"תמצית ההוראה היא להפוך את הלמידה למדבקת - לגרום לרעיון אחד להצית אחר".
מרווה קולינס.
בלוג לימודי המלווה את לימודיי לתואר שני במגמת "תקשוב ולמידה" בו יתועדו תהליכים, מחשבות, הרהורים, הקשורים בלמידה זו ותרומתם להעשרת עבודתי המקצועית כמורה וכמדריכה.
שיטוט באינטרנט חשף בפני סרטון מעניין, שמאוד התחברתי אליו. הסרטון הוא של חברת TED החושפת ונותנת ביטוי לחדשות . הסרטון דיבר על יצירתיותכאבי כל פיתוח וחדשנות. הוא דיבר על הקשר בין יצירתיות לטעויות והדגיש עובדה מעניינת, שבמקום שבו מתיחסים לטעויות בנוקשות תלמידים ואחר כך בוגרים, אינם מעיזים לנסות משהו אחר מחשש לטעות ולתגובה קשה של המערכת בעקבותיה. ואילו במקום בו מתיחסים לטעויות בסלחנות ילדים / בוגרים יעיזו לנסות, ליזום, ליצור, לא ללכת בתלם, וכך יהיה סיכוי לפיתוח משהו אחר. האמירה שמטעויות לומדים מתעצמת יותר ויותר.
הסרטון מדגיש את חשיבותה של היצירתיות כמנוף להתפתחות. ואני שואלת האם מערכת החינוך מדכאת את היצירתיות? אני סבורה שכן. בדיקה קצרה של מספר השעות המוקצות ללימודי מתמטיקה, מדעים ואנגלית לעומת מספר השעות הדל ועיתים כלל לא, שמוקדש לאומנויות שונות, תתן את התשובה המתבקשת. כשאנו כמחנכים וכהורים מדגישים את חשיבות מקצועות הליבה ומאדירים את מקומם של מקצועות הללו. אנו בעצם אומרים לילדים ולהוריהם רק המקצועות הללו חשובים - כל השאר פחות חשוב. לכן מי ירצה ללמוד מה שפחות חשוב???
אני מתחברת לאמירתו של סר רובינזון שיצירתיות חשובה כמו ידיעת קרוא וכתוב לכן אנו כאנשי חינוך צריכים לתת גם לה מקום של כבוד, לחשוף אליה, לעזור לתלמיד לזהות תחומי עניין מגוונים, לעודד תלמיד ליצור ולשלב מיומנויות של פיתוח יצירתיות בכל נושא נלמד. בכך נאפשר לכל לומד ללמוד גם את מה שהוא מתחבר אליו באופן טבעי. אני מאמינה שניתן לפתח חשיבה יצירתית גם במקצועות הראליים. כי מהי בעצם חשיבה יצירתית? אירגון מחדש, עיצוב ופיתוח מקורי של רעיונות.דרכים חדשות להתבוננות בדברים. מציאת קשר בין רעיונות אשר קודם לכך לא היה קשר בניהם.
מאמר שפורסם לראשונה ב"ניו יורק טיימס" במרץ 2010 עורר את התעניינותי וסקרנותי. במאמר טענו שני חוקרים אמריקאים, דאב למוב ודבורה לוונברג בול, שהוראה טובה עשויה משיטות חכמות ולכן אפשר להכשיר אליה. המאמר מדגיש את השפעתו המכרעת של המורה ואיכות ההוראה שלו על למידת תלמידים. המחקר מראה שלמורה יש אפקט עצום ומכריע על למידת התלמידים הרבה מעבר לאפקט של כל גורם אחר שבשליטת בית הספר. אם כן, מהם אותם רכיבי קסם של הוראה טובה וכיצד מכשירים אליה? למוב התמודד עם בעיה זו בדרך מעניינת הוא אסף במשך חמש שנים את המורים הטובים ברחבי ארה"ב כפי שהם מוגדרים(לפחות חלקית) על פי הציונים של תלמידיהם במבחנים הסטנדרטים ולמד מהם. לדוגמה, אם בית ספר מסויים קיבל ציונים גבוהים בלשון בכיתה ו' הוא בחן את המורים שתרמו לכך, ע"י ביקור בשעורים של אותם מורים עם צלם מקצועי וצילום שעוריהם. במהלך ניתוח הצילומים הגיע למוב לממצא מרכזי וחשוב: שתלמידים אינם מסוגלים ללמוד אלא אם כן המורה מצליח לעורר את תשומת ליבם, לעניין אותם, לרכזם ולהביאם לבצע את ההוראות שלו. למוב גילה, שהתכונה החיונית של הבאת התלמידים לריכוז היא מיומנות של המורה. זוהי מיומנות שאפשר להתאמן עליה ולרכוש אותה. עוד גילו החוקרים שידע של תחום תוכן מסויים אינו מספיק להוראה יעילה שלו, הכרחי גם ידע פדגוגי של איך ללמד את אותו נושא. המחקר הראה בודאות שמורים מעולים אינם נולדים כאילו אלא נעשים כאילו, ושאפשר ללמוד איך להתפתח להיות מורה מעולה. פרופ' נירה חטיבה ראש המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת ת"א לקחה מאמר זה המבוסס על מחקם של לומב ובול והציעה איך להקנות מיומנויות של הוראה טובה באמצעות מספר מרכיבי ידע. 1. ידע תחום התוכן- ידע של נושאים שהמורה מלמד ושל התחום (דיסיפלינה שלהם) 2.ידע פדגוגי כללי- ידע של הליכים ושיטות כלליות של הוראה הניתנים ליישום בכל תחומי הידע. 3.ידע פדגוגי שח תחום התוכן- ידע של הליכים ושיטות הוראה של תחום ידע מסויים 4. ידע תוכנית הלימודים- הכרת מגוון חלופות אפשריות בהוראת נושא מסויים, הכרת מיגוון חומרי למידה ודרכי השימוש בהם והכרת הנושאים שהתלמידים למדו או לומדים באותו זמן במקצועות אחרים הרלוונטיים לנושא הנלמד. ידע זה מאפשר למורים לבחור את חומרי הלמידה המתאימים לתלמידים שלהם. ומאפשר לתלמידים לבצע העברה שהיא כה חיוני בתהליכי למידה. 5.ידע הלמידה והלומדים- ידע של תאוריות למידה, הנעה ,חשיבה והתפתחות, ידע של השונות בין התלמידים על רקע חברתי- כלכלי, תרבותי,עדתי מגדרי ויכולות למידה. ידע על לקויות למידה וצרכים מיוחדים של התלמידים. 6.ידע של מטרות וערכים של החינוך וההוראה- כפי שעוצבו וניסחו מתכנני תכנית הלימודים. ולטענתי אין לי ספק שעל מורה לדעת את אותם מרכיבי ידע כפי שהוגדרו. אך אין בכך די, עלינו לזכור שמיומנויות ושיטות הוראה שמצליחות במקום אחד עם תלמידים מסוימים לא בהכרח מצליחות במקום אחר עם תלמידים אחרים. ולראיה אביא דוגמא אישית. אני מלמדת אותו נושא בשלוש כיתות מקבילות באותה שכבת גיל. משמע אותה מורה, אותו תוכן, אך הרכב כיתה שונה. נתון חשוב זה משנה לא אחת את כל התמונה. הוא מחייב אותי,לא אחת, ללמד אחרת. לכן מורים שנוהגים על פי דפוסי הוראה מקובלים עלולים להיכשל, ואילו מורים ש"סוטים" מדפוסי הוראה מקובלים עשויים להצליח. לאור נסיוני העשיר בהוראה אני יכולה לומר, שהכרותי המעמיקה עם תלמידיי על תחומי העניין שלהם, כלומר בניית מערכת קשרים של הערכה הדדית, אימון ובטחון בין מורה לתלמיד עוזרים מאוד, הן למורה והן לתלמיד בתהליכי הוראה ולמידה אפקטיביים.
ובכן, הפעם בחרתי לספר על תהליך למידה לו היו שותפים תלמידי כיתה ה' בנושא קשר בין תאריכים לארועים הסטוריים. בכל חודש אני נוהגת להציג בפני תלמידי את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו באותו חודש. היום לפני...כך קרויה הפינה.
החודשים נובמבר ודצמבר ספקו בידי שפע של רעיונות בנושאים היסטוריים, שהתרחשו בעבר וקידמו אותנו לקראת הקמת מדינה ובנייתה של חברה צודקת. הארועיים שזימנו לי חודשים אילו הם: 15 שנים לרצח רבין, 93 שנים להצהרת בלפור, 37 שנים לפטירתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל- דוד בן גוריון. וציון-כ"ט בנובמבר- יום ההחלטה באו"ם על חלוקת הארץ בין אוכלוסיה יהודית לערבית.
כדי לקרב את תלמידי להכרת ההיסטוריה שלנו כעם, אני סבורה ומאמינה שחשוב להקנות להם וללמדם כבר בגלאים הצעירים למען יכירו,ידעו, יפנימו ויבינו כי ההמצאות שלנו בארצינו אינה דבר מובן מאליו, המדינה לא ניתנה לנו על מגש של כסף והדור שלהם, בדיוק כמו קודמיו, מחוייב לשמור ולהגן עליה. עד כאן הרציונאל ...האם תתפלאו שאספר שאין כמו הטכנולוגיה המאפשרת נגיעה בהסטוריה בדרכים מוחשיות, מקרבות ומעניינות? כדי להכנס לתקופה ולהבין מה חשבו האנשים באותם רגעים היסטוריים... צפינו בסרטונים, האזנו להקלטות, ראינו וניתחנו תמונות ומפות, ביצענו משחקי תפקידים,כל תלמיד בחר לעצמו דמות ואותה שיחק. בסופו של תהליך התבקש כל תלמיד או כל קבוצה, להציג את ממצאיה וידיעותיה. בחרתי לשתף בפוסט זה דווקא בדרך פשוטה ביותר, שעוררה הרבה עניין אצל תלמידי כיתה ה'. בחרתי באחת העבודות שהוכנה ע"י תלמידה בשם נטליה, אשר בחרה להציג את ידיעותיה בדרך של חידון רב ברירה, שנבנה בפאור פוינט והוא מספק משוב מיידי לכל תלמיד שמשתמש בו. העבודה נבחרה בשל העובדה שישומה פשוט לביצוע וניתן לשימוש כחזרה, או כפתיח בכל תחום תוכן. ובשל העובדה שמהלך הצגתה מחייב מהצופים להיות אקטיביים.
ד"ר יפה בן עמי הציגה טיעון מעניין מאוד: החינוך הוא מדע !!! האומנם??? משחר ההיסטוריה שאף האדם להסביר את העולם. קרי לנסח בעזרת חוקים ותקנות את אשר חווה ובעזרתם להבין ולהסביר את המתרחש סביב ולחזות את הנולד ולשלוט בעתידו.
ובכן מהו מדע? עיון קצר בויקיפדיה הציג את ההגדרה הבאה - מדע, היא שיטה לאיסוף ידע אודות העולם באמצעות תצפית, ניסוי והסקה שיטתיים ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי. המדע הוא תהליך מתחדש ומתפתח תדיר ועל כל דור של מדענים לאשר את הידע הנצבר עד אליהם. מסיבה זו ידע שאין מטילים בו ספק ושאינו מתחדש עלול לאבד את תוקפו המדעי ואף להפוך לאמונה טפלה.
אנה פיאנקה הגדירה זאת יפה ואני מצטטת:"כפי שבתים עשויים לבנים כך עשוי המדע מעובדות. אבל ערימת אבנים אינה בית וערימת עובדות אינה מדע".
כדי לאמת את הטענה שחינוך הוא מדע, ניסינו לבדוק אילו מרכיבים אוניברסליים שניתנים למדידה ולביסוס מאפיינים חינוך? האם יש מגמות ,תפיסות עולם ואנשי מחקר שהשפיעו על החינוך? האם בכל העולם המערבי יוצגו וילמדו אותן תפיסות עולם ואותן תאוריות של גדולי הפלוסופים, המחנכים, והפסכולוגים?
אני אתחיל את סקירתי בפילוסוף היווני סוקרטס(399-469 לפנה"ס)שעיצב את דיוקן המורההמיילד. מורה המניח כי הידע קיים אצל כל תלמיד ועל המורה לסייע לו ללדת אותו באמצעות דיאלוג. אף מרטין בובר (1878-1965) דיבר על חשיבות הדיאלוג, שמטרתו לכוון את התלמיד לחקירה ממושכת.קולברג דיבר על המורה המוסרי החינוך המוסרי קידם את הלומד משלב נמוך לגבוה יותר בסולם ההתפתחות הקוגנטיבית אתית באמצעות הטלתם לדילמות מוסריות מטרידות. קארל רוג'רס(1902 - 1987) האמריקני, טען שיש לאפשר לתלמיד חופשללמוד ולהתנסות בלמידה כתהליך קיומי של התמודדות אישית עם שאלות קיומיות. העמדת הילד במרכז אפיינה את תורתו של יאנוש קורצ'ק (1878-1942).
