מחשבים בכיתה... אך היכן המורה?

בשני העשורים האחרונים נעשו רפורמות רבות התחום התיקשוב בחינוך ובצדק, כי טכנולוגיות המידע והתקשורת שינוי את פני החברה ותרבותה. בית הספר שעיקר תפקידו להכין את הלומדים להשתלב ולחיות כראוי בעולם עתיר טכנולוגיות מידע ותקשורת , צריך להתאים את מטרותיו והתנהלותו לעולם זה.
מדוע הרפורמות הרבות בתחום התיקשוב אינן מצליחות לגשר על הפער בין מערכות החינוך לבין המבנה והתרבות של החברות שבתוכן הן פועלות?

פוסט זה, שהושפע מאוד ממאמרו של ד"ר עוזי מלמד (המנהל האקדמי של התוכנית הלאומית לתקשוב בחינוך).ופורסם בהד החינוך דצמבר 2010, יבחן מספר חסמים עיקריים העומדים בפני המורה המבקש לשלב תיקשוב בהוראתו. אחד החסמים לדעתו של ד"ר מלמד ואני מסכימה עימו, הוא העדר שליטה בטכנולוגיות תקשוב מתקדמות - כדי לשלב את כלי התיקשוב בהוראה ובלמידה שליטת המורה בכלים אילו חייבת להיות רחבה הרבה יותר מאשר שימוש במעבד תמלילים ובגליון האלקטרוני. כדי להפעיל למידה שיתופית על המורה להכיר כלים לשיתוף מידע ומסמכים ולדעת לנהל קבוצות ברשתות חברתיות. כדי לפתח חשיבה אנליטית עליו להכיר תוכנות של מיפוי מושגים ומפות חשיבה. כדי להנחות את תלמידיו בתהליכים של למידה אוטונומית עליו להכיר מערכות לניהול למידה. כדי להדריך את תלמידיו בלמידת חקר עליו להכיר כלי חיפוש מתקדמים, כילים לארגון ולעיבוד מידע. משחקים אסטרטגיים, עולמות וירטואלים. רוב כלי התקשוב המתפתחים לא נוצרו לצרכים חינוכיים אבל דווקא בהם טמון פוטנציאל חינוכי אדיר. מעט הכילים המתוקשבים שנועדו לחינוך כמו מצגות, לוח אינטראקטיבי, עצמי למידה וההוראה מרחוק, מקבעים למעשה את דרכי ההוראה הפרונטלית המבוססת על העברה חד סיטרית של מידע מובנה ומאורגן מראש ממקור חיצוני(לרוב המורה) לתלמידים. לעומת זאת מנועי חיפוש משוכללים,ספק תוכן מוזמן(RSS) ויקי, רשתות חברתיות, משחקים, עולמות וירטואליים, כל אלו יכולים לשמש ללמידה אוטונומית, ללמידה שיתופית, ללמידת חקר, להתנסויות חווייתיות, לפתרון דילמות ולאסטרטגיות הוראה אחרות, שמשנות את פני ההוראה ומפתחות בתלמיד כישורי חשיבה, המצאה, יוזמה, קריאה בקורתית, שיתוף, הצגת טיעונים מבוססים החורגים הרבה מעבר ליכולת השינון. הדרכים לשלב בתהליכים חינוכיים את כלי התקשוב שלא נוצרו לצרכים חינוכיים אינן מובנות מאליהן. מורים צריכים בראש ובראשונה להכירם ולדעת את מגבלותיהם. עליהם לדעת מודלים, או לפתח בעצמם מודלים לשילובם של כילים אילו בתהליכי הלמידה בזמן הנכון, במינון הנכון ובדרכים נכונות.
חסם נוסף הוא מטרות חינוכיות חדשות - בעולם שבו הידע זמין לכול, מטרת החינוך חייבת לחרוג מהספקת גופי ידע לתלמידים ולכלול יעדים חדשים. כיום יש לסייע לתלמידים להשיג בכוחות עצמם מידע רלוונטי, כדי לפתור בעיה מטרידה. הם צריכים ללמוד לבקר את המידע, לארגן אותו, להסיק מסקנות ,להציגן בצורה ברורה, מבוססת ומשכנעת. עליהם לדעת לעבוד בצוות, הם זקוקים למיומנויות חשיבה. האם מורים מסוגלים לתרגם את מיומנויות המאה ה-21 לשיטות הוראה חדשות הנחוצות?
כדי שמורים יאמצו פדגוגיות אלו עליהם להבין את מיומנויות המאה ה-21, ולהכיר מודלים לדידקטיקות המפתחות אותן. לצערנו, רוב המורים אינם נחשפים למודלים אילו. גם סטודנטים להוראה באוניברסיטאות ובמכללות אינם מתנסים בפדגוגיה מתאימה לכך. רוב המרצים מקנים את תורתם הסדורה "מן הקתדרה"...הוראתם פרונטלית לעיתים בשילוב מצגת והתלמידים קשובים למוצא פיהם. לכן, מהיכן ילמדו הסטודנטים משהו אחר?..
חסם אחר- מדיניות ומציאות-איך מתמודדים עם פער הקיים בין קווי המדיניות והיעדים הכללים של החינוך לבין יעדי התקשוב? היעד השולט במדיניות החינוך הוא שיפור השגים לימודיים ולא בזה כוחו של המחשב. מורה אינו יכול לעורר סקרנות אצל תלמידים במה שנוגע לעולמם כשהוא חייב להצמד לתוכנית לימודים חצובה בסלע. מורה כמעט לא יכול לעסוק בתכנים רלוונטים למציאות משתנה כאשר התכנים שעליו ללמד קבועים מראש וקשוחים. המורה לא ימצא זמן לעסוק בדילמות אם בסופו של דבר תלמידיו נבחנים על כמות המידע שצברו בנושא מוכתב מראש.

