריותנו כמחנכים וכהורים ללמד את ילדינו לא רק כיצד למצוא תשובות לשאלות שהם שואלים, אלא גם להעריך את אמינות התשובות שהם מקבלים.
אנחנו צריכים ללמד אותם לשאול שאלות בקורתיות כגון:
- מי כתב את המידע הזה?
- מהם מניעיו?
- האם הטענות סבירות?
- על אילו ראיות הוא נסמך?
הילדים חייבים לדעת שלא כל מילה כתובה באינטרנט, מעידה על נכונות. "אבל זה כתוב באינטרנט" הם נוהגים לומר, כדי לבסס את אמיתות טענתם.

יש מקורות מידע אמינים יותר ופחות והשאלה מיהו מקור המידע חשובה לא פעם לפחות, כמו המידע עצמו.

בלא כלים בקורתיים אילו אנחנו עלולים לגדל דור שלא ידע את ההבדל בין תחקיר לבין העתקה עיוורת, בין תיעוד לבין תעמולה, בין נימוק לבין ספין, בין אומנות לפרסומת.
תפקידו של בית הספר להכין ולהכשיר את ילדינו לקראת החיים ותפקיד חיוני של בית הספר בעידן המידע הוא לתת לילדים כלים להבחין בין מידע אמין מבוסס, מידע טוב, למידע לא אמין, מידע רע.

הדמיה מחשבית או דגם - מה עדיף?

איך ממחישים תופעות טבע מרתקות בתוך ארבע קירות של כיתות לימוד?

בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" התבקשנו לבדוק אינטראקציה כלשהי מהרשת ולנתח אותה. כדי לבחון את יעילותה של האינטראקציה נתבקשנו לחפש פעילות לימודית שתלמד באמצעות האינטראקציה הנ"ל. לנסח מטרות לימודיות ולבדוק האם המטרות הושגו?

ובכן חנה חברתי ואנוכי בחרנו בתופעת הטבע "ליקוי חמה". תופעה שלא ניתן לצפות בה אלא, באמצעות הדמייה מחשבית המדמה את שלבי התנועתיות של כדור הארץ ביחס לגורמי השמים האחרים וממחישה את יחסי הגומלין בין שלושת השחקנים:שמש, כדור הארץ וירח. סיור קצר באתר מט"ח הוביל אותנו למציאת המבוקש. נחשפנו להדמיה מרתקת המציגה את תהליך הליקוי, פעם ברצף ופעם בשלבים, כשהלומד יכול לעצור את התהליך בכל שלב ולהגיע לתובנות.

עד כאן הכל נחמד ומהנה, הצפייה באתר עוררה בי זכרונות.. כיצד אני למדתי על תופעות אילו הרבה לפני עידן המחשבים. נזכרתי בדגם גדול ממדים שהציג את שלושת הכדורים ובאמצעות ידית ניתן היה לסובב את כדור הארץ סביב השמש ואת הירח סביב כדור הארץ. זה היה מודל מואר שנבנה לצורך המחשה של תנועת גורמי השמים. השמש במודל היתה נורה, באמצעות סיבוב ידני של הידית הודגם כיצד היא מהווה מקור אור לכדור הארץ ולירח הנצפה מכדור הארץ, איך נוצר היום והלילה ואיך נוצרות עונות השנה. יתרה מזו, בצענו ניסוי של החשכת החדר והארנו באמצעות פנס על כדור, שמילא את תפקיד כדור הארץ. בתהליך זה ,ללא ספק, נדרשה יצירתיות רבה מצד המורה כשהתלמידים שותפים לתהליך.

הבוקר, בעיון מקרי לחלוטין, באחד מעיתוני החינוך צדה עיני את תמונת הדגם המדובר, אותו דגם שזכרתי מילדותי. תחת הכותרת- כלי עבודתו של המורה- תואר וצולם הדגם בפעילותו. כחידוש כהמצאה. חיוך רחב עלה על שפתיי... על איזה חידוש בדיוק מדובר? אני הרי מכירה דגם זה מלפני שנים רבות..ובכן אין חדש תחת השמש.

לפתע מצאתי עצמי מהרהרת מה יעיל יותר לצרכי למידה, הדמיה מחשבית או דגם שניתן למשש ולגעת? כמובן שיש יתרונות לכל אחד מאמצעי המחשה אילו. המחשב זמין יותר, זול יותר קיים כמעט בכל בית ספר, יתרה מזו קיים בכל בית. הוא מאפשר לכל תלמיד התנסות, בזמנו החופשי בלמידה א-סינכרונית. הדגם לעומתו יקר יותר, בית ספר יכול לרכוש דגם אחד בלבד וניתן לצפות בו ולהפעילו רק במהלך השיעור כלומר-בלמידה סינכרונית. לאור זאת מצאתי חיזוק נוסף לאמונתי, שיש יתרון אדיר ללמידה מתוקשבת גם בתחום ההדמיה.