בדיקה קצרה של תאוריות חינוכיות מציגה ממצאים מעניינים. היא מראה שכל פלוסוף, הוגה דעות, מחנך או חוקר, ניסו לעצב ולחנך, כמובן לפי אמונתם, את אופיו של הלומד, לדמות האדם שנראתה אידיאלית. ריבוי התאוריות, למרות היותן אוניברסליות, וריבוי המחקרים שנעשו בנושאי חינוך מובילה אותי למחשבה שחינוך אינו מדע. הוא אוסף של תאוריות חולפות ומשתנות תלויות אדיאולוגיה ותרבות. תאוריות אילו אינן מצליחות בעקביות לחזור ולהוכיח את מה שהן היו אמורות להוכיח. וזאת בשל העובדה, שאנו עוסקים באנשים שכל אחד הוא עולם ומלואו. בעל סגנון למידה שונה, אשיות שונה, דרך מחשבה, פענוח והבנה שונים. לכן מה שמתאים לאחד אנו בהכרח מתאים גם לאחר. כשתאוריה אינה עובדת חוזרים לשולחן העבודה וכותבים אחרת חדשה - מודל הוא טוב, כל עוד הואעובד. וכשדרך חנוכית אינה עובדת... מחפשים ומנסים אחרת. ריבוי התאוריות, ניסוי וטעייה לגבי המטרות והדרך, מציג את המורכבות והבעיתיות בתהליך החינוכי, בעולם כולו ובארצנו שלנו.
במסגרת החשיפה לתאוריות למידה שונות, עסקתי השבוע בנושא מרתק ביותר... הזיכרון. זהו נושא שאני מוצאת בו עניין רב. לכן מוקדש לו הפוסט הנוכחי. במסגרתו ארצה לבחון מה קורה ללומד בתהליך למידה? כמה אנחנו זוכרים? איך מתבצעת פעולת הזכירה ??? כיצד ניתן לשכללה?? אפתח פוסט זה במעט מידע מקדים.
מערכת עיבוד המידע כוללת שלושה סוגים של זכרון: זיכרון חישתי (סנסורי) זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך.
כל מידע שאנו חשופים אליו נקלט ע"י חושינו ומשם הוא נכנס לזיכרון החישתי שמשמר אותו לזמן קצר ביותר. ליתר דיוק לחצי שנייה בערך, וזאת כדי שנוכל להפנות קשב לגרויים הרלוונטים לנו ולנפות את היתר. תהלכי הקשב מסננים רק חלק קטן מהגרויים, שהיינו חשופים אליהם. מרבית הגירויים, שאינם רלוונטים לנו נפלטים ממערכת עיבוד המידע. הגירויים הרלוונטים עוברים עיבוד ראשוני ונכנסים למערכת הזיכרון לטווח קצר.
האם ידעתם שמערכת הזיכרון לטווח קצר משמרת בין 5-9 פריטים לחצי דקה? רק חלק מהגירויים אלה שעוברים עיבוד מעמיק יותר עוברים למערכת לטווח ארוך. השאר נפלטים ממנו. בזכרון לטווח ארוך מאוחסנת משמעותו העיקרית של האירוע ולא פרטיו המדויקים וזאת בניגוד לזיכרון לטווח קצר, המאחסן מעט מידע אך במדוייק. לסיכום רק חלק קטן מהמידע שהיינו חשופים אליו מגיע לזיכרון לטווח ארוך - וזהו אותו מידע שיש לו רלבנטיות ומשמעות עבורנו. ידיעת עובדות אילו ע"י המורים חשובה ביותר. כי יש בהן כדי ליעל את תהליך הלמידה. מה קורה בתהליך למידה? לשם הבהרה אדגים את פעולתה של מערכת הזיכרון על שלושת מאגריה. בכיתה, המורה שואלת שאלה אשר נקלטת ע"י חוש השמיעה ונכנסת לזיכרון החישתי. שם נשארות למשך זמן קצר ביותר המילים המדויקות שהמורה הגתה. הקשב של התלמיד מופנה אליהן והוא מעבד אותן עיבוד ראשוני המאפשר למילים להיכנס לזיכרון לטווח קצר.חשוב לכל מורה לדעת, כי אם בשלב זה תוסח דעתו של התלמיד הוא לא יעבד את המילים באופן משמעותי-הן יעלמו ממערכת הזיכרון והתלמיד לא ידע כלל, מה נשאל. יתכן שהוא יזכור מילה אחת או שתיים. בואו נניח לצורך הבנת המשך התהליך המאפשר למידה וזכירה, שהתלמיד מצליח להתעלם מגירויים מפריעים ולמקד את הקשב שלו בשאלת המורה. הוא מנסה להבין אותה באמצעות הידע שיש לו בשפה העברית והידע שיש לו בנושא עליו נשאל. כתוצאה מכך השאלה מקבלת משמעות והיא עצמה נכנסת לזיכרון לטווח ארוך. רק כעת כשהשאלה הובנה והיא מאוחסנת בזיכרון לטווח ארוך, התלמיד יכול להפסיק להפנות אליה את הקשב ולחשוב על התשובה. הוא שולף מ"מגירות" הזיכרון לטווח ארוך ידע רלוונטי. כמובן שלכאן נכנסים תהליכי חשיבה בהן מופעלות אסטרטגיות חשיבה שונות שגם הן אגורות בזיכרון לטווח ארוך. לבסוף מופעלים תהליכי קבלת החלטה ביחס לתשובה המתאימה. בשלב זה התלמיד מנסח במוחו את המילים שיבטאו את הרעיון שהגה. המשפט שהוא מתכנן עובר לזיכרון לטווח קצר, כי כעת יש חשיבות למילים המדויקות של המסר ולא רק למשמעותו. זכירת המילים המדויקות המרכיבות את המשפט הכרחית כדי שהתלמיד יוכל לדעת מה הוא כבר אמר ומה נותר לו עוד לומר. כך לגבי שאר המשפטים. בהמשך, המשפט שכבר הגה נעלם מהזיכרון לטווח קצר כדי לפנות מקום למשפט חדש, אולם הוא לא נעלם לגמרי ממערכת הזיכרון. הוא נכנס לזיכרון לטווח ארוך ע"י הצפנה ובהמשך התלמיד יזכור את הרעיון שהביע אך לא את המילים המדוייקות שביטא. כולנו יודעים שכאשר משננים חומר מבלי להבינו הוא נשכח במהרה. אך כאשר מתאמצים לרדת לעומקו ולהבינו זוכרים אותו טוב יותר. ככל שחומר נקלט בייצוגים שונים (חזותי, שמעתי, ארטיקולרי וכו') ככל שההצפנה נעשתה באמצעות יצוגים רבים יותר ומתקשר לאסוציאציות רבות יותר - זוכרים טוב יותר.לכן כדי שלמידה תיהיה יעילה יש להפעיל את התלמיד, להובילו,לכוונו ולהדריכו על מנת שיגיע למסקנות ולתובנות לאחר גילוי וחקירה. יש להרבות בפנייה אל חושים רבים ככל האפשר. ובכך אני מתחברת שוב לטכנולוגיה המאפשרת לפנות לייצוגים רבים, התורמים לתהליך ההבנה וכתוצאה מכך גם לזכירה טובה יותר. המחשה של תהליך הזכירה
איך נשפר זיכרון? ע"י קטלוג לקטגוריות, בניית רצף של סמנים. יצירת מארג של אסוציאציות וקשרים המחבר בין הידע הישן לחדש. כל אילו אמורים לעזור ללומד, לשלוף מהזיכרון לטווח ארוך את החומר המאוחסן בו. אני סבורה שעל כל מורה לדעת איך פועל הזכרון, וכיצד מתרחשת למידה. כי אי אפשר להפריד בין למידה לזכירה -ללא זכירה לא תתבצע למידה. תאוריות למידה רבות ושונות נבנו במשך השנים, היו שהדגישו את מרכזיות המורה בתהליך(אוזובל), היו שהדגישו את מרכזיות הגילוי העצמי של התלמיד(ברונר)כשהמורה רק מסייע. אך מכולם עולה חשיבותו ומרכזיותו של תהליך ההבנה כי ללא הבנה לא תתקיים זכירה ולצערי לא תתקיים למידה.
באחד השיעורים נאמרה הערה ע"י אחד המרצים שלנו, שהתיחסה לפורום כאמצעי הוראה מיושן שעבר מן העולם. ואני שואלת את עצמי... האומנם???
השבוע נתקלתי במחקרם של מנוחה בירנבוים ורוז א.פלדמן מאוניברסיטת תל אביב. שעסק בפורום המתוקשב כאמצעי הוראה ולמידה ובחן הערכות של מורים מרחבי העולם, שהתנסו בשימוש באמצעי זה, בקורסים בחינוך הגבוה. על יתרונותיה של למידה שיתופית נאמר ונכתב רבות. למידה זו עולה בקנה אחד עם גישות קונסטרוקטיביסטיות חברתיות, לפיהן ידע נבנה בתהליך בינאישי. הטכנולוגיה מאפשרת לנו לייעל את הלמידה השיתופית באמצעות מגוון כילים, שאחד מהם הוא הפורום המתוקשב. כלי לניהול דיונים באופן סינכרוני או א-סינכרוני.
המאמר התמקד בפורום מתוקשב א-סינכרוני. הוא בוחן את מאפייניו ואת אפשרויות השימוש בו לפיתוח קהיליות למידה. כמו כן מדווחים בו תוצאות משאל שערכו החוקרות בקרב 132 מורים מחמישה אזורים גאוגרפיים בעולם(צפון אמריקה, אוסטרליה וניו זינלנד,אירופה, המזרח התיכון, ואפריקה) המשתמשים בכלי זה בתהליכי הוראה ולמידה. התוצאות נאספו באמצעות שאלונים.
אם כן מהו פורום מתוקשב הא- סינכרוני? זהו מרחב דיונים וירטואלי המציע ללומדים גמישות, בחירה וחופש חשיבה מסתעפת ובניית ידע. המרחב הוא מבוסס טקסט, הכניסה אליו היא על פי הרשאה ובו מציגים חברי הקהילייה כל אחד בזמן המתאים לו, את דעתם הכתובה בהקשר לנושאי דיון שונים. ההודעות מוצגות כשרשרת של נושאים כאשר הודעה ראשונה סופחת תחתיה את כל התגובות שנשלחו בהקשר לנושא זה. כך שניתן לראות מי הגיב, מתי, מה תוכן תגובתו.
יתרונות הפורום המתוקשב- הפורום תורם לפיתוח כישורי כתיבה וחשיבה, כישורים מטה קוגניטיביים, כישורי עבודת צוות, אוריינות מחשב, אחריות ומוטיבציה. הפורום תורם להעמקת הלמידה בכך, שלפני העלאת הודעה לפורום יש צורך לקרוא, לחשוב, לנסח, לתמצת ולהבהיר את העמדה. שהרי הדברים גלויים לעיני כל. לפי המחקר ציינו מורים שאיכות הידע הנבנה בפורום גבוהה יותר מאשר בדיונים פנים אל פנים בכיתה, קיימת הפרייה הדדית של רעיונות, שיתוף בידע ובמידע, למידת עמיתים. נקודה חשובה נוספת שאסור לנו להתעלם ממנה היא הגמישות בזמן, שהפורום מאפשר, והיכולת לתעד את תהליך הלמידה כולה. שהרי כל הדיונים מתועדים ונשארים במרחב הוורטואלי במשך כל הקורס לפחות, אם לא למעלה מזה, עובדה המאפשרת ללומדים לחזור ולעקוב אחר התפתחות הלמידה. נקודה נוספת היא שהפורום מאפשר לכל אחד מהלומדים להתבטא, גם לביישנים ביותר.
כיצד משפיע הפורום על הלמידה? הוכח שיפור ניכר במיומנויות למידה כמו: הבעה בכתב, מיזוג מידע ממקורות שונים, חשיבה בקורתית, חשיבה אנליטית, הרחבה והעמקה. מודעות עצמית, מודעות לאופן הלמידה ולשונות בדרך הלמידה והערכת הלמידה. שופרו מיומנויות השימוש במחשב, חיפוש ואירגון מידע, חיפוש סיוע, ניהול זמן. איך אפשר שלא להזכיר שיפור גם במיומנויות החברתיות, מיומנויות התקשורת, עבודה שיתופית,שיתוף במידע ובמחשבות, מתן משוב בונה. בנוסף לכל אלה שופרו תכונות כמו אחריות, מחויבות, מעורבות, עמידה בלוחות זמנים, משמעת עצמית, למידה פעילה היכולת לתת נימוקים מורכבים והעצמה של הלומדים. ההשתתפות בפורום מדרבנת ללמידה ומעלה את הבטחון העצמי של תלמידם שאינם נוהגים להשתתף בדיונים פנים אל פנים.
לאור כל היתרונות שציינתי ואוששו גם במחקרים, לא רק שדרך למידה/הוראה זו אינה מיושנת, אלא יש להרבות ולהשתמש בה. כי היא תורמת לפיתוחה של קהילייה לומדת ופעילה שלומדיה מסוגלים בכוחות עצמם, ללמוד, להתעדכן, ליצור, ליישם ולהפיץ ידע. הודות לכישורי ההכוונה העצמית שלהם בלמידה המסייעים בידם להיות לומדים לאורך כל החיים. (Life Long Learners)
כמובן שטיפוח קהילייה כזו מצריך תפיסה שונה של תפקידי המורה והתלמידים מזו המנחה הוראה בדרך הרצאה פרונטלית ולמעשה נדרש שינוי גורף בתרבות הלמידה, ההוראה והערכה.
בשיעור של ד"ר גילה קורץ נחשפנו לסרטון מרתק שהציגה חברת TED המפרסמת חידושים טכנולוגיים. הסרטון חשף המצאה של סטודנט הודי,ללא ספק, גאון מחשבים, שפיתח מכשיק זעיר הנישא על צוואר ומאפשר גישה בזמן אמת לכל מקורות המידע הקיימים. בכדי להבין על מה מדובר כדאי מאוד לצפות בסרטון ...