לסיכום, מורים הרוצים להתמודד עם האתגר ולאמץ את אמצעי התקשוב נדרשים למאמץ לא מבוטל. עליהם להשקיע זמן רב בלימוד בלתי פוסק של טכנולוגיות תקשוב המתחדשות תדיר. כלומר להיות מעודכנים בחידושים הטכנולוגיים. הם צריכים לדעת, להבין ולהפנים את היעדים החדשים של החינוך במאה ה- 21. הם צריכים להכיר ולפעמים לפתח בעצמם, אסטרטגיות הוראה חדשות. להכיר את סביבות הלמידה הקיימות על מעלותיהן וחסרונותיהן.לפתח סביבות למידה חדשות המתאימות לצרכיהן. עליהם להשקיע משאבים אדירים של זמן, מחשבה,עבודת צוות כדי להכין את החומרים הדידקטיים הנחוצים. האם בתנאים הנוכחיים אפשר לעמוד בכך???

נקודה חשובה נוספת היא, כשהמחשב משמש כלי לפעילות לימודית משמעותית, התקשורת בין השותפים בתהליך הלמידה צריכה להיות מהירה ומידית. המורה צריך להיות מעורב בדיונים המתנהלים ברשת. עליו להיות זמין להשיב לשאלות התלמידים, לוודא שהאתר הלימודי יהיה פעיל ועשיר, להכין דלמות רלוונטיות, בעיות שיהוו כוח מניע ללמידה עצמית ושיתופית. כל זה דורש כמובן שעות של השקעה מחוץ לשעות עבודתו. שעות ,שכיום אינן מתוגמלות כלל!!!
אני חוזרת ומדגישה תפקידו של המורה במהפכה זו קריטי. רק באמצעות חריצותו, נחישותו, פתיחותו לחידושים ונכונותו להשקיע זמן ומשאבים, נוכל לעבור את המהפכה בהצלחה.לכן יש להשקיע במורים ולא לצאת מתוך הנחה שגויה, שהוא יעשה זאת בעצמו, ללא תגמול מתאים ועל חשבון זמנו הפרטי.