"המוח והבית "

במסגרת שיעורי הפסיכולוגיה הכל כך מעניינים של ד"ר מסאלחה שאפיק עסקנו בשאלת יחסי הגומלין בין התורשה לסביבה והשפעתן על יכולות הלמידה של הילד. אין לי ספק, לאור ניסיוני העשיר בעבודה עם ילדים, שילד שנולד אם גנטיקה פחות טובה וגדל במשפחה תומכת, מסייעת, מאפשרת, היוצרת גרויים אינטלקטואליים ותרבותיים יוכל להתקדם ולהגיע להישגים גבוהים ומרשימים.

אך מה קורה בקרב ילד הגדל במשפחה בעלות מעמד סוציאו אקונומי נמוך?
(מעמד סוציאו אקונומי מוגדר על פי הכנסה, משלוח יד, השכלה)
כאשת חינוך, המגלה עניין רב בקשר שבין מצב סוציאו- אקונומי שילדים גדלים בו ובהשפעתו על תפקודם הלימודי, קראתי מחקר אורך שמאוד עניין אותי. את המחקר יזמה פסיכולוגית אמריקאית בשם אמי וורנר והוא המקיף ביותר שתועד במהלך המאה ה-20 .

המחקר בדק 698 ילדים שנולדו באי קאוי ב-1955 והתפרש על פני 40 שנה. הוא כלל נתונים דמוגרפיים וסוציאו אקונומיים על משפחות, מפגש עם ההורים בזמן ההריון, ראיונות עם אנשי מקצוע שליוו את המשפחות ומפגשים עם הילדים בהיותם בגיל הגן, גיל בי"ס, לאחר סיום לימודיהם, בגיל 32 ו-40.

כשליש מהמשתפים במחקר נולדו וגדלו במשפחות ממעמד סוציאו אקונומי נמוך-בתנאים של עוני והעדר הורות יציבה. שני שלישים מהילדים בקבוצה זו, פיתחו ליקויי למידה או הפרעות התנהגות עד גיל 10 וסבלו מהפרעת נפש או היתקלות עם החוק עד גיל 18. כשהגיעו לבגרות הצליחו רובם לנהל חיי משפחה ולהתפרנס, אולם שיעורי התמותה והאבטלה בקרבם היה גבוה ביחס לשאר המשתתפים במחקר.

הממצאים על יכולות אקדמיות נמוכות מתיישבים עם ממצאים אחרים המראים שילדים שגדלו במשפחות ממעמד סוציו אקונומי נמוך מצליחים פחות בלימודים לעומת בני גילם ממשפחות ממעמד סוציו אקונומי בינוני וגבוה. כלומר קיים קשר בין מעמד סוציאו-אוקונומי ובין יכולת למידה אקדמית. ועל קשר זה ארצה להרחיב את הדיבור.

חשוב לזכור, שילדים ומתבגרים טרם פיתחו מעמד סוציאו-אקונומי משל עצמם, מעמדם נקבע באמצעות מעמד ההורים שלהם. מעמד ההורים עלול להשפיע על התפתחותם - על תפקוד המוח שלהם, ועל יכולותיהם בעתיד.ילדים הגדלים במשפחות דלות אמצעים נחשפים פחות לגרויים קוגנטיביים בסביבתם, כגון חומרי יצירה ולמידה, פחות לחוויות תרבות מעשירות כגון ביקור במוזיאונים או תאטראות. ההורים פחות מקריאים להם ספרים ומנהלים עימם שיחות מעשירות.

מכאן נובע, שדחק כלכלי ועושר סביבתי ממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות מוחית. אך חשוב לזכור, לאור ממצאים, שהשפעתן הפיכה. כלומר חוויה סביבתית מתקנת יכולה להפוך את ההשפעה של אירועי חיים מזיקים בגיל צעיר. (Francis et al.,2002)

כדי לבדוק את היותו של נתון זה הפיך, דאגו וורנר ועמיתיה להעביר את הילדים והוריהם תוכנית התערבות. שסייעה רבות לקידום יכולות קוגנטיביות יכולות ניהוליות, ויכולות שפתיות. התוצאה המעניינת היתה, ששליש מילדי המעמד הסוציאו אקונומי הנמוך גדלו להיות מבוגרים יצרניים ובעלי בטחון. עובדה מעודדת ביותר!!!

הם לא סבלו מלקויות למידה או בעיות התנהגות, הצליחו בלימודים ובגיל 40 היו בעלי פרנסה ומשפחה.(Wernr,2005)

לאור כל האמור לעיל, הממצאים הקושרים בין מעמד סוציו-אקונומי ליכולות אקדמיות מדגישים שגם הסביבה החברתית והכלכלית המקיפה את הפרט קובעת את תיפקודו, ולא רק התכנית הגנטית שירש מהוריו. על כן האחריות לפיתוחו נתונה במידה מסויימת גם בידי הוריו וגם בידי החברה. כחברה אנו מחויבים להמשיך ולאפשר לכל ילד, ללא תלות ברקע הסוציאו אקונומי שממנו הגיע, להשיג את החינוך הטוב ביותר. גם אם זה כולל תוכניות התערבות רחבות היקף. כי רק כך נוכל להביא לעצירת מעגל העוני והשפעותיו ההרסניות על החברה בה אנו חיים.