כפי שראיתם המכשיר מאפשר לנושאו לקבל מידע רלוונטי בזמן אמת על כל נושא שיבחר. לא בכדי נקרא הסרטון החוש השישי,חוש שיסייע לאדם לקבל החלטות נבונות בזמן אמת על סמך מידע נוסף הקיים בנושא, אך לא תמיד זמין לו. חוש שיהפוך את חייו למחוברים כל הזמן למקורות המידע האין סופי, שניצבר ויצבר. הסרטון מפליא להציג דוגמאות של מידע העשוי לסייע לאדם בקבלת החלטות בחיי היום יום, החל מרכישת מוצרי מזון, עיון בספרי קריאה- בחנות הספרים עצמה. כשהמידע הנוסף על הביקורות, והערות שנכתבו על הספר מופיע כבר בעת העיון והדפדוף. אפילו הסתכלות בתמונת עיתון תציג סרטון וידאו תלת מימד בנושא. המעניין הוא שנוכל להציג את האינפורמציה שנאספה על כל משטח כולל כף ידינו. נצלם כשנרצה בעזרת הידיים. האצבעות ישמשו כעכבר המחשב, בקיצור נשמע מדהים...ללא ספק חיינו יהיו עשירים יותר במידע זמין ונגיש בכל רגע ובכל מקום בו נמצא. עובדה זו כשלעצמה מרתקת. בואו נתקדם צעד אחד קדימה. חשבו על כך... כאשר נפגוש אדם, מיד יופיעו כתוביות מאירות על גופו, שיציגו את כל המידע שנאסף עליו, כולל תמונות וסרטונים. זה נשמע די מפחיד. הכל יהיה גלוי וידוע. להיכן תעלם הסקרנות? האם נצליח לרגש מישהו? האם תהיינה הפתעות מסויימות בחיינו??? האם גם נוכל לקרוא מחשבות??? אנו רואים שלמטבע שני צדדים, כלל לא ברור לי ,שהמצאה זו שבאה בהחלט לסייע לאדם בקבלת החלטות, לא תהפוך את חייו לאומלל ומיוסר.
אני רוצה לשתף אתכם בחידוש טכנולוגי שזכיתי סוף סוף לקבלו לכתתי. ובכן קבלתי לוח אינטראקטיבי... אינכם יכולים לתאר אפילו את שמחתי... מהן יתרונותיו של לוח זה? במה הוא אמור להיטיב את תהליך ההוראה? כדי לענות על שאלה זו - ערכתי סיעור מוחין קצר ובו בקשתי מחברותיי המורות לזרוק רעיונות. הן דברו על: חדשנות, יצירתיות, יכולות המחשה, שילוב סרטונים, גרפים, תמונות עכשויות, יצירת עניין, דינמיות וזרימה במהלך השיעור.
חדורת התלהבות ישבתי בבית ותכננתי שיעור במתמטיקה ( מערכת צירים) תוך ניצול יכולותיו הויזואליות, המדוייקות והצבעוניות של הלוח. תכנון השיעור ערך הרבה מאוד זמן, ההשקעה הרבה נבעה בעיקר מהרצון לתרגם את הצרכים הפדגוגיים שלי אם העדר השליטה ביכולות הלוח. התוצר הסופי היה בהחלט מספק. אני חייבת לציין שהעניין בשיעור היה אדיר, הצלחתי ליצור מוטיבציה, וסקרנות . הדנמיות והזרימה של השיעור סייעו רבות ליצירת שיתוף פעולה מלא של הלומדים ולהעדרם של "רגעים מתים ". גם היכולות להראות תהליך נבנה שלב אחר שלב ולחזור לדפים קודמים סייעו להבנה תהליכית. המחשת מערכת הצירים ובנית הפונקציה הקווית עליה, לא השאירו מקום לטעויות. החומר המופשט והסבוך נהייה מוחשי ומובן כלשון תלמידיי. אין לי ספק, שתלמידיי ואני היינו שותפים, לתהליך למידה אחר.
בתהליך הלמידה שלי להכרת הלוח ושילובו בהוראה התחלתי בשימוש בכלים הפשוטים ומשיעור לשיעור אני משלבת כלים נוספים. כריס בטשר(עפ"י וורבר, 2009) מתאר בספרו תהליך של שימושי מורים בלוח אינטראקטיבי. הוא מדבר על תהליך הטמעה שאורכו אינו ברור...שלב ראשון- עשיית דברים ישנים בדרכים ישנות. שלב שני- שימוש בלוח על מנת לעשות דברים ישנים בדרכים חדשות. שלב שלישי- שימוש בדברים חדשים בדרכים חדשות.
מטרת הלוח האינטאראקטיבי היא להביא לשינוי ושיפור בתרבות ההוראה והלמידה הבית ספרית. הטמעת הלוחות האינטראקטיביים בכיתות הלימוד, תאפשר למורים לשלב עולמות תוכן עשירים בכיתה ולבנות פעילויות למידה והוראה המעודדים את התלמידים להיות פעילים בתהליכים בכיתה. הלוח יאפשר למורים לשלב דרכי הוראה מגוונים כדי להתאימם לסגנונות הלמידה השונים של תלמידים בכיתות הטרוגניות.
התנסות זו חיזקה בי שוב את הדעה, שהאתגר אינו טמון בידע הטכנולוגי של השימוש בלוח אינטראקטיבי אלא ביכולות המורה להנהיג ולנהל את הכיתה תוך ניצול האפשרויות שמזמן לוח זה. לסיום אציג סרטון שהוקרן בערוץ 2 המדגים שימוש בלוח אינטאקטיבי.
הוראה מקוונת תופסת מקום נכבד במערכת ההשכלה הגבוהה בעולם. למורה תפקיד מרכזי ומשמעותי גם בהוראה מקוונת ולכן הוא מהווה גורם חשוב בהחדרת ההוראה המקוונת למערכת החינוך.
חיפוש אחר הגדרה למושג "מורה מקוון" הפנתה אותי למאמרו של ד"ר אברום רותם: קווים לדמותו של המורה המקוון. http://www.avrumrotem.com/avrum-S/more_mkuvan/index.htm אני מצטטת את הגדרתו:"מורה מקוון הופך את סביבת הלמידה המקוונת לסביבת ההוראה שלו וללמידה של תלמידיו. הסביבה המקוונת מאפשרת שיטות למידה והוראה שבבסיסם כמעט ולא ניתן להפעיל ללא הרשת". אם כן, במה שונה מורה מקוון ממורה מסורתי? מורה מקוון מנחה את תלמידיו, הוא מתרכז בארגון ההדרכה ללומדים, בפיתוח מיומנויות ודרכי למידה. הוא מבין שאינו מקור הידע הבלעדי. עליו להוביל את תלמידיו לפיתוח חשיבה, ליצור אינטראקציה "אחרת", המקדמת חשיבה ולמידה בדרך פעלתנית, שאינם יכולים להיות מושגים ע"י שימוש רגיל במקורות מידע. האם מכשירים מורים לכך? או אשאל זאת אחרת- אילו יכולות אמורות להיות למורה כדי שיוכל להיות מורה מקוון? אין לי ספק שיש להכשיר מורים לכך. כמובן שעליו להיות בעל יכולות פדגוגיות דידקטיות אך גם בעל יכולות טכנולוגיות. אני ממשיכה לשאול- האם תכונות של סקרנות, מוטיבציה גבוהה, חיפוש אחר חדשנות, נכונות להשקיע -בעיקר זמן - מספיקות???
ברור לי שמורה מקוון נדרש ליכולות אינטלקטואליות של חשיבה ברמה אחרת, יכולות אורייניות מחשביות של חיפוש, עיבוד מידע ויצירת ידע חדש. עליו להיות יצירתי, בעל תכונות של מנהיג מחולל שינוי. ומעל הכל שקדן, חרוץ, המאמין במה שהוא עושה... יוזם.
מורים טוענים שהם נרתעים מלהיות מקוונים, כי זה דורש השקעה אדירה של משאבים ובעיקר זמן יקר בלימוד הפלטפורמה המחשבית. אחרים מנגד טוענים, שמורה מקוון לא צריך להשקיע משאבים וזמן בהכרת הפלטפורמה המחשבית עליו להיות עסוק אך ורק בתכנים. את העיסוק המחשבי יבצעו הטכנאים.(סוג של חזון במערכת החינוך)
ואני שואלת :האם המורה יוכל לבנות תכנים ללא הכרת הפלטפורמה המחשבית ויכולותיה??? האם הוא יוכל לתכנן פעילות ברמה זו או אחרת, מבלי להכיר את אפשרויות הכלי בו בחר להשתמש? קשה לי להאמין!!! מורה מקוון צריך להיות זמין ונגיש. עליו ליצור אינטראקציה עם הסטודנטים שלו. מה זה אומר להיות זמין ונגיש??? כמובן, שאילו גבולות שהמורה חייב להגדיר לעצמו וליידע בהם את תלמידיו. אחרת ימצא עצמו משועבד 24 שעות ביממה . תיכנון פעילות לימודית מתוקשבת דורשת שעות רבות של השקעה ומחשבה הן בתכנון ובבנייה והן בביצוע ובהפעלה הלכה למעשה, בכיתות הלימוד. אני בטוחה, שמתן פיצוי נאות על זמן ההשקעה, יסייע ליותר מורים מתאימים, להשקיע את הנדרש ולהפוך למורים מקוונים.
לסיכום - אל בהלה, עלינו לזכור שיש רמות שונות של להיות "מורה מקוון", גם שילוב של שיעורים מקוונים עם למידה פנים אל פנים, היא רמה מסויימת ,אולי התחלתית, של להיות מורה מקוון. בשל חשיבות הנושא ברור לי, שכל מורה יוכל למצוא את המינון הנכון עבורו... ובלבד שיבין שהיום ללא שילוב טכנולוגיות בתהליך ההוראה אי אפשר... מנגד, ברור לי, שלא בכל למידה ניתן וצריך לשלב טכנולוגיה. יש תהליכים בהם הקשר הבינאישי פנים אל פנים חשוב ביותר.לכן אני מצפה מהמורה, שיפעיל תהליכי חשיבה ושיקול דעת בבחינת דרך ההוראה המתאימה ביותר לתוכן הנלמד וללומדים. אם יחליט שהטכנולוגיה היא צורך מהותי בתהליך ספציפי זה, אני מצפה, שישכיל לבחור בכלים הטכנולוגיים או בסביבת העבודה המתאימים ביותר להשגת מטרותיו.
הסמסטר האחרון נפתח בקול תרועה רמה. עם מגוון עשיר של מטלות ומשימות. בסמסטר זה אנו נתוודע בין השאר אל תאוריות למידה שונות, שהתפתחו החל מהמאה ה- 19 ועד ימינו אנו. אין לי ספק, שלא רק בתאוריות חלו שינויים מהותיים אלא גם בתפיסת מקומם של המורה ושל הלומד בתהליכי הלמידה וההוראה. ללא ספק הזמנים השתנו ועימם גם יעדי הלמידה.
היום בעידן המידע והתקשורת העולם מוצף בים של אינפורמציה המתרוצצת ברשת. המידע נגיש לכל, זמין, פתוח, חשוף אך גם פרוץ ובלתי מבוקר.
מהפכת המידע העוברת עלינו כסערה, טומנת בחובה כוחות אדירים שאי אפשר לעצרם, כוחות שיש בהם תנופה של התהוות חדשה, היא נושאת עימה כוח להיטיב ולהועיל אך יש בה גם כוח להזיק ולהשחית.
אחד מיעדיה החשובים של מערכת החינוך בעידן המידע הוא להכשיר את התלמידים לחייםבחברת עתירת מידע ואפופת תקשורת, ללמדם להפיק תועלת מהמידע ולחנכם להישמר מהסכנות הטמונות בשטפון המידע הבלתי מבוקר. בעולם עתיר מידע צריכה מערכת החינוך לפתח בתלמידיה את היכולת לאתר מידע הנחוץ להם, בתוך ים המידע . ללמד אותם להעריך מידע, שסמכות מקורותיו הולכת ומטשטשת. הם צריכים לדעת למיין את המידע, לארגנו בצורה מושכלת, לעבד אותו, ליצור ממנו ידע חדש ולהציגו בדרך בהירה ומשכנעת. תהליכים מידעניים אילו אין בהם חדש הם אינם תולדה של טכנולוגיות התקשוב. אולם חשיבותם הולכת וגוברת הודות לארבעה מאפיינים של טכנולוגיות המידע והתקשורת. כמות המידע- התפתחות רשת התקשורת הדיגיטלית והתרחבותה העצומה של תשתיות לאגירת מידע הביאו לגידול אדיר, מהיר ובלתי פוסק בכמויות המידע המופץ בעולם באמצעים שונים. תשתיות התקשורת הדיגטלית מאפשרות כיום לכל אחד לאתר מידע משלו ולשלוח אותו מיד לכל קצוות תבל. זמינות המידע - מנועי החיפוש למניהם הפכו,למהירים, נוחים וקלים לשימוש הם מאפשרים לגולש לסרוק כמויות אדירות של מידע במהירות רבה ולהגיע למידע בכל עת, מכל מקום מבלי לקום מהכיסא.
העדר מערכת בקרה וסינון - המידע, מאגריו וערוצי העברתו פתוחים ופרוצים לכל. מי שרוצה יכול להכניס מידע ולהפיצו ברשת. אין מי שמנהל את המידע ברשת, אין מי שבוחן ומבקר ממיין או מדרג. מכאן שהמידע אומנם עשיר ומגוון אך לעיתים אינו מדוייק, או אמין ולעיתים פוגע ומזיק.
מיגוון אפשרויות יצוג המידע- המידע מוצג באמצעים ויזואליים וקוליים עשירים ומגוונים.
אין לי ספק שחינוך המכוון להכשיר את התלמידים להפעיל תהליכים מידעניים צריך להתחיל בגיל צעיר.
בתהליך זה הלומד אקטיבי, הוא מתמודד עם שאלות ודילמות שאין להם תשובה מן המוכן ולעיתים אין להם תשובות חד משמעיות. על התלמיד לפתח לעצמו אסטרטגיות נכונות שיובילו אותו לתשובות ראויות. לשם כך עליו לאתר מידע החסר לו, למיינו, לסננו, לארגן אותו, לערוך אותו, לעבדו. לאתר מידע נוסף, לעמת אותו עם ידע קודם, להעריכו באופן ביקורתי, להסיק מסקנות וכך להמשיך עד למציאת פתרון יצירתי מבוסס ומנומק.
על מנת שיוכל הלומד לבצע תהליכים מידעניים אילו, אנו מוריו, צריכים לציידו במיגוון מיומנויות. לפתח בו כישורי חשיבה מסדר גבוה, כמו הערכה בקורתית וניתוח מושכל, שאילת שאלות וניסוח דילמות, חיפוש פתרונות יצרתיים ויכולת לפעול באופן אוטונומי, כדי למצוא תשובות מבוססות.
ללא ספק, משימות לגמרי לא פשוטות!!!
על המורה למלא תפקיד של מעורר סקרנות ומספק אתגרים. שיניעו את תלמידיו לשאול שאלות ולחפש להן תשובות. עליו לעודדם לחשוב בעצמם, להעריך, לשקול ולקבל החלטות. להגיע למסקנות ולגבש דרך להציג את הידע החדש בצורה משכנעת.
לאחרונה אני נחשפת יותר ויותר לתגובות של אחרים בבלוג שלי, אני שמחה מאוד על כך!!! התייחסות של אחרים למה שאני כותבת יוצר עניין, סקרנות ומפתח דיאלוג, או סוג של רב שיח בנושא. אני בטוחה שתגובות ומשובים הם כלי מעולה לשיפור ולהתקדמות. מתוך הכרה בחשיבות הנושא החלטתי להקדיש לנושא המשוב פוסט מיוחד.
אפתח פוסט זה בציטוט מתוך דבריו של מרטין בובר: "כל אחד מאיתנו נתון בתוך שיריון. שכמעט אין מרגישים בו עוד מחמת הרגל. יש רגעים, כהרף עין, שחודרים דרכו ומזרזים את הנפש לקבל".
ובכן מהו משוב? משוב-תהליך שבו אדם מגלה לאחר את תפיסותיו והרגשותיו לגבי התנהגות האחר.
כמורה וכסטודנטית אני חשופה רבות למתן משוב ולקבלתו.
מדוע כל כך חשוב לתת משוב? איך נותנים משוב בונה ויעיל? בסוגיות אילו אעסוק הפעם.
במחשבה מעמיקה על הנושא, ומתוך הבנת חשיבותו, ניסיתי לגבש לי מספר כללים בסיסיים למתן משוב.
תנאי מוקדם למתן משוב יעיל ובונה הוא יחסי אימון הדדי בין הנותן והמקבל.
משוב צריך להיות מוצע ולא מוטל.
משוב צריך להתחשב בצרכים של מקבלו.
משוב צריך להיות תאורי ולא הערכתי ושיפוטי.
משוב צריך לבטא ישירות את רגשות נותן המשוב.
המשוב צריך להתמקד בהתנהגות ובעובדות ולא באינטרפטציה שלהם.
המשוב צריך להיות ספציפי ככל האפשר ולא כוללני.
המשוב צריך לתת למקבל חופש בחירה לשינוי ולא להפעיל לחץ לשינוי.
המשוב צריך להתמקד בהתנהגות שהמקבל יכול לשנות.
יש להקפיד על עיתוי הולם-סמוך להתנהגות הנדונה ובהתחשב ברגשות המקבל והנותן.
המשוב צריך להיות מונע ממוטיבציה לעזור למקבלו ולא לפגוע בו.
חשוב להתחיל עם משוב חיובי, להתייחס להתנהגות ולא לאדם.
משוב המוצג באופן נכון אמור לסייע למקבלו, להטיב, לשפר, לבנות, להתקדם - ובכך חשיבותו.
הנחיות לקבלת משוב
הקשב למשוב, אל תנסה מייד לדחות אותו או להתווכח איתו. נסה להבין את המסר המועבר אליך לפני שתגיב. הקפד שיהיה לך ברור כל משוב הנמסר לך, אל תקפוץ למסקנות ואל תכנס להתגוננות מוקדם מידי.
בדוק את המשוב שקבלת גם עם אנשים אחרים. אל תסמוך על מקור אחד בלבד.
משוב שבו אתה מעוניין ואינך מקבלו- העז ובקש מחבריך.
קבל החלטה מה תעשה כתוצאה מהמשוב שקבלת. קח על עצמך אחריות על ניצול המשוב כמשאב לצמיחה אישית.
הקפד להודות, לתת חיזוק חיובי לנותן המשוב. בכך תבטיח חזרה על המאמץ שנדרש מנותן המשוב.
ובכן מה לירושלים ולבלוג שלי??? הפוסט השבועי שלי מוקדש הפעם, להצגת האינטראקציה, שתוכננה במשותף ע"י חנה גוטמן ,חברתי לקורס, ועל ידיי. האינטראקציה נבנתה במסגרת הקורס של גלית בן צדוק-"עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות". שמה של האינטראקציה מעיד על תוכנה - "ירושלים - מסע בזמן". מטרתה - הכרתם של אתרים משמעותיים בהסטוריה של ירושלים ושיוכם לתקופות הסטוריות, על פני ציר הזמן. מנסיוני העשיר בעבודה עם ילדים נוכחתי לדעת שרבים מהם מתקשים בהבנת רצף היסטורי של תקופות, הם אינם מצליחים לשייך ארועים הסטוריים לתקופות היסטוריות.
ובכן מה קדם למה בהיסטוריה? זו השאלה? להמחשת סוגיה זו תוכנן המשחק הלימודי. המשחק עוסק בהכרת אתרים נבחרים בירושלים, כשכל אתר מסמל תקופה. מדוע דווקא ירושלים? כי במשך 3000 שנות קיומה התרחשו בה ארועים היסטוריים רבים, לכן עיר זו היא הבחירה האוטלימטיבית להסביר את סוגיית הזמן. כדי ליצור מוטיבציה, עניין וסקרנות המאפיינים משחק לימודי - בנינו סיפור מסגרת על טיול משותף באתרי ירושלים, שעורכים שניים - נער וחוצן. השניים מסיירים וירטואלית בחמישה אתרים נבחרים: עיר דוד, הכותל המערבי, משכנות שאננים, הכנסת ובית המשפט העליון. כל אתר מייצג תקופה ופרק שונה בהיסטוריה של העיר(לפני הספירה, אחריה, לפני קום המדינה ואחריה) מטרות האינטראקציה: 1.התלמיד יכיר אתרים משמעותיים וסמליים בירושלים על ההיסטוריה שלהם.
2. התלמיד יכיר וידע את מיקומם הגאוגרפי של אתרים אילו.
מושגים שירכשו: ציר זמן, לפני הספירה, אחרי הספירה, לפני קום המדינה, לאחר קום המדינה, יציאה מהחומות.
מיומנויות שירכשו: התמצאות במרחב הזמן, הכרת רצף היסטורי של תקופות- קושי ידוע בהוראת הנושא.
בתהליך תכנון האינטראקציה הושקעו שעות רבות של חשיבה ותכנון. זהו ,כאמור, משחק לימודי בעל שני שלבים. כאשר לכל שלב מבנה קבוע. שלב א'- על המסך תופיעה מפת העיר, ועליה סימון האתרים הנבחרים. השחקן בוחר אתר בו ירצה לסייר. הוא יצפה בסרטון על האתר, ממנו ישאב את המידע שלו. הסרטון ישולב בתפאורה של חומת ירושלים. במהלך הצפיה יופיעו על אבני החומה משפטים ומסיחים הקשורים לאתר וכאילו שאינם קשורים אליו. עליו יהיה לגרור משפטים מתאימים ולשבצם בתיבות המיועדות לכך. בסיום שיבוץ כל חמשת המשפטים יזכה המשחק בתעודת "מדריך מצטיין לאתר..."
שלב ב'- שיבוץ תמונות האתרים על פני ציר הזמן וקבלת משוב בדמות: "מדריך מצטיין לירושלים".
מעולם לא שערתי, שבתכנון איטראקציה יש להשקיע מחשבה רבה כל כך. רק לאחר התנסות זו גילתי עד כמה חשוב בתהליך התכנון לרדת לפרטי פרטים, לראות בראייה כוללת את כל האפשרויות העומדות על הפרק ולבדוק אותן אחת לאחת. לשקול מה יקרה במצב של הצלחה או במצב של אי הצלחה, לדייק בניסוח הנחיות, לתת משוב, לעודד, או אפילו לאפשר לפרוש במהלך הפעילות.
לאפשר ביצוע פעילות בזמן מדוד, בכדי להכניס עניין ותחרותיות למשחק. להמציא סיפור מסגרת לייצירת גירוי ועניין. מעולם לא העלתי בדעתי שבתהליך אינטראקציה שותפים פרט למתכנן איש התוכן, גם גרפיקאי ומתכנת. אני בטוחה כי בזכות התנסות מרתקת ויצירתית זו, בעבודת צוות, הועשרתי בכלים לבחינת סוגי אינטראציות שונות בתהליך לימודי.
פעולת תיכנון ובניית האינטראקציה שאבה ממני אינרגיות רבות והפעילה יצירתיות. מסך הוליד מסך ולמשחק נוצרו חיים שלו. אני חייבת לציין, שבפעילות זו חשובה מאוד עבודת הצוות, וההפרייה ההדדית.
לסיכום, כשאני מתבוננת בתוצר הסופי שנולד באהבה רבה, אני מתמלאת בגאווה ובהרגשת סיפוק.
עם כניסת הטכנולוגיה לבתי הספר מורים ומנהלים נוטים להתמקד בהיבט הטכנולוגי, כאשר דווקא ההיבט הפדגוגי הוא זה שצריך להוביל.
מחקר חדש של ד"ר אברום רותם ועידית אבני מובילי קורס מנהיגות חינוכית באוניברסיטת חיפה והעוסקים בהכשרה ופיתוח מקצועי של מורים ומנהלים במחוז חיפה. התמקד בהתפתחותם המקצועית והאישית של מורים העוברים להיות "מורים מקוונים".
לדעת החוקרים במעבר להוראה מקוונת יש צורך בשינוי מוחלט של תפיסת ההוראה והלמידה. השינוי צריך להתרחש במערכת החינוך כולה, כולל הנהלת בי"ס וצוות המורים. שינוי שצריך להעשות בתהליך שלם של התפתחות.
ריתק אותי להתחקות אחר שלבי התהליך כפי שמגדירים זאת החוקרים ולהשוות זאת לתהליך המוכר לי בבתי הספר שלי.
ובכן, החוקרים מחלקים את התהליך לחמישה שלבים כאשר במקביל להתפתחותו של המורה, חייב גם בית הספר להשתנות כדי לאפשר למורה להתקדם.
שלב ראשון- הכרות. בשלב זה המורה בגדר "צופה" הוא משתמש לכל היותר במצגות, מסכי מעבד תמלילים וחיפוש מידע באינטרנט. כשכל אלה משמשים לו ולתלמידיו לצרכי תרגול והחשה. התלמידים מצידם מפיקים עבודות באמצעות המחשב. תפקידו של ביה"ס בשלב זה הוא לספק חומרה, לרכוש מחשבים, להתחבר לאינטרנט לספק למורים הכשרה בסיסית במיומנויות מחשב.
לשלב השני קוראים החוקרים "אשליית הידיעה" המאפיין שלב זה, שהמורה שולט באופן חלקי במיומנויות מחשב וסבור בטעות-שהוא יודע לשלבן בהוראה. לכן אין הוא מוצא צורך להתמקצע בתחום. בשלב זה הוא משתמש בהוראתו במצגות, חומרי העשרה מהאינטרנט, לוח אינטראקטיבי. תפקיד בית הספר בשלב זה- לספק למורים הכשרה ממוקדת המיועדת לשינוי התפיסה "ממורה כל יודע ומקור הידע" למורה מקוון, המשלב ידע טכנולוגי בהוראה כאורח חיים.
השלב השלישי מכונה ע"י החוקרים שלב ההתעוררות. בשלב זה המורה מתחיל להבין עד כמה גדול הפוטנציאל בלימוד מתוקשב, אך מבין עד כמה הוא חסר ידע בתחום. הוא מתחיל להשתמש בחומרים מקוונים למחשה ולהדגמה, בסרטונים, בהדמיות, במפות דינמיות. הוא מפעיל את תלמידיו בפעילות מקוונת אחידה. תפקיד בית הספר בשלב זה הוא הקמת פורטל חינוכי בית ספרי. שילוב מחשבים אישיים בלמידה שוטפת, הצטיידות בעמדת מורה מקוון, לוח אינראקטיבי וקישור אלחוטי לרשת.
שלב רביעי - התמודדות, בשלב זה ניתן להבחין אצל המורה פתיחות לשינוי, הוא מכיר בתועלת שבלמידה מקוונת ומתחיל לחפש דרכים ורעיונות לשיפור. הוא מעצב פעילויות מקוונות מורכבות תוך שימת דגש על הפעלת כישורי חשיבה, שימוש במקורות ידע מקוונים ומתן מענה לצרכים האישיים של כל התלמידים ברמת הלמידה ובתיווך כלים מקוונים. כמו - כן הוא מקיים פעילויות שיתופיות לתלמידים שבהן כל תלמיד תורם לידע הקבוצתי. כשהסביבה המקוונת מלווה את התנהלות הלמידה, הפקת התוצר והאינטראקציה.
ומה עושה בית הספר במקביל? מעמיק את תהליך השינוי באמצעות תוכניות עבודה בקרב הסגל ומרחיב את הפורטל הבית ספרי.
שלב חמישי ואחרון- ההבשלה, בשלב זה הלימוד המתוקשב הופך להיות חלק מאורח החיים של המורה. הוא יוזם, מעצב ומממש סטואציות למידה שיתופיות. הפקת תוצרי ידע ופרסומם במיגוון דרכים(טקסטים, סרטונים, כתבות שמע). בשלב זה תפקיד ביה"ס הוא בניית תוכנית בית ספרית משולבת בתקשוב, מיזמים לימודיים שיתופיים ומענה מקצועי זמין למורים.
בפוסט זה תארתי את חשיבות שילוב התפתחות המורים עם התקדמות והערכות בית הספר. אין לי ספק לאור נסיוני ומעקבי אחר בתי ספר שהצליחו בתהליך ואחר כאילו שמדשדשים שנים רבות בשלבי תחילת התהליך, שהערכות בית הספר במקביל להתפתחות המורים היא הכרחית להצלחה השילוב וההטמעה. יש צורך במחויבות משותפת של ביה"ס ושל צוות המורים לתהליך, כשכל אחד תורם את חלקו בעשייה, בחשיבה, בהשתלמות, בתכנון, בתגמול ובתמיכה. התקדמות המורה בלבד בתהליך תיצור אולי יוזמות מקוריות בודדות, שיכולות להצליח נקודתית בלבד, אך לא תסחוף את בית הספר כולו ואת כל צוותו. חלק ממחויבות בית הספר לתהליך תבוא לידי ביטוי, בהקצאת שעות ובמתן תיגמול כספי הולם לצוותים השותפים לתהליך.
כמורה בכיתה רגילה, אני ניצבת בפני מספר בעיות המקשות ביותר על יעילות תהליך ההוראה. הראשונה שבהם היא שונות בין הלומדים -הכתות הן הטרוגניות. עובדה המקשה מאוד על לימוד כל התלמידים, חומרי לימוד אחידים. רלוונטיות - הילדים של היום מוקפים בעולם דיגיטלי, וירטואלי, אינטראקטיבי שמרתק ומפעיל אותם. תכני הלימוד והאמצעים הדידקטיים שבאמצעותם הם מתווכים בכיתה, ברוב המקרים אינם כאילו. מעקב - קשה לעקוב, לתת משוב בונה, לסייע ולקדם את הזקוקים ביותר לקידום, בכיתה המונה כ-35 תלמידים. מפיאז'ה מוויגוצקי וממשיכיהם למדנו שלמידה משמעותית אינה תוצר של הרצאה שבה המורה מעביר ידע למוח פסיבי של התלמיד, אלא שידע נבנה בתהליך קונסרוקטיביסטי שבו התלמיד פועל מנסה, מסיק מסקנות, ובעיקר חושב. וכאן לטכנולוגיה תפקיד מרכזי כמסייעת למורה להתגבר על הקשיים הללו? אולם, ההסטוריה הקצרה של חינוך באמצעות טכנולוגיה, רצופה כוונות טובות ותוצאות מאכזבות. הנסיון הראשון התבצע בארץ, באמצעות מערכת "תואם"- מקבץ שאלות סגורות שהתלמיד קיבל עליהן משוב מידי. הרעיון התבסס על "מכונות למידה". בשנות השבעים שמונים הגיעו ה"לומדות". תוכנת מחשב המתפקדת כמורה פרטי אוטומטי. שהציגה לתלמיד מידע ושאלה עליו, תוך כדי מתן משוב והנחיה. גם מערכת "תואם" וגם "הלומדות" הניחו שמחשבים יכולים לשמש, מורה פרטי ושיש להקצות למורה האנושי תפקיד שולי בתהליך החינוכי. עובדה שלא יצרה שיתוף פעולה מצד המורים. השכלול והנגישות של המחשב האישי והאינטרנט בשנות התשעים החזירו את הטכנולוגיה לחינוך. התפיסה השלטת תמכה בהקמת מרכז מחשבים וחיבור לאינטרנט בכל בית ספר ובהזמנת המורים לעשות בהם שימוש ולפתח תכנים. התפיסה היתה ששילוב מושכל של - מחשבים ומורים עתירי יכולת וזמן פנוי - יעשו את העבודה החינוכית. לצערינו גם הפעם התוצאה הייתה, שהמחשב כמעט לא שולב בהוראה ובלמידה. המורים לא הרימו את הכפפה מסיבות רבות, חוסר מיחשוב, העדר הכשרה פדגוגית וטכנית מתאימה, חוסר שיתוף פעולה של ההנהלה...והרשימה עוד ארוכה מאוד. יתרה מזו, נשמעו אפילו קולות, שקראו למערכת החינוך לוותר אחת ולתמיד על הנסיון לשלבו בעבודה הבית ספרית.
בימינו מתהווה גישה חדשה הנותנת לרומן עתיר האכזבות בין טכנולוגיה לפדגוגיה, בין תקשוב לחינוך, תפנית אופטימית. הגישה חותרת לשלב את המחשב והתכנים הדגיטליים בסביבת הלמידה הבית ספרית שילוב כולל ומשמעותי. התכנים הדגיטלים שנזנחו בעשור הקודם, חוזרים לקדמת הבמה החינוכית, אך הפעם בלי יומרה כמורה פרטי אוטומטי, אלא כאמצעי טכנולוגי אינטראקטיבי המאפשר למורה להניע למידה משמעותית בכיתה.אני חוזרת ומדגישה שהאמצעים המתוכחמים אינם באים להחליף את המורה אלא לסייע בידו. הצירוף של מורה חכם וטכנולוגיה חכמה מייצר כיתות חכמות. אני מרבה לתהות מה צריכה מערכת החינוך לעשות הפעם אחרת, כדי להצליח? בראש ובראשונה לספק תשתית טכנולוגית -מחשב אישי לכל תלמיד ולכל מורה ותשתית תקשורת מתאימה בבית הספר. תכנים אינטראקטיביים- תכנים המבוססים על פדגוגיה מקדמת למידה משמעותית ומפתחת הבנה וחשיבה. תוכנת ניהול למורה- שמאפשרת תיכנון וניהול של תהליכי הוראה, למידה והערכה. תפקידה לסייע למורה בניהול שיעור, ע"י שימוש ביישומיי ווב 2 כמו בלוג, פורום, ויקי, פורטל בית ספרי. במעקב אחר ביצועי הלומדים ע"י מתן משוב מידי לכל השותפים בתהליך הלמידה. תמיכה פדגוגית למורים- הנחיה צמודה למורים ממנחה המתמחה בפדגוגיה המתוקשבת של תחום הדעת שהוא מלמד. תמיכה טכנית- לצוות המורים. או לחילופין הכשרת איש צוות, לביצוע תמיכה צמודה לכל אורך יום הלימודים. זהו פתרון מערכתי שיש בו שותפות בין המורה לבין הסביבה הטכנולוגית. למחשב תפקיד בהפעלת התלמיד, בהמחשה, בסיפוק המידע בדרכים מגוונות ולמורה תפקיד הובלה, קבלת החלטות המבוססות על דוחות הערכה, זמן פנוי יותר, לנווט, לכוון, לתמוך בקבוצות קטנות של תלמידים. המחשב אינו תחליף למורה אלא נוסף אליו ונותן לו עוצמה ואיכות חדשה. במהלך שיטוטי באינטרנט ועיון ב"דה מרקר" נחשפתי לסביבת "עת הדעת" (חברת סרארט אפ שמטרתה לשנות באופן יסודי את מערכת החינוך בעולם) אהבתי את העיקרון הפדגוגי העומד ביסודה - שיש בו יצירת למידה משמעותית העונה גם על הקשיים עליהם דברתי בראשית דבריי, הקושי בשונות הלומדים, רלוונטיות של התכנים והקושי במעקב אחר התקדמות הלומדים. הסביבה יוצרת סינרגיה בין שלושה יסודות. למידה פעילה שבה הידע נבנה ומיושם בהכוונת המורה. הסביבה הממוחשבת מפעילה את התלמידים, מטפחת את הסקרנות והחקרנות שלהם, ממחישה להם מושגים מופשטים, מנחה בביצועי הבנה ומתרגלת. למידה שיתופית הסביבה הממוחשבת מאפשרת למידה וחשיבה מבוזרות, שבהן משתתפים מורים ותלמידים. היא מתפקדת כמדיום להעברת מידע, להצגה פומבית שלו ולהפיכתו לאובייקט משותף של למידה וחקירה. למידה מותאמת הסביבה הממוחשבת מתאימה עצמה לקצב הלמידה של כל תלמיד ותומכת בו באמצעות משובים.
הסרטון הבא יחשוף את תרומתה של המערכת הטכנולוגית של "עת הדעת" הקרויה באנגלית" Time To Knew"
כמורה המרבה במתן משימות מתוקשבות אני נתקלת לא אחת בכך, שתלמידי מבצעים קיצורי דרך ומשתמשים בנפלאות המחשב לצורך העתקה והדבקה מהאינטרנט ובכך מסיימים את עבודתם. האם לפעולה זו יש ערך לימודי עבור התלמידים? האם הם באמת למדו את הנושא, או רק כתבו עבודה כי נדרשו לכך... ועשו זאת כדי לצאת ידי חובה? תגובתי הראשונית היתה - לא התרחש כאן כל תהליך לימודי. יתרה מזו, סרבתי בתוקף לקבל עבודות כאילו. אני מודעת לכך שעבודות הן מטלות תובעניות של מיזוג מידע וכרוכות בשימוש באסטרטגיות כמו השוואה, הנגדה והכללה ויש ללמד תלמידים איך עושים זאת.
ובכן השאלה שהעסיקה אותי מאוד היתה איך הופכים פעולה טכנית פשוטה שאינה דורשת שום חשיבה אלא רק שליטה במיומנות פשוטה, לתהליך חשיבתי, יצירתי ובונה? איך הופכים אותו לתהליך לימודי? כדי לענות על שאלה זו, אציג מעין תבנית בעלת מספר שלבים שבה אני נוהגת להשתמש עם תלמידיי. שלב ראשון: הצגת בעיה בפני התלמידים ומתן הנחייה לחיפוש חומר באינטרנט העונה על הבעיה המוצגת. שלב שני:העתקת משפטים כלשונם מהאינטרנט העונים על הבעיה שהוצגה. שלב שלישי: הצגת הקטעים המועתקים תוך ציון מקורם, האתר ממנו נלקחו ונימוק- מדוע נבחר קטע זה דווקא. שלב רביעי: בדיקת הקטעים ע"י עמיתים (בזוגות או במליאה) תוך שימת דגש על שני קריטריונים: 1. באיזו מידה הקטע שהוצג קשור למטלה?
2. מידת איכות הקטע- עד כמה הוא ברור? מעניין? מנומק? שלב חמישי: (בצוותים או במליאה) יתרונות וחסרונות שיטת העתק והדבק. ניתן להרחיב את התהליך ולבקש מהתלמידים לנקוט עמדה נוגדת לבחירתם הראשונית, להציג נימוקים לעמדה זו ובכך לבחון או להאיר את הבעיה, מנקודות מבט שונות. כמובן השמיים הם הגבול... וככל שנחשוב על כך יותר, נדלה רעיונות יצירתיים נוספים.
לסיכום: העתק הדבק אינה מילת גנאי, גם בפעולה זו תתרחש למידה כאשר ננווט את תלמידינו להציג טיעונים חדשים, לבנות אחרת את הדברים, לנסח מחדש את רעיונותיהם והגיגיהם וליצור מתוך הקיים - משהו משלהם. אני חייבת לציין שתהליך העבודה אינו פשוט כלל וכלל. דרכם של תהליכים שהם ממושכים מייגעים ולעיתים אפילו מייאשים... אך התוצאה בסופו של דבר כדאית מאוד!!! אסיים פוסט זה בנימה מחוייכת יותר, צפו להנאתכם בפרודיה על גוגל...
בשיעור של ד"ר חגית מישר- טל "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה: הבטים בינלאומיים"
נזרקה לחלל האויר אמירה, שבמקומות דלי אמצעים יוכל הטלפון הסלולרי להחליף את המחשב, בתהליכי הוראה ולמידה. וזאת בשל מספר סיבות: הוא זמין, רוב התשתיות קיימות בעולם, והוא זול יותר ממחשב. המשכתי להרהר באמירה זו והשתעשעתי ברעיון, שפערים דגיטליים רבים יוכלו להצטמצם בזכות אותו מכשיר פלאים.
הטלפון הסלולרי, שנחשב בעיני אנשי חינוך רבים למפגע, משמש אמצעי הוראה מהמעלה הראשונה? היתכן??? מסתבר שכן!!!
מניסוי שנערך זו השנה השלישית בשתי חטיבות ביניים- אחת בנצרת שנקריאת "נזירות המושיע" והשניה "מועאוויה" שבכפר מועאוויה בוואדי ערה.
הניסוי התאפשר הודות ליישומים של סביבת למידה סלולרית שפותחו במכון לחקר אלטרנטיבות בחינוך בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה.
בשנה הראשונה לניסוי נבחרו בכל בית ספר כ-20 תלמידי כיתות ט' בעלי טלפונים סלולריים מדור 3, שאליהם אפשר להוריד את האפליקציות הנחוצות לניסוי. התלמידים לא נבחרו על בסיס יכולתם המתמטית. בשנה השנייה השתתפה בניסוי כיתה ט' אחת שלמה מכל בית ספר והשימוש בטלפונים הסלולריים נעשה במסגרת השיעורים הרגילים, בתוך הכיתה ומחוצה לה. "הרעיון" מסביר ד"ר וגיה דאהר מפעיל הניסוי, היה להמחיש לתלמידים את מושג הפונקציה באמצעות מניפולציה על גרף. לדעתו התגלית החשובה ביותר של הניסוי היא שהטלפון הסלולרי הוא אמצעי הוראה רב השפעה דווקא מחוץ לכותלי כיתה:"הוא מאפשר לתלמידים ללמוד מתמטיקה תוך כדי מילוי מטלות יום יומיות. כאשר הם יוצאים החוצה, מגדירים תופעות ומציגים אותן באמצעות צג הטלפון, הם מבינים למה צריכים את המתמטיקה, ולמה הם צריכים ללמוד אותה".
הראיה להצלחת הניסוי היא שבכל בית ספר שהשתתף בו, מעוניינים המנהלים והמורים להמשיך להפעילו גם השנה הבאה.
לדעת המורים והמנהלים, נוצרה חווית למידה חיובית, ניתן להפוך בעזרתו את המתמטיקה מדבר אבסטרקטי לדבר מוחשי. נוצרה תקשורת יעילה בין המורה לתלמיד, נושא חשוב בתהליכי למידה. התלמיד פעל כחוקר. האווירה בכיתה היתה נינוחה יותר. התלמידים עסקו בתופעות מהחיים ונתנו להן ייצוג ויזואלי, לדוגמה הם עקבו אחר תנועת מכוניות בכביש ותארו אותה בגרף. גם תלמיד שלא נכח בשיעור יכול היה להשתתף. התלמידים חוו למידה שונה.
העבודה בסביבת הסלולרי יכולה לפתח חשיבה יצירתית וחקירה אותנטית של המתמטיקה. אל לנו לשכוח עובדה חשובה, הכל תלוי במוטיבציה ובהכשרה של המורה. כי הוא נדרש להרבה מאוד השקעה בהכנת חומרי הלמידה כדי שיתאימו לפדגוגיה החדשה.
אני אמשיך לעקוב אחרי ניסוי זהו. כולי תקווה, שתבדק גם הסוגיה - איך למידה בעזרת סלולרי משפיעה על חשיבת התלמידים והישגיהם הלימודיים?
תוצאות מספקות בניסוי זה יחשפו את המורים והתלמידים לכלי טכנולוגי נוסף זמין ונוח לשרות ההוראה.
הסרטון הבא ימחיש בפניכם את הצורך בשינוי דרכי הוראה.
לחצו על הסרטון וצפו בו בהנאה.
"האם שאלתם את עצמכם מדוע תלמידים אינם אוהבים את בית הספר? נכון הם אוהבים את המפגשים החברתיים את ההפסקות... אך לא את השיעורים.
אני כמורה מרבה לשאול את עצמי למה???
התשובות שלי לכך רבות, אתייחס לחלק מזערי מהן.
הנושאים הנלמדים אינם מעניינים אותם.
דרך ההוראה משעממת.
בתהליך ההוראה התלמיד פסיבי, לא מעורב, הוא לא נדרש להפעיל את המוח ולבצע חשיבה.
חבל!!! כי אפשר גם אחרת!!!
בפוסט זה אנסה לטעון כי שינוי בדרך ההוראה והפיכתה למעניינת יותר, מאתגרת ופעילה, תיצור מוטיבציה ועניין אצל תלמידינו. עלינו לזכור שילדים מטבעם סקרניים. חובה עלינו כמורים ליצור אצלם אתגר ומעורבות, שהם כה חיוניים ללמידה ובכך לפתח את כישוריהם. הילדים גדלים בעולם טכנולוגי, מחוברים לרשת, חשופים למידע עשיר ומגוון. אם לא נשכיל לשלב עולם זה בתהליכי למידה נהפוך לבלתי רלוונטיים.
נכון להיום, בית הספר עדיין מלמד בשיטות ישנות של שינון, חזרה, שעורים פרונטליים, המורה הוא מקור הידע, הלמידה מסתיימת בהשמע הצלצול. זה פשוט לא מתאים יותר.
שימוש בטכנולוגיה, מחשבים, לוח חכם, יישומי ווב2, יצרו את חיבור עם העולם הכל כך מוכר לילד. תיכנון שעורים שיש בהם שילוב של הדמיות וסרטונים יצרו גירוי, הנאה ותחושת מעורבות אצל הלומדים. צפיה בצבעים, שמיעת הקולות, יעשירו את חווית הלמידה ויספקו ללומד גירוי אינטלקטואלי. למידה מסוג זה תיצור אינטראקציה בין הלומד לתוכן ובין הלומד ללומדים אחרים. תאפשר חקר הנושא לעומק. תפתח דלת למעבדות שונות בארץ ובעולם, תחשוף את הלומד למורים אחרים במקומות שונים, לניסויים אחרים. תהדק שיתוף פעולה בין לומדים שונים ותיצור הפרייה והעשרה של כל המשתתפים בתהליך הלמידה.
האם אפשר אחרת היום??? בודאי שלא!!!
לא יתכן להכין תלמיד לתפקד בעולם המחר בעזרת כלים של האתמול.
במסגרת שיעורי הפסיכולוגיה הכל כך מעניינים של ד"ר מסאלחה שאפיק עסקנו בשאלת יחסי הגומלין בין התורשה לסביבה והשפעתן על יכולות הלמידה של הילד. אין לי ספק, לאור ניסיוני העשיר בעבודה עם ילדים, שילד שנולד אם גנטיקה פחות טובה וגדל במשפחה תומכת, מסייעת, מאפשרת, היוצרת גרויים אינטלקטואליים ותרבותיים יוכל להתקדם ולהגיע להישגים גבוהים ומרשימים.
אך מה קורה בקרב ילד הגדל במשפחה בעלות מעמד סוציאו אקונומי נמוך? (מעמד סוציאו אקונומי מוגדר על פי הכנסה, משלוח יד, השכלה) כאשת חינוך, המגלה עניין רב בקשר שבין מצב סוציאו- אקונומי שילדים גדלים בו ובהשפעתו על תפקודם הלימודי, קראתי מחקר אורך שמאוד עניין אותי. את המחקר יזמה פסיכולוגית אמריקאית בשם אמי וורנר והוא המקיף ביותר שתועד במהלך המאה ה-20 .
המחקר בדק 698 ילדים שנולדו באי קאוי ב-1955 והתפרש על פני 40 שנה. הוא כלל נתונים דמוגרפיים וסוציאו אקונומיים על משפחות, מפגש עם ההורים בזמן ההריון, ראיונות עם אנשי מקצוע שליוו את המשפחות ומפגשים עם הילדים בהיותם בגיל הגן, גיל בי"ס, לאחר סיום לימודיהם, בגיל 32 ו-40.
כשליש מהמשתפים במחקר נולדו וגדלו במשפחות ממעמד סוציאו אקונומי נמוך-בתנאים של עוני והעדר הורות יציבה. שני שלישים מהילדים בקבוצה זו, פיתחו ליקויי למידה או הפרעות התנהגות עד גיל 10 וסבלו מהפרעת נפש או היתקלות עם החוק עד גיל 18. כשהגיעו לבגרות הצליחו רובם לנהל חיי משפחה ולהתפרנס, אולם שיעורי התמותה והאבטלה בקרבם היה גבוה ביחס לשאר המשתתפים במחקר.
הממצאים על יכולות אקדמיות נמוכות מתיישבים עם ממצאים אחרים המראים שילדים שגדלו במשפחות ממעמד סוציו אקונומי נמוך מצליחים פחות בלימודים לעומת בני גילם ממשפחות ממעמד סוציו אקונומי בינוני וגבוה. כלומר קיים קשר בין מעמד סוציאו-אוקונומי ובין יכולת למידה אקדמית. ועל קשר זה ארצה להרחיב את הדיבור.
חשוב לזכור, שילדים ומתבגרים טרם פיתחו מעמד סוציאו-אקונומי משל עצמם, מעמדם נקבע באמצעות מעמד ההורים שלהם. מעמד ההורים עלול להשפיע על התפתחותם - על תפקוד המוח שלהם, ועל יכולותיהם בעתיד.ילדים הגדלים במשפחות דלות אמצעים נחשפים פחות לגרויים קוגנטיביים בסביבתם, כגון חומרי יצירה ולמידה, פחות לחוויות תרבות מעשירות כגון ביקור במוזיאונים או תאטראות. ההורים פחות מקריאים להם ספרים ומנהלים עימם שיחות מעשירות.
מכאן נובע, שדחק כלכלי ועושר סביבתי ממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות מוחית. אך חשוב לזכור, לאור ממצאים, שהשפעתן הפיכה. כלומר חוויה סביבתית מתקנת יכולה להפוך את ההשפעה של אירועי חיים מזיקים בגיל צעיר. (Francis et al.,2002)
כדי לבדוק את היותו של נתון זה הפיך, דאגו וורנר ועמיתיה להעביר את הילדים והוריהם תוכנית התערבות. שסייעה רבות לקידום יכולות קוגנטיביות יכולות ניהוליות, ויכולות שפתיות. התוצאה המעניינת היתה, ששליש מילדי המעמד הסוציאו אקונומי הנמוך גדלו להיות מבוגרים יצרניים ובעלי בטחון. עובדה מעודדת ביותר!!!
הם לא סבלו מלקויות למידה או בעיות התנהגות, הצליחו בלימודים ובגיל 40 היו בעלי פרנסה ומשפחה.(Wernr,2005)
לאור כל האמור לעיל, הממצאים הקושרים בין מעמד סוציו-אקונומי ליכולות אקדמיות מדגישים שגם הסביבה החברתית והכלכלית המקיפה את הפרט קובעת את תיפקודו, ולא רק התכנית הגנטית שירש מהוריו. על כן האחריות לפיתוחו נתונה במידה מסויימת גם בידי הוריו וגם בידי החברה. כחברה אנו מחויבים להמשיך ולאפשר לכל ילד, ללא תלות ברקע הסוציאו אקונומי שממנו הגיע, להשיג את החינוך הטוב ביותר. גם אם זה כולל תוכניות התערבות רחבות היקף. כי רק כך נוכל להביא לעצירת מעגל העוני והשפעותיו ההרסניות על החברה בה אנו חיים.
פוסט זה מוקדש "לתוכנית הלימודים" אותו "קוריקולום" ידוע ומפורסם שלאורו אנו פועלים במערכת החינוך. זאת בעקבות קריאת מאמרה של ד"ר צופיה יועד - מ"מ מנהלת האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים במשרד החינוך. ובכן למושג "תוכנית לימודים" יש הגדרות רבות. החל בהגדרה צרה - שתוכנית לימודים היא רשימה של תכנים שהתלמידים נדרשים ללמוד ולדעת בקורס או מקצוע מסויים וכלה בהגדרה הרחבה שתכנית לימודים היא מכלול רכיבים השייכים לשלם אחד. הרכיבים הם: תכנון בכמה רמות, הכנה של חומרי הלמידה, הפעלת חומרי הלמידה בכיתות בהתאם לתכנון, הערכה שוטפת, מעצבת ומסכמת של תהליכי ההוראה והלמידה, הערכה של השגי התלמידים. תוכניות לימודים אינן מוכתבות מלמעלה, מהאגף לתוכניות לימודים, ומונחות למטה, על המורים. להיפך תהליך התכנון מזמין את המורים להשתתף בעיצובן. מתוך ידיעה זו, השתעשעתי ברעיון של: "מה אני הייתי מכניסה לתוכנית הלימודים? לטעמי, חסרים בה נושאים רבים, על אחד מהם אתעכב הפעם. אחד מתחומי הדעת הקריטיים היום הוא היכולת לנתב בין כמויות אדירות של מידע ולדעת להעריך איכות של מידע.האינטרנט שינה מהותית את האופן שבו אנו מחפשים וצורכים מידע. מצד אחד המידע נעשה זמין ונגיש מאי פעם, מצד שני קל להתקל במידע שגוי, שקרי או מעוות. פעם שאבנו את המידע שלנו מהאינציקולפיות ונתנו אימון בוועדות אקדמיות שכתבו וערכו אותו. היום קל להקליד מילה אחת בגוגל או הוויקפדיה ולהגיע לכמויות אדירות של תוכן שהיה בקלות יכול להכתב ע"י מפרסם, גורם אינטרסנטי חד צדדי, או כל מפיץ במזיד מידע מטעה. כל מי שעושה שימוש במקורות מידע כאלה - ילדים על אחת כמה וכמה - חייב לפתח כלים בקורתיים כדי להיות צרכן נבון של מידע. אחריותנו כמחנכים וכהורים ללמד את ילדינו לא רק כיצד למצוא תשובות לשאלות שהם שואלים, אלא גם להעריך את אמינות התשובות שהם מקבלים. אנחנו צריכים ללמד אותם לשאול שאלות בקורתיות כגון: - מי כתב את המידע הזה? - מהם מניעיו? - האם הטענות סבירות? - על אילו ראיות הוא נסמך? הילדים חייבים לדעת שלא כל מילה כתובה באינטרנט, מעידה על נכונות. "אבל זה כתוב באינטרנט" הם נוהגים לומר, כדי לבסס את אמיתות טענתם.
יש מקורות מידע אמינים יותר ופחות והשאלה מיהו מקור המידע חשובה לא פעם לפחות, כמו המידע עצמו.
בלא כלים בקורתיים אילו אנחנו עלולים לגדל דור שלא ידע את ההבדל בין תחקיר לבין העתקה עיוורת, בין תיעוד לבין תעמולה, בין נימוק לבין ספין, בין אומנות לפרסומת. תפקידו של בית הספר להכין ולהכשיר את ילדינו לקראת החיים ותפקיד חיוני של בית הספר בעידן המידע הוא לתת לילדים כלים להבחין בין מידע אמין מבוסס, מידע טוב, למידע לא אמין, מידע רע.
איך ממחישים תופעות טבע מרתקות בתוך ארבע קירות של כיתות לימוד?
בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" התבקשנו לבדוק אינטראקציה כלשהי מהרשת ולנתח אותה. כדי לבחון את יעילותה של האינטראקציה נתבקשנו לחפש פעילות לימודית שתלמד באמצעות האינטראקציה הנ"ל. לנסח מטרות לימודיות ולבדוק האם המטרות הושגו?
ובכן חנה חברתי ואנוכי בחרנו בתופעת הטבע "ליקוי חמה". תופעה שלא ניתן לצפות בה אלא, באמצעות הדמייה מחשבית המדמה את שלבי התנועתיות של כדור הארץ ביחס לגורמי השמים האחרים וממחישה את יחסי הגומלין בין שלושת השחקנים:שמש, כדור הארץ וירח. סיור קצר באתר מט"ח הוביל אותנו למציאת המבוקש. נחשפנו להדמיה מרתקת המציגה את תהליך הליקוי, פעם ברצף ופעם בשלבים, כשהלומד יכול לעצור את התהליך בכל שלב ולהגיע לתובנות.
עד כאן הכל נחמד ומהנה, הצפייה באתר עוררה בי זכרונות.. כיצד אני למדתי על תופעות אילו הרבה לפני עידן המחשבים. נזכרתי בדגם גדול ממדים שהציג את שלושת הכדורים ובאמצעות ידית ניתן היה לסובב את כדור הארץ סביב השמש ואת הירח סביב כדור הארץ. זה היה מודל מואר שנבנה לצורך המחשה של תנועת גורמי השמים. השמש במודל היתה נורה, באמצעות סיבוב ידני של הידית הודגם כיצד היא מהווה מקור אור לכדור הארץ ולירח הנצפה מכדור הארץ, איך נוצר היום והלילה ואיך נוצרות עונות השנה. יתרה מזו, בצענו ניסוי של החשכת החדר והארנו באמצעות פנס על כדור, שמילא את תפקיד כדור הארץ. בתהליך זה ,ללא ספק, נדרשה יצירתיות רבה מצד המורה כשהתלמידים שותפים לתהליך.
הבוקר, בעיון מקרי לחלוטין, באחד מעיתוני החינוך צדה עיני את תמונת הדגם המדובר, אותו דגם שזכרתי מילדותי. תחת הכותרת- כלי עבודתו של המורה- תואר וצולם הדגם בפעילותו. כחידוש כהמצאה. חיוך רחב עלה על שפתיי... על איזה חידוש בדיוק מדובר? אני הרי מכירה דגם זה מלפני שנים רבות..ובכן אין חדש תחת השמש.
לפתע מצאתי עצמי מהרהרת מה יעיל יותר לצרכי למידה, הדמיה מחשבית או דגם שניתן למשש ולגעת? כמובן שיש יתרונות לכל אחד מאמצעי המחשה אילו. המחשב זמין יותר, זול יותר קיים כמעט בכל בית ספר, יתרה מזו קיים בכל בית. הוא מאפשר לכל תלמיד התנסות, בזמנו החופשי בלמידה א-סינכרונית. הדגם לעומתו יקר יותר, בית ספר יכול לרכוש דגם אחד בלבד וניתן לצפות בו ולהפעילו רק במהלך השיעור כלומר-בלמידה סינכרונית. לאור זאת מצאתי חיזוק נוסף לאמונתי, שיש יתרון אדיר ללמידה מתוקשבת גם בתחום ההדמיה.
במסגרת הקורס של ד"ר חגית מישר טל קראתי את מאמרם של כריסטאן פוקס, ואווה הורק "אפריקה והפער הדיגטלי" ניסתי להגדיר לעצמי מהו פער דגיטלי וכיצד הוא משפיע על קידמה? ובכן מהו אותו פער דיגיטלי? פער שהולך ומתעצם בין "העולם המערבי" לבין "העולם השלישי" שרוב מדינות אפריקה נמנות עליו. פער בין אוכלוסיות שיש להן גישה לטכנולוגיות דיגטליות והן משתמשות בהן באופן קבוע לבין אוכלוסיות שאין להן גישה ואין להם מיומנות דיגיטלית. המאמר חושף את העובדה המדאיגה, שאזורים רבים ביבשת זו אינם מחוברים לאמצעי תקשורת כל שהם. יתרה מזו, גם במקומות שבהם קיים חיבור לאמצעי תקשורת, אספקת החשמל הדרושה אינה סדירה, המחשבים והטלוויזיות מיושנים ואיטיים, מערכת הטלפונים אינה עומדת בעומס. תושבים רבים במדינות אילו אינם יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור השימוש בטכנולוגיות התקשורת שכן עלויות השימוש גבוהות ביחס לשכרן הממוצע. השפה מהווה מחסום, רבים אינם יודעים קרוא וכתוב ומבין אילו שיודעים, רבים שולטים רק בשפה המקומית בעוד שהשימוש באינטרנט דורש ידיעת שפות בינלאומיות ובראשן אנגלית. התוצאה העגומה היא שחלק גדול מאוכלוסיית העולם מודר באופן שיטתי מהרשת ויתרונותיה. המהפכה הטכנולוגית בתחומי התחבורה והתקשורת מאיצה תהליכי פיתוח בעולם (אנטרנט ,טלפון, טלויזיה) היא מאפשרת העברה מהירה של הון, אנשים, מידע, רעיונות והופכת את העולם ל"כפר גלובלי". האומנם, כל העולם שותף לקידמה? אין לי ספק שחיבור לאמצעי תקשורת מודרניים הוא כרטיס הכניסה לעולם של המאה ה-21 לאותו "כפר גלובלי" כפי שאוהבים לכנות את העולם. ברור לי מעל לכל ספק, כי קיים קשר בין מידת הפיתוח של מדינה לבין מידת השימוש שעושים תושביה באמצעי תקשורת מודרניים. המידע הפך למשאב מרכזי בכלכלה המודרנית ועל כן חיבור לרשתות מידע הוא מהלך מרכזי בתהליכי פיתוח. רשת האינטרנט מאפשרת לכל אדם המתחבר אליה מכל מקום בעולם גישה למאגרי ידע גדולים וחיבור מיידי אל אנשים, חברות וארגונים הממוקמים בכל רחבי העולם. אכן ידע הוא כוח. לכן אם העולם לא ירתם לסייע למדינות אפריקה וידאג להוציאם ממעגל העוני, ע"י הפרטה, הקמת מרכזי תקשורת, חינוך, לימוד מיומנויות, השקעות עתק בתקשורת, במחשבים, בהשכלה. הפערים החברתיים, כלכליים והשכלתיים ילכו ויעצימו. כי הפער הדגטלי רק מאדיר ומעצים פערים אחרים כמו פערי השכלה, הקיימים בין תושבי מדינות העולם השלישי לבין העולם המערבי. ולסיום, אני מעלה מספר שאלות מוסריות, שמעסיקות אותי מאוד.
עד כמה מחוייבת ורוצה החברה המערבית להוציא את העולם השלישי ממעגל העוני והנבערות, או שזה מאוד נוח לה להשאירו שם?
עד כמה מעוניינים המשקיעים המערביים באמת ובתמים בקידומם של תושבי אפריקה או רק, בהעשרת ההון האישי שלהם? לפי היגיון זה, הסיוע למדינות הללו יתקיים כל זמן שהמערב או המשקיעים הפרטיים יפיקו מכך תועלת כלכלית.
עד כמה מעונינים המשטרים במדינות העולם השלישי לפתור את בעיותיהם של כלל התושבים או שהם מעונינים להשאיר את העם בנחשלותו כדי להעצים את הניצול והשליטה בו?
האם ניתן בכלל לגשר על פערים אילו, או שהטכנולוגיה תעצים אותם יותר ויותר?
הסרטון הבא יאיר את הנושא מנקודת ראות נוספת. צפייה מהנה!!!
השבוע הוקדש להפעלת המשחק הלימודי, שתוכנן בשיתוף פעולה בין חברתי חנה ובני. המשחק עוסק בהכרת צפון הארץ-הגליל והגולן. הוא מהווה השלמה ליחידת הלימוד בנושא זה. מטרתו היתה לבדוק את תרומת המשחק לשיפור הידע הדקלרטיבי של תלמידי הכיתה. המשחק במקור יועד לשחקן בודד, אולם כדי ליצור מתח ועניין הוספנו תצפיתן לכל שחקן ומטרתו היתה לבדוק בכמה אפשרויות תחשף התמונה המסתתרת. ובכן המשחק נוסה פעמיים, פעם כפיילוט על תלמידי כיתות ז'. ופעם נוספת על תלמידי כיתות ו', שלהם הוא יועד מלכתחילה. הפעלת הפיילוט נועדה,לגישוש ולבדיקה אם מה שתוכנן אכן יעיל, וממלא אחר המטרה שלשמה הוא יועד. בחשיבה נוספת, הפעלת הפיילוט סייעה להפקת לקחים חיוניים, שיושמו בניסוי האמת.
יום ההפעלה הגיע, ההתרגשות של שתינו היתה בשיאה. המחשבים הוכנו, השאלונים נבנו, דפי התצפיתנים עוצבו אפילו התלמידים הראו סמני התלהבות... http://tavniot.svivot.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=18&referer=%2fSectionPage.aspx%3fid%3d2 המשחק עורר עניין רב, התלהבות, הוא יצר אתגר והכי חשוב... כולם שיתפו פעולה ולא ויתרו על אף משחקון. לתדהמתי התלמידים בחרו להשאר בהפסקה בחדר מחשב ולהמשיך לשחק. היה מהנה ומלהיב לראות כיצד למידה אחרת יוצרת כל כך הרבה עניין, סקרנות ורצון לחפש ולדעת, כיצד היא משמשת מניע להכרת אתרים ונופים ומסלולי טיולים.
אם הצלחנו להחדיר בתלמידינו מעט מאהבת הארץ על ידי הכרת אתריה... דיינו ... רבות נכתב על תרומתו של המשחק להוראה. הסרטון הבא ישפוך אור נוסף על יתרונות המשחק בהוראה.
אתה הרי מלווה הרבה עשיות בתחומי עבודתי ולימודיי. בשלב זה של חיי, אילו הם העיסוקים שמהווים נתח רציני מאוד וממלאים אותי, עד שלעיתים לא נשאר לי זמן לעוד פעילויות ועשיות, שאני מאוד מאוד אוהבת.
בתחילה ראיתי בך רק מעמסה כבדה. בין קריאת המאמרים, התגובות בפורום, בנית יחידת הלימוד, הכנת המשחק, הפעלת המשחק על קבוצת תלמידים, איסוף נתונים, הסקת מסקנות, הפקת לקחים... אתה היית לחלוטין מיותר ...כל שבוע לכתוב משהו....לחפש נושא, לחשוב על רעיון...איזו מעמסה, מטרד אמיתי. הרי אני יכולה, בזמן זה, לעשות מיליון ואחת דברים מעניינים יותר... והזמן, כידוע, הוא מצרך נדיר במחוזותינו.
היום לאחר התנסות מסויימת אני מתחילה לחבב את התיעוד, את ההתלבטות, את המחשבות, את ההרהורים... ומתחילה לגלות בך בלוג יקר, גם צדדים חיוביים. אתה משמש כבמה שלי לביטוי אישי.
האין זוהי תחילתה של ידידות נפלאה...??? יתרונותיו של הבלוג יוצגו בסרטון הבא.
ובכן אמשיך לעדכן אתכם בנושא הבלוג הלימודי של תלמידיי, שנושאו "איכות הסביבה". השיעור החל בהצגת הבלוגים, הם נראו נהדר... התלמידים התעקשו להשמיע את הרשומות, שכתבו בבית וביקשו מחבריהם להגיב. התפתח דיון מעניין, שנושאו "תגובה". האם להתייחס בתגובה לתוכן הנכתב? לדרך ההבעה או לשניהם? אני בטוחה שלא היינו מגיעים לדיון זה, לולא זימן אותם הבלוג. נושא התגובות עורר התלהבות רבה בקרב כולם... מעניינת היתה העובדה, כי כל תלמידי הכיתה, ללא יוצא מהכלל, היו פעילים ומעורבים בעשייה, גם אילו שבשעורים אחרים לא טורחים לעבוד. האם זה מפתיע?... לצורך הבנת התהליכים המשכתי ושאלתי ... מה עשייה זו תרמה לכם? הרבה ...למדנו את החומר בעצמינו, אומנם קבלנו הנחיות ברורות מאוד, אך בחירת החומרים, הכתבות, הסרטונים, התמונות והמשחקים היו שלנו... הרווחנו כפול, גם למדנו להשתמש בבלוג וגם הרווחנו את נושא מחויבותינו לשמירה על הכדור למענינו ולמען הדורות הבאים. אהבתי ביותר את דבריו של אחד התלמידים:"דרך למידה זו מאפשרת חשיבה שונה מכל נורמה מקובלת בשעורים אחרים". כדי להמחיש את העשייה הכתתית שלי בחרתי לחשוף אתכם לבלוג של אחת מתלמידותיי. http://nuznuz1998.blogspot.com/
אני כמורה יצאתי שבעת רצון, מלאת סיפוק ונחת, מהנסיון הראשון שלי לשלב בלוג בהוראה.
בשיעור של גילה נחשפתי לגישות חדשניות בתחום החינוך. אוניברסטאות פתחו את שעריהן, שערי ההשכלה בפני כולם, ע"י העלאת חומרי למידה לאינטרנט. הכל חינם והכל פתוח. חלק מהקורסים מלווים בהקלטה בקולו של המרצה ובכך יוצרים תחושה של כיתה אמיתית. חלק אף הוסיף אפשרות של שאילת שאלות. כלומר מתרחש כאן תהליך של למידה תואמת כיתת לימוד.
אין לי ספק שהיכולת ללמוד בצורה א- סינכרונית זו, בכל קורס, מאפשרת לכל החפץ ללמוד להרחיב את אופקיו, לדעת ולהשכיל.
חינוך פתוח אינו רק הפצה של חומרי למידה אלא זוהי הזדמנות להרחבת הידע האנושי. ההשכלה אינה עוד מנת חלקם של בעלי הממון היכולים להרשות לעצמם ללמוד, אלא מנת חלקו של כל החפץ בכך. וכל זאת בזכות הטכנולוגיה, המאפשרת נגישות קלה למקורות הידע והפצתו במהירות רבה.
אני מרבה לחשוב על הסיבות שמביאות אנשים לרצות לשתף את הידע שלהם עם כולם? מה גורם לאותם פרופסורים, שהשקיעו את מירב שנותיהם בלימוד ובחקר לחשוף את מה שעלה להם בעמל של שנים רבות... בחינם.
ברור לכל כי ידע הוא כוח. חשיפת הידע הזה לכלל, משמעו ויתור על כוח. האם כולם כבר מוכנים לכך...??? אני ממש לא בטוחה בכך.
אני לא בטוחה, שאני עצמי מבינה את משמעות השינוי...
נכון, ששיתופיות בחינוך תורמת להעצמה אישית וקבוצתית, שיתוף בחומרי למידה למשל, יצירת מאגרי ידע, בנושאים מגוונים, כשכל אחד תורם מנסיונו ומעולם התוכן שלו, תיצור מאגר אדיר, שאין שני לו ותעשיר כל אחד מאיתנו. לכן אין לנו ברירה אלא לשתף...כך כולנו נרוויח.
החלטתי ליישם בכיתה ז' את נושא הבלוג. ניצלתי את "יום כדור הארץ" כגורם מזמן לפתיחת בלוג לימודי בנושא:" איכות הסביבה". מטרת הבלוג, ללוות את כל תהליך הלמידה בנושא. האמת שהיו לי הרבה התלבטויות בתחילה... שאלתי את עצמי, איך הרעיון יתקבל ע"י תלמידיי? האם הם יאהבו את החידוש? מכיוון שזוהי כיתה, שיש בה אחוז גבוה של בנים, שערתי שהרעיון לא ידבר אליהם... אך אם לא אנסה לא אדע... ובכן...ההתלהבות היתה בשיאה. לשמחתי, תלמידיי מצאו בכך רק יתרונות. זה רק מוכיח לי מחדש כמה הם משוחררים, פתוחים לחדשנות, מוכנים לחשיפה. כן זה דור אחר לגמרי... רפלקציה בסיום התהליך הראשוני, העלתה את האמירות הבאות:
הפכת לנו את הלמידה למעניינת וחוויתית.
יש לי אפשרות לערוך את הבלוג ולשחק עם חומר הלימוד, לעצבו כראות עיניי.
חשוב לי לראות מה אחרים חושבים בנושא.
כיף שיש לי "שטח" באינטרנט, אני מרגיש שייכות לקבוצת עניין מיוחדת.
מידי יום, אני נחשפת לדברים חדשים...מתחיל להיות לי מעניין... והיום תורו של הפודקאסט.
ובכן מהו פודקאסט? זוהי תוכנית רדיו המועברת באמצעות האינטרנט. השדר ("הפודקאסטר") מקליט את תוכניתו בתור קובץ MP3 רגיל ומעלה אותו לאתר אינטרנט שמארח פודקאסטים שונים. המאזינים יכולים להוריד את הקובץ מהאתר, או - וכאן הנקודה החשובה - להרשם לתוכנית מסויימת האהובה עליהם ולקבל הודעה במייל או ב-RSS , כל פעם שפרק חדש של התוכנית יוצא לאור.
אם עדיין אתם ספקניים למה זה טוב..אציג כמה סיבות טובות למה לפתוח אוזניות ולהכנס לעולם הפודקאסטינג: הראשונה -לשמוע רק מה שטוב מתי שרוצים. מכל מקום, בחינם, זמין תמיד. האם אין בכך די... בנוסף, אין כל צורך לשבת מול המקלט ולהאזין לתוכנית... תורידו אותה היום, תקשיבו... כשנוח לכם. אם במקרה, יש לכם משהו להשמיע לעולם? פתחו בקלות פודקאסט משלכם. זה כל כך קל ופשוט. כל מה שצריך זה מקרופון ומחשב.
האם כלי זה יכול לשרת אותי בהוראה? אין לי ספק בכך, הרי גיוון וחידוש יש בו, אפשר להפנות אל הקיים ויש הרבה... או להקליט תכנים כלבבי. כדי להבין עד כמה זה פשוט ידגים הקישור הבאhttp://www.icast.co.il/default.aspx?p=Page&pid=109
השבוע קראתי את מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי על "מערכת החינוך בישראל".
המאמר סוקר ברהיטות רבה את השינויים במגמות החינוך כפי שנקבעו ע"י קובעי המדיניות. הוא מציג תפיסות חינוכיות שונות מאז קום המדינה ועד ימינו אילו... והשלכותיהם על החינוך. אין לי ספק שהוא מציג תמונה כוללת מאוד, המושפעת מתהליכים המתרחשים בארץ ובעולם כולו.
ובכן מהן אותן תפיסות פדגוגיות עליהן מדבר המאמר? תפיסת הסטנדרטים - מדברת על הצורך בסטנדרטים אחידים, אותם ידע כל בוגר מערכת החינוך, עליהם הוא יבחן, ומידת הצלחתו בבחינות תקבע את ציוניו ואת המשך לימודיו. מצד אחד זה נהדר, כל איש חינוך ידע לאן עליו לכוון את תלמידיו וכל תלמיד ידע מה נדרש ממנו. אך מה יעשו החלשים שבנינו, אילו שאינם יכולים לעמוד בסטנדרטים הללו? הם ילמדו בבתי ספר המתאימים ליכולותיהם. זהו פתרון נהדר, הרי לא כולם אמורים ללמוד באוניברסטאות...
התפיסה האחרת שהונהגה בארץ, היתה תפיסת "הילד במרכז". על הילד לחוות הצלחות, התלמיד המתקשה יקבל התאמות הכוללות הפחתה בכמות החומר, ילמד יחידה מצומצמת ובלבד שילמד. זכויות הילד נתפסו ע"י התלמיד והוריו כאסור מוחלט של כל ענישה, גערה, התוצאה, הכל מותר... הרבה מאוד תלמידים הבינו שאין מה להתאמץ יתר על המידה, תמיד אפשר לבקש ולקבל הקלות. תפיסה פדגוגית זו גרמה להתערבות מוחלטת של ההורים במערכת החינוך ופתחה פתח להתנהגויות חצופות ביותר כלפי מורים ורמיסת כבודם. מעמד המורה הלך ונשחק. תוצאה: ישראל דורגה במקום נמוך במבחנים הבינלאומיים.
כאשת חינוך המתמודדת יום יום עם בעיות אילו, אני יודעת בוודאות כי זו לא הדרך. אך מהי ,בכל זאת, הדרך הנכונה...זוהי שאלת מיליון הדולר. יתכן שהפתרון נמצא באקדמיה, בהעשרת מורים ...אך לא רק בכך, אני חושבת שעל מערכת החינוך להציב סטנדרטים אחידים במקצועות הליבה, להבין שזמנים השתנו ולשלב טכנולוגיות חדשניות בהוראה ובלמידה. שילוב מקצועי ונכון יניב תוצאות רצויות. יצור עניין ומוטיבציה גם בקרב אילו שלא אוהבים ללמוד. השילוב אינו יכול להיות יוזמה מקומית של המשוגעים לשינוי, אלה תוכנית מובנית מחייבת בכל בתי הספר בארץ. עלינו לזכור כי בחינוך תלוי עתידנו.
היום למדתי משהו חדש... מהם עידכוני RSS , וכי אפשר לבקש עדכוני RSS למחשב שלי. ובכן מהם עידכוני RSS? זוהי אפשרות לקבל מידע לגבי עידכונם של אתרים. כלומר, כל עדכון של אתר תומך טכנולוגיה זו, יעדכן גם אותי וכל זאת מבלי שאצטרך לגלוש לאתר עצמו ולחפש את העידכון. אין לי ספק, שיש בכך חיסכון אדיר בזמן. והצפת מידע לכל המעונינים בכך. (RSS (Real Simpel Syndication זהו פורמט של קובץ שיש לו תכונה חשובה המבדילה אותו מהפורמטים האחרים באינטרנט. המידע שבו מסומן כך שהוא יכול להיות מוצג בצורות שונות ע"י כל אתר מתאים. הטכנולוגיה הפשוטה הזו טומנת בחובה אמירה מהפכנית: "למידע באינטרנט אין מקום אחד". אתרים שמפיקים ערוצי RSS אומרים בעצם לעולם: "קחו מפה את המידע שלנו והשתמשו בו כרצונכם".
לקראת יום השואה הכנתי עם תלמידי מצגת המתעדת "ילדים בשואה". המצגת הוצגה בכניסה לבית הספר על מסך ענק, כך שכל מי שנכנס לבית הספר נחשף אליה. היא כמובן עוררה תגובות רבות, התרגשות והערכה. אחת התמונות, שבחרנו להציג היתה התמונה המפורסמת של הילד המפוחד המניף את ידיו למעלה במעין כניעה, פחד, או אולי השלמה...כשחייל גרמני מכוון ברקע את נישקו. התמונה הפכה לאחד מסמלי השואה. להפתעתי ביום ששי בערב, בכתבתו של יאיר לפיד, נערך מסע בעקבות אותה תמונה בדיוק. שם הכתבה היה: מיהו הילד שבתמונה? בכתבת תחקיר מרתקת התחקו הכתבים אחר עקבותיהם של שלוש משפחות שחיות כיום מחוץ לפולין וכל אחת מהן טוענת כי "הילד הזה הוא אני". הכתבים הציגו קווי דמיון בין התמונה המפורסמת, לתמונות של הטוענים לכתר, ראיינו את אחת הדמויות שטענה כי התיק, המעיל והכובע הן בוודאות שלה. באותם רגעים חשתי, כי העשייה שלי בכיתה מתחברת מצויין עם נושאי השיח המוצגים בתקשורת ובמדיה הטלוויזיונית והיתה לי הרגשת נחת וסיפוק. הכתבה לטעמי, היתה מרתקת.לא יכולתי להזמין עיתו מוצלח יותר ... אני מחכה בציפיה רבה לשמוע מה חושבים על כך תלמידי...אני יודעת שיהיו להם תגובות מעניינות... מיהו אותו ילד? כנראה שלא נדע בוודאות לעולם. http://http://reshet.ynet.co.il/חדשות/News/Domestic/internal/Article,41294.aspx
למען גילוי נאות אומר ולא אבוש, כי לא הייתי מעלה בדעתי לפתוח בלוג משלי אילו לא הייתי מחוייבת לכך במסגרת לימודיי. הרומן שלי עם בלוגים החל עוד בסמסטר הראשון של לימודיי במרכז ללימודים אקדמיים. אז, בחרתי להתמודד עם הבלוג ותרומתו היחודית להוראה. אפילו ניסתי לכתוב יחידת לימוד בתנ"ך שתילמד באמצעות בלוג. זו היתה חוויה מעניינת ויצירתית, במיוחד בשל העובדה שהמשימה היתה תאורטית, ואפשרה לי להפליג בדמיון... אבל לכתוב בלוג משלי... בו אני מתעדת תהליכים, הרהורים ומחשבות, לא בדיוק מתאים לי...הרי זה כל כך אישי...ופתאום לתת לזה פומביות... עלי זה מאוד מאיים. בעיקר מעסיקה אותי המחשבה - האם יהיו לי נושאי כתיבה כל שבוע? שאלה שאין לי עליה עדיין תשובה.
בשלב זה, המחשבה על הבלוג מעסיקה אותי מאוד, מעוררת אצלי הרבה שאלות ותהיות, המון התלבטויות. יש לי תחושה, שאני יוצאת למסע ארוך. מקווה שהוא יהיה מעניין, מאתגר ומסקרן.
